השרים יצחק גולדקנופף, מאי גולן וגלית דיסטל־אטבריאן וחברי הכנסת צביקה פוגל ויעקב טסלר החליטו להיעדר מטקסי הזיכרון בבתי העלמין הצבאיים, זאת נוכח הביקורת הציבורית בגין התייצבותם הצפויה באזכרות. בעקבות גל ההודעות בדבר היעדרותם, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הודיע כי הוא עומד על דעתו לפקוד את בית העלמין בבאר שבע. אייבי מוזס, יו"ר ארגון נפגעי פעולות האיבה, שאיבד את אשתו ובנו בפיגוע טרור, שוחח על הנושא עם גדעון אוקו וענת דוידוב ברדיו 103FM, התייחס לדברי השר וגינה את הכנסת הפוליטיקה לשכול הקשה. 

בת שכולה נגד המחאה ביום הזיכרון: "השימוש במשפחות השכולות עלול להיזכר לעוד הרבה זמן"

"זה עבר כל גבול, כל פרופורציה", הכריז מוזס. "יום הזיכרון שלנו זה כל יום, היום הזה מיוחד עבור כל המדינה. לבוא ולשלוח אנשים שחושבים המשפחות השכולות שלא ראויים, יום אחד תעשו הפסקה. תחשבו איזה כאב אתם גורמים להורים האלה. אתה יודע שאני מבקר את המשפחות השכולות, אתה רואה אותם מתכנסים בעצמם, לא מעניין אותם כל מה שקורה מבחינה פוליטית".

"לנו אין בתי עלמין צבאיים כמו בצבא", הדגיש, "לנו יש את הר הרצל והנפגעים פזורים בכל הארץ. ביום הזיכרון בהר הרצל, תמיד היו הפרעות. אני מבקש, וביקשתי את זה גם מכל הנוכחים מהמשפחות, אנא תשאירו את היום הזה שזה יום באמת מיוחד לכל המשפחות בארץ של חללי פעולות איבה. 4,500 חללים, זה לא ייאמן. אני רוצה שזה יעבור בשקט, שייתן את הכבוד למשפחות, לנופלים - בזכותם אנחנו פה. זה שלאשתי לא היה נשק להתגונן או לבן שלי בן החמש ושני ילדיי נפצעו, תנו את הכבוד הזה. את הזיכרון של המשפחה שלי אני זוכר כל יום. אני, כאיש לבד עם המשפחה שלי. כל כך כואב לי כל המצב הזה שהגענו. אפילו בספורט יש הפסקה של רבע שעה, אבל פה, חבר'ה, תנו לנו את היום הזה".

צמד המגישים הזכירו את שאירע אשתקד, כאשר נפתלי בנט, שהיה ראש הממשלה, נאם. מוזס הודה: "אני נדהמתי. לא ציפיתי, שבע דקות ו־17 שניות סתמו לו את הפה. נאמתי אחריו, עליתי לפודיום שם, וביקשתי סליחה מכל האנשים הנוכחים. כלומר, גם מראש הממשלה, גם מנשיא המדינה, גם מחיות, ביקשתי סליחה על האירוע בשם הארגון. אותם אנשים שצעקו על בנט צעקו עליי 'מה אתה מבקש סליחה בשמי'. תראו לאן הגענו, אתם מבזים את החללים שלכם כשאתם צועקים באותו יום".

"לגבי בן גביר", הוסיף, "אני לא יודע, יש לו שוטרים, יש לו חללים, שם מכירים אותו, אף אחד לא יסתום לו את הפה. בזמנו גם דיברתי עם המשרד של ראש הממשלה שיעשו איזשהו נוסח אחיד לכל השרים, בלי פוליטיקה. שכולם ידברו אותו הדבר, או שלא ידברו. על מה הם מדברים? אף אחד לא יכול להבין את הכאב שלנו. עדיף שלא ידברו, ישימו זר, ותסגרו את העניין". 

בהמשך, מוזס חזר לאירוע ששינה את חייו, בו איבד את רעייתו עופרה ובנו טל: "אני הפכתי להיות האמא, האבא, כשהנכדים נולדו הפכתי להיות סבא וסבתא. אחד מחזק את השני. זה הכוח הנפשי של כולנו, של המשפחה להתאחד, להתכנס בעצמנו, ואנחנו בחוץ צוחקים, חיים חיים נורמליים אבל בפנים כשאני רוצה לבכות - אני בוכה. כשאני נזכר ביום הולדת של עופרה אני מתכנס בעצמי ויוצאים עם המשפחה לחגוג. עופרה קיימת אצלנו וגל טל קיים אצלנו יום יום. בחרתי בחיים, הייתי למטה, להרים את עצמי בחזרה למעלה זה כוחות נפשיים אדירים. בשביל זה אני ממליץ לכל הנפגעים שאני בא לבקר אותם - אתם יכולים לכאוב, לבכות כל יום, אבל הכאב הוא כאב אישי שלכם. אף אחד לא אוהב לראות אנשים בוכים".

הוא סיכם: "שיכבדו את היום הזה, הם רואים את הפוליטיקאים שיורידו את הראש, אל תשמעו, תחשבו על היקרים שלכם. תשימו אטמים. תחשבו עליכם ועל המשפחה שלכם ועל היקר ביותר שאיבדתם".

סייעה בהכנת הכתבה: שני רומנו 103fm