בלוטת התירואיד, המכונה בלוטת התריס או בלוטת המגן, משפיעה כמעט על כל מערכות הגוף. היא חלק מהמערכת האנדוקרינית של הגוף, שזו למעשה רשת של בלוטות היוצרות ומשחררות הורמונים ישירות לדם. בלוטת התריס, שנמצאת בקדמת הצוואר, מייצרת ומפרישה שני הורמונים עיקריים, והיא שולטת על קצב חילוף החומרים (מטבוליזם).

חילוף החומרים מתאר, למעשה, את התהליך שבו הגוף שלנו הופך את המזון שאנו צורכים לאנרגיה. שני ההורמונים העיקריים שמופרשים מבלוטת התריס ואחראים לחילוף החומרים הם תירוקסין (4T) וטריודותירונין (3T). אלה משפיעים כאמור על ניצול האנרגיה מהמזון אבל גם על ויסות טמפרטורת הגוף, התפתחות המוח ומערכות שונות בגוף כמו העצבים, העיכול, השרירים, הלב, הנשימה, העור והעצמות ואף על הפוריות.
כאשר משתבשת פעילות ההורמונים בבלוטה, מוכרים שני מצבים עיקריים - תת־פעילות או יתר פעילות. ישנם "שיבושים" נוספים בפעילות הבלוטה, כמו סרטן בלוטת התריס או זפקת, שהיא בלוטה מוגדלת.

תת־פעילות בלוטת התריס (היפותירואידיזם)במקרים של פעילות לא תקינה, המצב השכיח יותר הוא תת־פעילות. כלומר ייצור מופחת של ההורמונים. לפי סקרים שבוצעו לפני כעשור על ידי המרכז לבקרת מחלות במשרד הבריאות, אחד מכל עשרה ישראלים מדווח שהומלץ לו טיפול תרופתי לאיזון פעילות בלוטת התריס.

בחלק ניכר מהמקרים, תת־פעילות היא תוצאה של מחלה אוטואימונית שבה הגוף טועה בזיהוי של אנזימים, תאים או רקמות שלו, מתייחס אליהם כאל פולשים מזיקים ותוקף אותם. הדבר מוביל להפחתה בייצור ההורמונים 3T ו־4T ולהאטה בחילוף החומרים. חלק מהתופעות האפשריות הן בצקות, תשישות, ירידה בריכוז, עצירות, עור יבש, נשירת שיער ועלייה במשקל. לעתים עלייה במשקל או קושי לרדת במשקל הן הסיבה לתחילת הבירור הרפואי. תופעות אלה נפוצות יותר בקרב נשים ועלולות להתרחש בכל גיל.

הסיכון למחלות לב וכלי דם ולרמה גבוהה יחסית של שומנים בדם (כולסטרול וטריגליצרידים) עלול להיות גבוה במקרים מסוימים של תת־פעילות. לבלוטת התריס תפקיד גם באיזון רמות הסוכר בדם, ולכן במקרה של בעיה בתפקוד הבלוטה עולה הסיכון לסוכרת.

בבדיקת דם אפשר לברר אם תפקוד הבלוטה תקין. בבדיקה מודדים את רמת ההורמון TSH (Thyroid Stimulation Hormone). הורמון זה מופרש מהמוח ומגרה את בלוטת התריס לייצר את ההורמונים. ערכים גבוהים מהטווח מעידים על כך שהבלוטה לא מייצרת או לא מפרישה מספיק, ולכן ה־TSH מיוּצר בכמויות גדולות יותר כדי להמריץ את הבלוטה. לעתים, בעקבות אותה בדיקה יבחנו גם את ערכי ההורמונים 3T ו־4T החופשיים בדם (FT3 ו־FT4), כדי להבין את חומרת המצב.

