עולם האופנה המסורתי, עולם האופנה כמוסד, אם תרצו, מאוד רוצה שנחשוב שהוא התגלמות הקוליות הנונשלנטית. אבל האמת היא שתעשיית האופנה, ממש כמו תעשיית רתכי הברזל או נהגי המלגזות, היא עולם מאורגן ומסודר עד כדי אנאליות מופתית. הקולקציות יוצאות אל החנויות בזמנים ברורים ועונות ברורות (למרות השינויים השונים שמנסה תעשיית האופנה לעשות ברוח הזמן, עניין הקולקציות העונתיות עדיין לא מוגר לחלוטין), ושבועות האופנה עדיין ברורים למדי ומתחלקים על פי כמה בירות אופנה ברורות ומוכתרות מראש (נכון, יש עוד כל מיני מקומות שבהם מתקיימים בעולם שבועות אופנה, אבל זה ברור שלכולם אכפת רק מארבע הבירות המרכזיות). דברים לא משתנים כל כך מהר כמו שעולם האופנה מנסה לשכנע אותנו שהם משתנים. הטרנדים גם הם לא ממש משתנים - הם בעיקר באים והולכים וחוזרים בוורסיה מעט שונה אבל לא שונה מדי.

כן, עולם האופנה המסורתי הוא הניגוד המושלם לכל מה שעולם האופנה הנוכחי באמת צריך להיות - גמיש, משתנה תדירות וקולי, אבל על אמת. את אוזלת ידו של עולם האופנה המסורתי בכיבוש הטעם הציבורי מנצלת בשנים האחרונות החלופה הנוכחית של “הרחוב”- הרשתות החברתיות. אם פעם “הרחוב” היה אחד ממקורות ההשראה של תעשיית האופנה, הרי היום “הרחוב”, בעיקר זה בגרסתו המקוונת, כמעט ומחליף אותה ובעיקר את הרלוונטיות שלה כמשפיעה על סדר היום האופנתי של הצרכן.

עולם האופנה המסורתי הביא לעולם את החלוקה הבינארית לסגנונות. מספיק שאבקש מכם לעצום את העיניים ולדמיין מה מעלה בראשכם הביטוי “שיק צרפתי”, כדי להעלות בתודעתכם סגנון מסוים ומדויק ביותר. כנ”ל בנוגע לשיק אמריקאי (מישהו אמר כובע נהגי משאית ומכנסי תיירים מפלורידה?) וגם שיק איטלקי (מחשוף נדיב, נעלי עקב ושיער דרמטי). נדמה שעולם האופנה המסורתי הצליח לחלק, לא מעט באמצעות חלוקת שבועות האופנה, את הלוק העולמי למראות מובחנים ומקומיים ברורים. אך לא עוד, כי נדמה שלאט אך בטוח, הופך הלוק שלנו מלוקאלי לגלובלי.

 אזרחים גלובליים 

עלייתן של הרשתות החברתיות עשתה לעולם האופנה את מה שעשו חברות התעופה והטיסות הזמינות לתחושת השייכות הגיאוגרפית של האדם הקטן. כולנו הפכנו להיות אזרחי העולם הגדול, אזרחים גלובליים, אם תרצו. הרשתות החברתיות הפכו אותנו גם למתלבשים גלובליים, ואת הסגנון שלנו לכזה אשר לחלוטין אפשר לאפיין אותו כלא תלוי מקום. ליתר דיוק, הסגנון הגלובלי הוא למעשה הסגנון האינסטגרמי. נדמה שמגזין האופנה האמיתי והמדויק ביותר כדי לחזות את הטרנד הנכון של הרגע הוא ממש לא ווג, הוא רשת האינסטגרם, שבה הפאשניסטות החזקות ביותר מרחבי העולם מאחדות כוחות, מתאמות גרסאות ומספקות לצופות העממיות והנלהבות בפיד שלהן את עשרת הדיברות לסטייל עדכני מהוקצע. לווג יש אולי גרסה בריטית וגרסה ברזילאית, גרסה יפנית ואיטלקית - כל אחת מהן מאופיינת היטב על פי קהל היעד שלה וטעמו האופנתי. אבל באינסטגרם אין חלוקה כזאת - כולם נחשפים לאותם דימויים.

מה בתפריט? מינימליזם נשי בואכה קואצ’לה. במילים אחרות, נדמה שהסטייל הגלובלי של הרגע או “סטייל האינסטגרם” הוא סטייל שלוקח מעט מהשיק הצרפתי, מערבב אותו עם השיק הנורדי וזורק פנימה סקס אפיל ברזילאי וקליפורניה. לעזאזל, זה באמת שיק גלובלי, עם ניחוח של מדינות מערביות שונות. והאמת? זה אחלה של דבר. נכון, הסגנון הנוכחי הוא בהחלט לא כזה המקדש אינדיבידואליזם, להפך, יש מותגים מאוד מסוימים שצריכים להיות אצלך בארון (למשל, תיק של קלואה או פריטים ענוגים של Acne Studios, נעליים של קנייה ווסט ותכשיטים של Mejuri), אבל באופן כללי מרגישים שאין כבר יבשת או מדינה או תרבות אחת שהשיק שלה נעלה מזה של האחרים. השילוב הזה בין שיק צרפתי לשיק בוהמייני שבטי הפך את המראה שלנו להרבה יותר פלורליסטי והרבה פחות מתנשא אנתרופולוגית. ובתקופה בה מנהיג המדינה החזקה ביותר בעולם מעורר שאלות ותהיות איך הוא מתכנן להתנהג כלפי תרבויות זרות ושונות, בהחלט נעים לגלות שלפחות מבחינת העם – כל התרבויות שוות ומעוררות השראה במידה שווה.