נגמלתם בכוחות עצמכם מסמים או מאלכוהול? רוצים לדבר על זה (בדיסקרטיות כמובן)? לספר מה הוביל אתכם להחלטה הזאת וכיצד צלחתם את המשימה הלא פשוטה? בימים אלה החל בארץ מחקר חדש בניסיון לשפוך אור על תהליך ההחלמה הטבעי מהתמכרויות לחומרים פסיכואקטיביים (כל סוגי הסמים ואלכוהול). מטרת המחקר, שמתנהל ברשותם של ד"ר קרן גואטה, ד"ר גילה חן, פרופ' נתי רונאל ובתמיכה כספית של הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, היא להבין את הגורמים שמחוללים את השינוי בהתנהגות. כלומר, להבין למה בן אדם פתאום מחליט להיגמל בכוחות עצמו ולא באמצעות מרכזים טיפוליים פורמליים ובלתי פורמליים, וגם לבדוק הבדלי מגדר בהחלמה טבעית.

"לפי הספרות המחקרית בעולם, מסתבר שהרבה יותר אנשים מצליחים להיגמל לבד מסמים מאשר בעזרת טיפול", מספרת ד"ר חן. "ויותר מכך, ההתמכרות הכי קשה ושכיחה בקרב אנשים היא לסיגריות, וגם כאן אנחנו רואים שהשיעור של אנשים שהצליחו להיגמל לבד מסיגריות הוא הרבה יותר גבוה מאשר של אלה שעברו טיפול".

ד"ר גילה חןד"ר גילה חן

חן, מרצה לקרמינולוגיה במכללה האקדמית אשקלון, מציינת שיש לממסד הטיפולי גם בארץ וגם בחו"ל נטייה להצניע את הנתונים האלה, כדי להמשיך ולקבל תקציבי טיפול. "למישהו יש אינטרס להמשיך ולהביא את התקציבים, ושם המשחק זה כסף שמסתתר מאחורי המוסדות", היא אומרת, "אפשר לראות זאת גם בנושא הכליאה. כל העוסקים בדבר יודעים שכליאה היא הרסנית ושיש הרבה מאוד חלופות לכליאה. ולמרות זאת, מספר האסירים רק עולה ועולה, כי גם מערכת הכליאה היא מערכת מאוד משומנת תקציבית".

את הדוקטורט שלה עשתה חן בנושא הנרקומנים האנונימיים בכלא. היא עשתה מחקר כמותי בקרב אסירים גברים, ואיתרה קבוצה של 98 אסירים שנגמלו בכלא בכוחות עצמם, ללא שום טיפול. "מדובר היה באנשים שלא השתתפו במפגשים של הנרקומנים האנונימיים, שלא עברו טיפול ששב"ס נותן למכורים בסמים", היא מבהירה, "הם לא קיבלו טיפול תרופתי, הם פשוט נגמלו בכוחות עצמם והחליטו שהם לא משתמשים יותר בחומרים האלה".

מה הניע אותם להיגמל?

"התשובה שלהם הייתה 'זה היה מרצוני, כי רציתי להפסיק לסבול'. מהשאלונים גם ראו שינויים מדהימים באנשים עצמם. ככל שהם היו נקיים יותר זמן, מצאתי עלייה במשמעות שהם מייחסים לחייהם, רמות נמוכות של חרדה ודיכאון, התנהגות טובה יותר בכלא. מצאתי גם עלייה בתחושת הקוהרנטיות, שהנה עכשיו יש לי היכולת להתמודד עם תביעות החיים ועם אתגרי החיים. העובדה שמצאתי קבוצה של אנשים שמחלימים בכלא ללא טיפול היא משמעותית, כי כלא זה מקום שיש בו הרבה סמים, וזה אומר שלמרות הסביבה הם הצליחו להיגמל".

