את האבוקדו אנחנו רגילים לאכול בצורתו הטבעית, מתובל במעט מלח על פרוסת לחם, בסלט או אפילו ללא תיווך - בכפית מאבוקדו חצוי. בדרום אמריקה, במרכזה ובאיים הקריביים מקובל להמתיק את האבוקדו.

לואיס, חבר יקר מברזיל שעלה לישראל והתנדב בקטיף אבוקדו באחד הקיבוצים, נדהם לראות כיצד אוכלים פה אבוקדו. "אבוקדו מלוח? פיקנטי? אני לא יכול להכניס לפה דבר כזה", הוא הזדעק לא פעם. בברזיל ובשאר מדינות אמריקה הלטינית נהוג לאכול אבוקדו בתוספת סוכר או דבש, כמרכיב עיקרי של גלידה, שייק צונן או מוס קר, ואפילו משולב במתכוני עוגות.

האבוקדו נמצא איתנו כל השנה, קצת פחות ביולי ואוגוסט. בדרך כלל הוא נהנה, בצדק, מיחסי ציבור טובים בזכות איכותו התזונתית, אם כי יש החוששים לצרוך ממנו בגלל ריכוז קלורי גבוה - במידה מסוימת של צדק. מחסום נוסף באכילה קבועה של אבוקדו יכול להיות מחירו הגבוה בשוק. בכל מקרה, שווה לדעת כמה עובדות על האבוקדו לפני שמשקיעים ברכישתו ומכניסים אותו לפה.

1

צריכת אבוקדו בארץ ובעולם: מנתונים מעניינים של משרד החקלאות עולה כי בשנים האחרונות צריכת האבוקדו בעולם במגמת עלייה. בהתאם לכך גם גידול וייצור האבוקדו. 63% מהאבוקדו בעולם מיוצרים בדרום אמריקה ובמרכזה. ארצות הברית היא הצרכנית הגדולה ביותר שלו.

גם בארץ הצריכה הממוצעת לנפש ממוקמת גבוה ביחס למדינות העולם: כחמישה קילו אבוקדו לנפש בשנה. בעשור האחרון חלה עלייה משמעותית בייצור האבוקדו בארץ. מקור לגאווה הוא הייצוא מישראל: רובו לאירופה (82%) - ברוסיה למשל, 61% מהאבוקדו המיובא מגיע מהמטעים שלנו. במשבר הרובל האחרון נפגע גם ייצוא האבוקדו לרוסיה יחד עם שאר מוצרי החקלאות הישראליים.

2

תאריך עלייתו לארץ: בתחילת המאה ה–20 הביאו לארץ נזירים ממנזר השתקנים בלטרון את עצי האבוקדו. רק בשנות ה–50 הפך גידול האבוקדו לענף בחקלאות המקומית.

3

זנים נפוצים: קיימים מאות זנים של אבוקדו, אבל נסחרים רק כ–15 מהם. הזנים העיקריים בישראל, במיוחד לקראת החורף, הם האס ואטינגר, וגם פוארטה, ארדיט וגליל. חלקם ירוקים לפני ההבשלה וגם אחריה וחלקם משחירים עם הבשלתם והתרככותם.

האס: הזן הנפוץ בעולם. צורתו אגסית, הקליפה מחוספסת ועבה בצבע ירוק כהה עד שחור. בעל אחוז שומן גבוה. המרקם שלו חמאתי והוא חביב במיוחד על הישראלים.

פוארטה: צורתו אליפטית צרה, הקליפה מחוספסת מעט וירוקה.

אטינגר: פיתוח ישראלי מזן הפוארטה. צורתו אליפטית צרה, הקליפה חלקה, דקה וירוקה.

ארדיט: אבוקדו אליפטי–עגול, הקליפה ירוקה, כהה ומבריקה. מכיל אחוזי שומן נמוכים יחסית לזנים אחרים.

4

איכות תזונתית: האבוקדו מכיל רכיבים שונים התורמים לבריאות. יש המכנים אותו סופר פוד - מזון על.

בריאות הלב וכלי הדם: להבדיל מיתר הפירות, המכילים בעיקר פחמימות ומעט שומן, אם בכלל, האבוקדו עשיר בשומן, 9%–18%. זו הסיבה לכך שערכו הקלורי ביחס למשקלו יחסית גבוה. אך חשוב להבין שאיכות השומן היא טובה. בזכות מרקמו השומני והרך מומלץ לבחור בו כתחליף למרגרינה, חמאה או מיונז בממרחים, בסלטים ובכריכים.

שומנים חיוניים לתפקוד תקין של הגוף: אלה משמשים כמאגר אנרגיה, משתתפים בתהליכים שונים בגוף ומהווים חלק ממרכיבים שונים כמו הורמונים. הם מבודדים את הגוף מקור, מרפדים איברים פנימיים ומגינים עליהם. בנוסף, ויטמינים A ,D ,E ,K נספגים רק בסביבה שומנית, כך שאין אפשרות לתפקוד תקין ומאוזן ללא צריכה של שומן.

