לא פשוט לחיות במדינת ישראל, ואף אחד מאיתנו לא היה צריך את 7 באוקטובר כדי לקבל את התזכורת לכך. ובכל זאת, אחת התקופות הקשות שחווה ישראל הציפו שוב מעל פני השטח את המחסור במשאבים לטיפול בבריאות הנפש.
זה לא סוד שתחום בריאות הנפש הוזנח בשנים האחרונות, הן מבחינת תקציבים והן מבחינת ההכשרות של צוותים מטפלים. מספיק לראות את שכרן המביש של העובדות הסוציאליות כדי להבין שדרושה כאן רפורמה מקיפה. המלחמה חידדה גם את הצורך בהקצאת משאבים לתחום שאולי מדובר פחות: התמכרויות.
שוחחנו עם פרופ' שאולי לב רן מייסד המרכז הישראלי להתמכרויות ועם מנכ"לית המרכז ענבל דור קרבל (לשעבר מנכ"לית עמותת עלם), כדי להבין כמה תופעת ההתמכרויות עולה לנו. "אנחנו נמצאים עם היד על הדופק בכל הנוגע לנתונים", מסביר פרופ' לב רן, "נכון לסוף שנת 2023 מבחינת סימפטומים פוסט־טראומטיים המופיעים בקרב האוכלוסייה הישראלית אנחנו מדברים על אחת מתוך שלוש נשים ואחד מתוך חמישה גברים שסובלים מכך".
"בערך כחודש לאחר פרוץ המלחמה התחלנו לאסוף את הנתונים", מוסיפה מנכ"לית הארגון ענבל דור קרבל. "וזה מה שמדאיג אותנו. אנחנו לא מדברים כרגע על ההתמכרות עצמה, אנחנו מדברים על תמונת מצב של מדינה שבעוד שנה יכולה למצוא את עצמה עם משהו בסדר גודל של מגיפה בכל הנוגע להתמכרויות. פה אנחנו מצביעים ומתריעים על הדאגה הגדולה שלנו, ועל כך שחייבים לעשות משהו ובהקדם האפשרי. אין מנוס אלא להעלות את הנושא הזה למודעות ככל שניתן".
"בני נוער הם קבוצת סיכון גדולה מאוד, צעירים וצעירות שנמצאים בניתוק מהמסגרת הקבועה, מבתי הספר, עם חוסר יכולת להתרכז. כל המעגלים הללו נמצאים במצב של מתח וחרדה, גם אם לכאורה המצב נראה רגוע. יש חוסר ודאות משמעותי, וזה באמת סיפור שחוצה את כל האוכלוסיות כרגע".
פרופ' לב רן מסביר שאנחנו עלולים למצוא את עצמנו במצב של דריכה במקום: "אנחנו משקיעים המון מצד אחד בבריאות הנפש, אבל דורכים במקום כי אנשים פונים לחומרים ממכרים שמפריעים להחלמה הטבעית שלהם מאירועים טראומטיים. זה כמו דלי שיש לו חור בתחתית. אנחנו עושים מאמצים למלא אותו אבל הוא נוזל מלמטה. אנחנו יכולים במשך שנה להשקיע משאבים בבריאות הנפש אבל להתעורר בעוד שנה במצב פחות טוב אם לא נטפל ונקדיש משאבים גם לעניין ההתמכרויות".
דור קרבל: "לא רק, אבל בעיקר במערכות החינוך. אנחנו רואים שבכל תוכניות החוסן לא מופיעה הדרכה שמנהלים ומנהלות עושים לבני הנוער במקומות האלה. קופות החולים והמועצה לשלום הילד כבר פרסמו את הסיכון הגבוה שבו נמצאים בעיקר צעירים וצעירות, זה כל הזמן חוזר לסיפור הזה של שימוש מופרז בחומרים ממכרים".
המרכז הישראלי להתמכרויות התגייס לטיפול גם בשורדי מסיבת הנובה. "נדרשה להם התייחסות ספציפית, כי היו מתוכם לא מעט תחת השפעת חומרים בזמן האירוע וגם אחריו, דבר שדרש הבנה כפולה בבריאות הנפש", מסביר לב רן. "כשבועיים לאחר האסון חברנו עם עמותת נט"ל להמשיך ולהכשיר מאות מטפלים שחלקם מטפלים גם בשורדי הנובה ולהעניק ליווי מתאים".
"לפני עשור לא דיברו על בריאות הנפש, והיום את רואה שאנשים מדברים חופשי על שימוש בציפרלקס אבל קשה להם יותר להודות שהם שותים בקבוק יין ביום. היום לא מדברים מספיק על השימוש בחומרים ממכרים וזה יוצר סטיגמה שמאוד מקשה על הטיפול הלאומי, יותר אגב בקרב הצוותים המקצועיים מאשר באוכלוסייה".
"התחלנו את 7 באוקטובר עם גירעון של 4.5 מיליארד שקל בין הרצוי לבין המצוי בתחום בריאות הנפש בישראל", מוסיף לב רן, "וכאן נכנסים הטיפולים שלא לוקחים בחשבון את השימוש בחומרים ממכרים, שהופכים להיות מאוד לא יעילים. אם לא נתייחס לשימוש מופרז בסיכון גבוה בחומרים ממכרים, אנחנו מגדילים עוד יותר את הגירעון במערך בריאות הנפש על טיפולים לא יעילים לטווח הרחוק". לדבריהם, "בארה"ב על כל דולר שיושקע בנושא, יחסכו 12.5 דולר. המספרים הם מאוד גבוהים".
"אנחנו לא מדברים רק על הכשרת אנשים מתחום בריאות הנפש, אלא הכשרה של אנשים במערכת הביטחון שנמצאים כרגע ממש בקו ראשון של האירועים. אנחנו מדברים על הכשרה של אנשים במערכות החינוך. המחשבה היא יותר מערכתית, איך אנחנו מכניסים את הסיפור הזה לתוך העולם האקדמי".
"אנחנו עובדים כרגע ביותר מ־160 בתי ספר, אבל נדרש שיתוף פעולה נוסף, לכן חברנו למשרד החינוך ויצאנו לדרך בתקווה שבמהלך השנה הזו התוכנית תיכנס לכל מערכי השיעורים בכל בתי הספר. המטרה היא לעמוד בעיקר על הצד המניעתי, שהוא חלק מאוד חשוב בהסתכלות קדימה על האוכלוסייה בישראל".
"מאז אנחנו מלווים אותם בתוך קופות החולים. כמובן שהצורך שהיה לפני 7 באוקטובר גבר שבעתיים אחרי, ויש לנו קצת מזל אם אפשר לדבר במונחים של מזל, שבזכות אותם מבחני תמיכה, בימים אלה אנחנו מכשירים צוותים כחלק מקופות החולים וגם צוותים של רפואה ראשונית - בכל הנושא של רישום אחראי לתרופות מרשם, זיהוי ואיתור מוקדם של שימוש מופרז בחומרים ממכרים והתמכרויות".
דור קרבל: "אצל בני נוער בהחלט יש את בעיית קבוצת השווים. השימוש המוגבר מתקשר לכמה גורמים, חברתי או מצבי חיים מורכבים. כאן יש לרתום גם את הסביבה הראשונית של בני הנוער, המורים, ההורים, צריכה להיעשות עבודה מעמיקה כדי לתת להם את הכלים הראשוניים לאבחן דיכאון וחרדה כדי לתפוס את זה בזמן".
התרעות פיקוד העורף