מה המסקנה כתוצאה מהנתונים?
"שהחלמה טבעית היא אפשרית בקרב מכורים וזאת תופעה מאוד ייחודית, בעיקר בבתי סוהר. הנתונים האלה מראים לא רק שאנשים יכולים להיגמל, אלא גם להיגמל בעצמם. זה גם הורס כל מיני תפיסות דטרמיניסטיות שאומרות שאדם נולד מכור ואין סיכוי שהוא ייגמל".

חן מצרה על כך ש"זה היה המחקר היחיד שנעשה במדינת ישראל בנושא של החלמה טבעית. אני בטוחה שלא רק בכלא יש עשרות אנשים שנגמלו לבד והממסד בכלל לא יודע עליהם. חשוב מאוד להגיע לאנשים האלה, כי זה גם יכול לחסוך בתקציבים. ברגע שאת בוחנת קבוצות כאלה, את יכולה להבין באילו מנגנונים הם השתמשו כדי להצליח להיגמל, וניתן ליישם זאת על מכורים אחרים. כמו כן, חשוב לא רק לחקור את האנשים האלה, אלא גם לתחזק אותם כדי לשמר להם את ההחלמה".




אוכלוסייה לא נגישה



"אנחנו יודעים שב־20־30 השנים האחרונות יש עשרות מחקרים בעולם שמראים שההחלמה הטבעית היא הנתיב הנפוץ ביותר להחלמה מהתמכרויות, במיוחד בתחום האלכוהול", אומרת ד"ר גואטה, קרימינולגית קלינית, מרצה במחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר־אילן. "הסיבה שאין מספיק מחקר בעולם ובמיוחד לא בארץ נובעת מהעובדה שהאוכלוסיה הזאת לא נגישה למחקר. כלומר קשה לאתר את הנבדקים וכך נוצר מצב מעגלי שכיוון שלא חוקרים אותם, נוטים לחשוב שהתופעה אינה קיימת".

ד"ר קרן גואטהד"ר קרן גואטה

מה ידוע עד כה לגבי הסיבות שמביאות מכורים להיגמל בכוחות עצמם?

"הרבה פעמים הטריגרים שלהם להחלמה מאוד דומים לסיבות של אנשים אחרים שכן הולכים לטיפול. לפעמים זה נובע מאיזשהו מצב בריאותי. למשל מישהו שגילו אצלו דלקת בכבד בעקבות שתיית אלכוהול. אצל נשים אפשר לראות שדווקא ההריון והאחריות לבריאותו של העובר היא טריגר. יש אחרים שמרגישים שהם מיצו את זה, שהגיעו לאיזושהי תחתית, עברו השפלות חברתיות, בן הזוג רצה לעזוב אותם, ולכן הם מחליטים להיגמל. חשוב להבין שאוכלוסיית המכורים איננה אוכלוסיה הומוגנית. את יכולה למצוא בתוכה אנשים עם הון החלמה מאוד נמוך שזקוקים למסגרת פנימייתית, לפיקוח, השגחה ועזרה במשך 24 שעות. יש אחרים שמספיקה להן מסגרת יום של כמה שעות, ויש כאלה שיכולים לעשות זאת לבד. אגב, המחקרים מראים שהנגמלים בכוחות עצמם משתמשים באסטרטגיות מאוד דומות לאלה שנלמדות במסגרות טיפול".

איך בעצם הם עושים זאת לבד?

"יש כאלה שמפסיקים בבת אחת, מתנקים בתוך הבית שלהם, ואחר כך עושים כל מיני פעולות כדי לשמר את ההחלטה, כמו למשל לעבור דירה למקום אחר. אני מכירה אפילו מישהו שעבר מדינה ואז הפסיק להשתמש בסמים. יש גם כאלה שזה הדרגתי אצלם. הם מורידים לבד את המינונים, תוחמים את זה בזמן. למשל אומרים 'רק בסופי שבוע אשתמש', ואחר כך מפסיקים לגמרי. יש הרבה אנשים שנעזרים בבני משפחה, ממש מבקשים שמישהו צמוד מהמשפחה יהיה איתם בשבועיים הראשונים של הגמילה וישגיח עליהם. יש גם כאלה שמכניסים את עצמם למסגרת של עבודה וזוגיות, כדי לצקת תכנים לחיים שלהם. פעמים רבות גם הורות משמשת איזשהו עוגן ומנוף לשיקום והחלמה".

