זה שבעה חודשים שמדינת ישראל חווה טלטלה רגשית מהחמורות שידענו: אלפי הרוגים, אלפי פצועים ו־132 חטופים שנותרו בשבי חמאס - מביאים לשיעור עצום של ישראלים הסובלים מתחושת ייאוש, חוסר תקווה, דיכאון וחרדה.
העסקה קורסת? מקור בחמאס: "לא נסכים להסכם שאינו כולל במפורש את הפסקת המלחמה"
משפחות החטופים זועמות: "חמאס מאותת לעסקה, נתניהו מנסה לטרפד אותה"
תקופה ארוכה כל כך של מעמסה רגשית קשה הובילה לשיעור גבוה של מטופלים בנוגדי דיכאון. התרופות הללו הובילו למהפכה בטיפול בעשורים האחרונים, בשל יעילותן הגבוהה. אלא שרבים מפסיקים את הטיפול על דעת עצמם, בצורה לא נכונה, שעלולה לגרור תופעות לוואי חמורות וחזרה של הדיכאון - לעתים ברמת חומרה גבוהה מאוד.
מצב רוח ירוד הוא תופעה טבעית ותקינה כשאדם עובר מאורעות קשים, אבל דיכאון הוא מחלה שיש לה רקע ביולוגי, גנטי וסביבתי, שדורש טיפול. חוסר ההבחנה בין מצב רוח רע לבין דיכאון מוביל חלק מהאנשים להפסיק את הטיפול כשמצב הרוח משתפר מעט. אבל דיכאון הוא הפרעה בעלת אופי גלי, והיא נוטה לבוא, לחלוף, ולחזור שוב. הספרות הרפואית מראה שאם הייתה אפיזודה אחת של דיכאון קליני, היא נוטה לחזור אצל כרבע מהמטופלים, ולמשך זמן רב יותר.
ככל שמופיעים גלים חוזרים ונשנים של דיכאון, כל גל נוסף נוטה להיות חמור יותר, והסף להתפרצותו הולך ויורד. ההתפרצויות של גלי הדיכאון הבאים יכולות להיות בעקבות אירוע קל יותר, ואפילו בעקבות ויכוח. התרופות נוגדות דיכאון לא מטפלות רק בסימפטומים של דיכאון, אלא הן גם מונעות את ההתפרצויות הבאות.
נוגדי הדיכאון מטפלים במרכיב חשוב נוסף: מרכיבי מחשבה אובססיביים שמלווים את הסובלים מדיכאון לאורך היממה. במחשבות אלה יש מחסום בעיבוד המידע והסקת המסקנות. ה"לופים" הללו של מחשבות בלתי פוסקות מחמירים את התשישות, השחיקה ותחושת הייאוש.
תסמיני דיכאון קליני, המכונה גם מג'ורי, כוללים עצבות, איבוד עניין והנאה מפעילויות היומיום, הפרעה בתיאבון, הפרעות בשינה, אי־שקט או הפחתה בתנועתיות, עייפות, תחושת חוסר אנרגיה, תחושת חוסר ערך, תחושת אשם, ייאוש, חוסר תקווה, איבוד שמחת החיים, ולעתים גם מחשבות אובדניות. כדי לאבחן דיכאון אין צורך שכל התסמינים יתקיימו בו־זמנית אלא שיימשכו שבועיים לפחות.
התרופות נוגדות הדיכאון מחולקות לשתי קבוצות עיקריות שמעכבות שני מעבירים עצביים מרכזיים הקשורים בדיכאון: סרוטונין ונוראדרנלין. בדיכאון רמת שני המעבירים העצביים הללו נמוכה, והתרופות מעלות את רמתם בדם. התרופות לרוב משפיעות בתוך 4־12 שבועות, והטיפול צריך להימשך לאורך תשעה חודשים עד שנה, במקביל לטיפול פסיכולוגי.
אלא שכאמור, חלק ניכר מהמטופלים מפסיקים את נטילת התרופות על דעת עצמם. הפסקה פתאומית כזו עלולה לגרום תסמינים רבים, שכוללים עייפות, כאבי ראש, הפרעות שינה, בחילות, סחרחורות, הפרעות תחושה. הסכנה המשמעותית יותר היא חזרה של גל דיכאון חמור הרבה יותר.
הפסקת הטיפול בנוגדי דיכאון צריכה להיעשות בזהירות: אם הרופא התרשם שהתסמינים חלפו ושהמטופל חזר למצבו הרגשי הבסיסי, הפסקת נוגדי הדיכאון נעשית בהדרגה, במינון הולך ויורד, ולרוב רק לאחר פרק זמן של תשעה חודשים לפחות מהופעת התסמינים הראשונים. אף שהטיפול במחלות נפש הוא נחלתם של הרופאים הפסיכיאטרים, כיום גם רופאי המשפחה מיומנים ומוסמכים לטפל באמצעות נוגדי דיכאון. בשורה התחתונה, אם התחלתם טיפול בנוגדי דיכאון, לעולם אל תפסיקו אותם על דעת עצמכם. גשו לרופא המטפל, היוועצו איתו, ועשו זאת בצורה מושכלת, איטית ומדורגת.