הוספה של אבוקדו לארוחה תעלה את הספיגה של ויטמינים אלה. להבדיל משומן בלתי רווי, מחקרים מצביעים על קשר בין צריכה גבוהה של שומן רווי לתחלואה. חומצות השומן הרוויות נוטות להיצמד לדפנות כלי הדם ויוצרות רובד שומני שעלול להוביל לסתימה של כלי דם. לכן צריכה גבוהה של שומן רווי מקושרת לעלייה בסיכון למחלות לב וכלי דם. לחומצות שומן בלתי רוויות, לעומת זאת, במינונים מתונים לא רק שאין השפעה שלילית אלא אף השפעה חיובית. כאמור, השומן באבוקדו הוא ברובו בלתי רווי, בדומה לזה שבשמן הזית.

פעילות תקינה של מערכת העיכול: האבוקדו מכיל סיבים תזונתיים החשובים למערכת העיכול, ממריצים פעילות מעיים, תורמים להרגשת שובע ומסייעים להפחתה של שומנים וסוכרים בדם.

ראייה: האבוקדו מכיל פיטוכימיקלים, רכיבים צמחיים המקנים לפירות ולירקות את צבעם. האבוקדו מכיל לוטאין וזאקסנטין, שהם נוגדי חמצון המאיטים את הזדקנות התאים וחיוניים לבריאות העין, במיוחד בגיל מבוגר.

חומצה פולית בתקופת הפוריות: מחסור בוויטמין B9, המוכר יותר בשם חומצה פולית, מעלה את הסיכון למומים מולדים. לכן ההמלצה לנשים בתקופת הפוריות היא לצרוך תוסף חומצה פולית.

דלקת מפרקים: בעיה נפוצה במדינות מערביות. קיימים סוגים שונים של דלקת מפרקים, ובמקרים רבים מדובר במחלה כרונית המלווה את החולה במהלך כל חייו. מחקרים בחנו את ההשפעה של צריכת תמצית אבוקדו עם שמן סויה ומצאו הקלה בסימפטומים של הדלקת. יחד עם זאת, נדרשים מחקרים נוספים על מנת לדעת אם אכילת אבוקדו כפרי יכולה לסייע.

רעננות העור: אבוקדו משמש כרכיב בסיסי בתכשירים רבים לעור הפנים, הידיים והרגליים הודות לאחוז השומן הגבוה שבו. יש שיעדיפו לרקוח בעצמם בבית תכשירים על בסיס אבוקדו.

5

איך מפיקים את המרב מהאבוקדו? האבוקדו לא מבשיל על העץ, ולכן יש לבחור אותו קשה או רך במידה (רך לצריכה מיידית וקשה לשבוע שאחריו) ומושלם חיצונית, ללא חבלות.

צבע הקליפה מתאים לזן ירוק או ירוק כהה–שחור. אבוקדו קשה יתרכך בתוך מספר ימים. אם רוצים לזרז את התהליך, מומלץ להניחו בין בננות ותפוזים המפרישים אתילן, גז המאיץ את ההבשלה.

דרך פשוטה לקילוף הפרי היא חצייתו לאורך, הוצאת הגלעין וחיתוך נוסף לחצי, לקבלת ארבעה רבעים, וקילוף ביד. התופעה של אבוקדו שמשחיר מוכרת, והיא תוצאה של התחמצנות לאחר מגע עם האוויר. טפטוף מיץ לימון ימנע זאת בזכות נוכחות ויטמין C.

6

שמן אבוקדו: הישראלים התרגלו לטעמו של שמן הזית ולאיכות התזונתית הגבוהה שלו. כדאי להכיר גם את שמן האבוקדו, בעל טעם וארומה של אבוקדו שאיכותו התזונתית אינה נופלת מזו של שמן הזית. בדומה לשמן הזית, גם הוא עשיר בחומצות שומן חד בלתי רוויות ואחוז נמוך של שומן רווי.

הפקת שמן אבוקדו נעשית בכבישה קרה שאינה פוגעת בערכיו ובטעמו. אחוז החומציות נמוך - 0.2% (ככל שהאחוז נמוך יותר, השמן טוב יותר). שמן האבוקדו מופק מהציפה הבשרנית של הפרי. מעניין לדעת שלהפקת ליטר שמן אחד נדרשות כ–50 יחידות אבוקדו.

7

שימו לב: העלייה בביקוש הביאה בתחילת העונה להפצה של אבוקדו מזן גליל, שצורתו מוארכת וצרה יחסית וקליפתו דקה ומבריקה (במיוחד בחודש יולי כשזן זה מיועד לחודש ספטמבר), ולמכירה של זן אבוקדו בוסר שאינו ראוי למאכל ושלא יתרכך בגלל אחוזי שומן נמוכים. התופעה לא נאכפת, והמגדלים פרסמו אזהרות בנושא לציבור.

נאוה רוזנפלד ושלומית דיליאון, אבוקדוס - קידום בריאות office@avocados.co.il