האם גמילה כזאת מלווה במשברים רבים?

"משברים יש לא רק למי שנגמל בכוחות עצמו, אלא גם לכאלה שנגמלו בעזרת קהילה טיפולית. הרבה פעמים הקושי הגדול יותר הוא לשמר את ההחלמה ולאו דווקא להפסיק את ההתמכרות. זה בולט במיוחד באלכוהול, שזמין כיום בכל קיוסק. אנחנו יודעים שזמינות מעלה את הפיתוי וגורמת כל הזמן לטריגר לחזרה לשימוש".

גואטה מוסיפה שמחקרים בעולם מראים שאנשים המסוגלים להיגמל לבד הם אנשים בעלי הון החלמה גבוה: "אלה אנשים שיש להם משאבים חברתיים, כלכליים ומשפחתיים שיכולים לתמוך בהם בצעד הזה. לאנשים שמראש המצב שלהם קשה יותר, למשל ללא השכלה, ללא משפחה תומכת, בעלי אבחנה פסיכיאטרית, יהיה קשה יותר להיגמל לבד. אגב, בגלל שמדובר באנשים עם הון החלמה גבוה, כאלה שלכאורה יש להם מה להפסיד, הם גם לא ששים להשתתף במחקרים. הם שומרים מאוד על הפרטיות שלהם, חוששים שזה יאיים עליהם. מצאנו למשל עורכת דין שהחלימה בכוחות עצמה, כי היא חששה לגשת למסגרות טיפוליות, שמא זה יזיק בסופו של דבר לעיסוק שלה".

האם המחקרים הקיימים בעולם עוסקים גם בהבדלים מגדריים?

"למרות שאנחנו יודעים שבשנים האחרונות יש עלייה בשימוש בחומרים פסיכואקטיביים בקרב נשים, עדיין לא חקרו את ההבדלים ביניהן לבין הגברים. אגב, יש כל מיני גורמים שמסכלים את היכולת של נשים להשתלב בטיפול ממוסד. למשל, החשש שלהן שברגע שהן יבואו ויבקשו את עזרת גורמי הרווחה כדי לטפל בבעיית ההתמכרות, זה עלול לאיים על הזכויות ההוריות שלהן והן עלולות לאבד את החזקה על הילדים. כמו כן, הרבה פעמים הסביבה החברתית יותר מאשימה נשים לעומת גברים, כי כל נושא הנהנתנות עם סמים לא מקושר לנשיות. כלומר אישה לא אמורה ליהנות מסמים". לקראת המחקר החדש ערכה ולריה בראומיגר, סטודנטית לתואר שני בבר־אילן, מחקר גישוש, שבו ראיינה תשעה מחלימים בכוחות עצמם. "אחד הדברים המעניינים שהיא מצאה", מספרת גואטה, "אלה הסיבות שבגללן אנשים לא מגיעים לטיפול. אחת הסיבות הייתה שהם לא מתחברים למסגרות של טיפול פסיכולוגי שבהן נוברים בעבר. היו גם כאלה שלא ראו את עצמם כחלק מאוכלוסיית המכורים ולכן לא רצו להיות יחד איתם בטיפול".