"ברוב המקרים בתת־פעילות קלינית הטיפול הוא תרופתי", אומר ד"ר יניב עובדיה, דיאטן קליני מוסמך, הנחשב למומחה בטיפול תזונתי בהפרעות בבלוטת התריס. "הטיפול התזונתי בתת־פעילות תלוי בסיבה שגרמה לה. למשל, בעקבות חסר במינרל יוד, שנפוץ באוכלוסייה בישראל, נדרש תוסף תזונה המכיל יוד, לאחר התייעצות עם תזונאי/ת קליני/ת. עוד דוגמה היא תזונה "אנטי־דלקתית", כזו המיועדת לסייע לגוף להתמודד טוב יותר עם דלקות.

היא יכולה לסייע למאובחנים עם תת־פעילות על רקע נוֹגדנוּת עצמית, לרוב, דלקת האשימוטו. בחלק ניכר מהמקרים נוגדי החמצון ומיעוּט בצריכה של מזון מתועש - אולטרה־מעובד - עשויים לסייע בהפחתת התסמינים האופייניים למצב שכזה. בכל הקשור לתפריט, חשוב שיהיו בו ירקות, פירות, קטניות, בשר רזה, מוצרי חלב דלים בשומן, וחשוב לשים לב לכמות הסוכרים ולהמעיט בצריכה של מזון מעובד בבית ומזון מהיר מחוץ לבית".

יתר פעילות בלוטת התריס (היפרתירואידיזם)
פעילות יתר והפרשת הורמונים בכמות גדולה מהנדרש יכולות להתרחש בגלל דלקת או מחלות מסוימות. חלק מהסימנים הם הזעת יתר, דפיקות לב מואצות, שלשולים, רעד, הפרעות בשינה, עצבנות ואף ירידה במשקל, אף שאין פגיעה בתיאבון. אין נתונים מדויקים לגבי היקף הסובלים מהיפרתירואידיזם בישראל, אך מצב זה פחות שכיח מתת־פעילות (בארצות הברית מדובר על אחד מכל 100 אמריקאים הסובלים מיתר פעילות בלוטת התריס).

בדומה לאבחון תת־פעילות של הבלוטה, גם במקרה של פעילות יתר האבחון הוא לאחר בדיקת הערכים של TSH, 3FT, 4FT.
לדברי ד"ר יניב, במצבים של יתר פעילות נדרש בעיקר טיפול תרופתי. "הטיפול התזונתי ביתר פעילות תלוי בסיבה לה ובמצב הדינמי שלה, ויכול להשתנות באופן תדיר יותר מתת־פעילות", הוא מציין. "במהלך הטיפול התזונתי מנסים להקטין חשיפה למינרלים כמו יוד ונחושת (עקב נטילת תרופות או תוספים) באופן מודרך ומקצועי.

בדרך כלל אבחון תזונתי מקיף חושף את המקורות התזונתיים לכך, כאשר המקור ליתר הפעילות הוא נוֹגדנוּת עצמית כמו מחלת גרייבס. תיתכן תועלת משמעותית לתזונה 'אנטי־דלקתית', למשל דיאטה ים תיכונית מותאמת אישית, כשהאוכל מכיל פחות מחמצנים ויותר נוגדי חמצון (שמקורם במזונות טריים ופחות במזונות אולטרה־מעובדים), הסיכוי להטבה עולה".

כך תשמרו על בריאות בלוטת התריס
מומחים מקליבלנד קליניק, מהמרכזים הרפואיים הנחשבים בעולם, מנחים כי הדרך העיקרית לשמור על בריאות בלוטת התריס היא לדאוג שהגוף יקבל מספיק יוד בתזונה - אם כי לא יותר מדי. גופי בריאות בינלאומיים וגם משרד הבריאות בישראל ממליצים להחליף את המלח הרגיל שבשימוש המטבח הביתי במלח המועשר ביוד.

נוסף למלח מועשר ביוד, ממליצים בקליבלנד קליניק על מקורות מזון נוספים המכילים יוד כמו דגי ים, אצות, גבינה, חלב פרה, משקה סויה, ביצים ויוגורט.