קרימינולוגיה חיובית



כאמור, למצוא מכורים שנגמלו בכוחות עצמם זה לא פשוט, ולכן כאלה יתקבלו בברכה למחקר החדש. "אנחנו מחפשים אנשים שהשתמשו בכל מיני סוגי סמים ובאלכוהול, והיום לא משתמשים או משתמשים באופן חלקי, ושהצליחו להיגמל בכוחות עצמם ולא השתמשו במשאבים טיפוליים רשמיים או בלתי רשמיים", מסבירה גואטה, "אנחנו מתגמלים אותם על ההשתתפות, אפילו מגיעים אליהם הביתה, והכל בדיסקרטיות מלאה". אפשר להצטרף למחקר בפייסבוק בקבוצת "החלמה ספונטנית", או בטלפון 055-9656055.

מה בעצם אתם מצפים לראות במחקר הזה?

"אנו רוצים לראות ולהבין באילו טכניקות ומנגנונים הם השתמשו כדי להיגמל, ואולי להשתמש בטכניקות שלהם כדי לעזור לאנשים שנמצאים במרכזים הטיפוליים. כמו כן, אולי נוכל לעשות הבחנה בין אלה שיכולים להחלים בכוחות עצמם לבין אלה שזקוקים לטיפול. ככה נוכל גם להקל על העומס במסגרות הטיפול וליצור מנעד רחב של שיטות התערבות ונתיבים להחלמה. חשוב להבהיר שהכוונה שלנו היא לא לבטל מסגרות טיפוליות, אלא להצליח לייצר תמונה שלמה ורחבה יותר לגבי הנתיבים השונים להחלמה".

"בתוך חוויית ההחלמה הכוללת אני תופס את הטיפול כסוג של זרז, אבל לא כזה שמחויב במציאות", מסכם ואומר פרופ' נתי רונאל, קרימינולוג קליני, ראש המחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר־אילן. "אם לאדם עצמו יש זרזים אחרים לטיפול והם מצליחים להתגבר על המחסומים, זה מצוין ויש בזה הרבה נקודות יתרון לאדם. הטיפול מאוד חשוב כשאדם תקוע, כשהזרזים לא פועלים, כשהוא לא מצליח להיכנס לתהליך של החלמה בכוחות עצמו. ככל שההתמכרות קיצונית יותר, קשה יותר לאדם להיכנס לגמילה בכוחות עצמו. לכן החשיבות הגדולה במחקר היא בין היתר להבין מנגנוני שינוי, כלומר מה מניע את האדם להתחיל בשינוי, לבצע אותו, להיות בתהליך של החלמה ולהתמיד בו".

פרופסור נתי רונאל, צילום: דוברות אוניברסיטת בר אילןפרופסור נתי רונאל, צילום: דוברות אוניברסיטת בר אילן

מה בעצם נחשב לתהליך החלמה?

"מדובר על סוג של אורח חיים, זאת אומרת שאדם משנה את אורח חייו. זה בא לידי ביטוי במישור החברתי (עם מי אני מסתובב), אילו פעילויות פנאי יש לי, איזו תעסוקה אני עושה, מיהי הרשת החברתית שלי, מה קורה בזוגיות. כל אחד מהדברים האלה יכול להיות משאב של הון חיובי או שלילי שמסייע או מפריע להחלמה. להחלמה יש בעצם היבט של שינויי התנהגות שאנחנו מצפים לראות מאדם. למשל, אם בן אדם מפסיק להשתמש בסמים, אבל ממשיך לגנוב, הרי שהשינוי לא מספיק ודרוש שינוי רחב יותר. משתנה נוסף של החלמה הוא גם התהליכים הנפשיים שאדם עובר. האם למשל הוא טעון בכעס, האם הוא מסוגל להיות עם עצמו לבד.

"אני רואה את ההחלמה של האדם בכוחות עצמו כמייצגת מושג שפיתחתי ונקרא 'קרימינולוגיה חיובית'. אנחנו רגילים בקרימינולוגיה לעסוק בשלילי, ואילו בקרימינולוגיה חיובית עוסקים באיך אנשים יוצאים מזה, איך בזכות חוויות חיוביות אפשר לעלות על מסלול של החלמה. בעיני החלמה בכוחות עצמך היא דבר נפלא".