שישה טוענים לכתר: ז'קי לוי, ראש העיר שמכהן 15 שנה, לא רצופות, בתפקיד; רפאל בן שטרית, ראש העירייה לשעבר, שהביס את לוי בשנת 2013 אך הפסיד לו בסבב האחרון, בשנת 2018; נועם ג'ומעה, פעיל חברתי מוכר; אושרת בראל, האישה הראשונה שמתמודדת אי פעם לתפקיד בעיר; רונן גרשום, סמנכ"ל בחברת הייטק, ואיתן טייב - כדורגלן העבר ששמו נקשר בפרשת "משחק השרוכים" בשנת 1998.
האופי הליברלי ויוקר המחיה: מה חושבים המועמדים לראשות עיריית ת"א? | כתבה ראשונה בסדרה
"שני הדברים שישנו את העיר הם יכולת וקשרים", טוען ז'קי לוי. "העיר נמצאת באחת התקופות הגדולות שלה בכל השנים מאז שאני בפוליטיקה. יש פה מחוללי שינוי שחלקם כבר בביצוע ושישנו את התעסוקה ויכפילו את האוכלוסייה; 4,000 יחידות דיור לאחר שנים של קיפאון בבנייה; פרויקט תיירות ענק בהשקעה של 150 מיליון שקלים, שיביא מאות תיירים; יש בריכה עירונית חדשה; אחוז הזכאות לבגרות עומד על 83.9% ואפילו ילדי הקיבוצים מגיעים ללמוד אצלנו. פרויקט תוואי הרכבת במסגרת הסכמי אברהם יהפוך את העיר לנמל יבשתי ויספק עוד תעסוקה".
אתה מרוצה מ־15 שנות כהונתך? יכולת לעשות יותר?
"יצרתי את המהפכות שהעיר מצויה בהן היום. אני חי פה ומגדל את ילדיי ואני האדם הנכון במקום הנכון. זה נשמע שחצני, אבל אלו העובדות והתוצאות. בית שאנים חזרו הביתה. אין יחידת דיור שלא נחטפת. אין אבטלה. להביא לכאן את ההייטק זה סיפורי פוגי. יש מחסור בעובדים ומי שעובד בהייטק נוסע ברכבת וב־40 דקות הוא בחיפה. היום אני מכשיר את הנוער לסייבר ופרויקטים של 8200 מופעלים בעיר. קל לדבר על הייטק, אבל קשה להביא אותו הנה".
הליכוד והימין שולטים בבית שאן בגאון. בסבב הנוכחי, כל הגברים המועמדים חובשי כיפה, ועל אף שהרשימות עצמאיות, ההערכות הן כי המועמדים מזוהים עם הימין או עם הליכוד. בבחירות האחרונות קיבל הליכוד 47.9% מהקולות, וש"ס אחריו במקום השני. לאחרונה אף חברה אל בן שטרית שמרית דרעי, ראשת הציונות הדתית בעיר. אבל בית שאן לא תמיד הייתה מזוהה עם הליכוד, והבטחותיו של ראש הממשלה נתניהו שהכריז לפני חמש שנים על תוואי רכבת ישיר לתל אביב, עדיין ממתינות להתממש.
"לצערי, הזרוע של ביבי יודעת גם לפגוע", אומר בצער פיני קבלו, שכיהן כראש העיר מטעם המערך בין 1998 ל־2003 וניצח לאחר 15 שנות ליכוד. "סגרו בפניי המון דלתות, נאבקתי למען העובדים כדי למנוע סגירת מפעלים אבל הליכוד עשה הכל כדי להפיל אותי. ביבי הפסיק לי את הטבת המס באמצע והחזיר אותה רק לאחר שז'קי לוי התמודד. ביבי מגיע לכאן, מפזר הבטחות כמו מנהרות ורכבות, הציבור קונה את זה - ולאחר מכן אין שום התקדמות".
עד לפני שני עשורים עוד אפשר היה למצוא בבית שאן סניף של מרצ ושל מפלגת העבודה, אבל עם השנים השמאל איבד עניין.
"המפלגות הדתיות מתלבשות על הפריפריה, רוכשות בתים ומקימות גרעינים תורניים. כוללים הופכים לסניפי מפלגה, והגרעינים עוזרים בעזרה כלכלית ולימודית וקונים את הציבור ביום פקודה. זה הסיפור בפריפריה. לצערי זה יקרה בכל הארץ, גם בטבריה ובקריית שמונה. ריבוי המועמדים מגיע מהזרמים של בן גביר, סמוטריץ› והליכוד, כולל פיצולים בליכוד. וכולם חובשי כיפות. מתחוללת הסתה פרועה נגד הקיבוצים ודואגים לעורר ולהאדיר את השד העדתי".
בית שאן הוכרזה כעיר בשנת 1999, אבל עד היום לא הגישה ולו אישה אחת את מועמדותה לראשות העיר. אושרת בראל היא הסנונית הראשונה, וכל המועמדים מחזרים אחריה. היא בת 49, נשואה ואם לשלוש בנות, בעלת תואר שני ושימשה כשליחה של הסוכנות באריזונה וכסגנית יו"ר הפדרציה היהודית. בין היתר גם פעלה בעיר במסגרת קרן רש"י והיא משמשת עמיתה בתוכנית מנדל למנהיגות. בראל הגיעה מבית ליכודי מובהק ועדיין רואה בליכוד בית. אביה, אהוד אביטן ז"ל, היה אחד הנרצחים בפיגוע בסניף הליכוד בשנת 2002.
"כל מי שמתמודד כעת נמצא בזירה הפוליטית הבית שאנית כ־30 שנה פחות או יותר, ובפועל לא לקח את העיר צעד אחד קדימה. העולם התקדם ואנחנו הולכים אחורה", היא מאשימה. "כשחזרתי מארצות הברית, בה ניהלתי קהילה של כ־35 אלף איש, הבנתי שהמפתח להשפעה נמצא בידיים של ראש הרשות. אם יש לו חזון לקדם את העיר, כל היכולות שלו יתכנסו לשם. כרגע התוצאות מראות שזה לא מתקדם".
מה צריך להשתנות?
"יש להעמיד שדרת ניהול מקצועית, ולא רק פוליטית. מחלקות עצמאיות שיודעות להשתמש בכסף בצורה אפקטיבית. אני לא מדברת פרסונלית, רק על תוצאות. אחוז בגרות לא מנבא את העתיד. החינוך בעיר צריך טיפול שורש מהגיל הרך, כי חינוך וקהילה מושכים אוכלוסייה חזקה לעיר. בית שאן לא יכולה להישאר שלושה עשורים סביב אוכלוסייה של 19 אלף איש. יש צורך בצמיחה דמוגרפית איכותית. מהשטח עולה שמה שמעניין כיום את התושבים זה תעסוקה ונראות העיר, וזה דורש ניהול מקצועי. באתי במטרה לשנות. קל זה לא יהיה, אבל גם לא בלתי אפשרי".
בראל רצה ברשימה עצמאית, "הבית", המורכבת מ־50% נשים ו־50% גברים – בהחלט נתון חריג בנוף הפוליטי. המצע שלה עשיר, מפורט ונרחב. לדבריה, היא הראשונה שפרטה אותו פני כולם. הבעיה היא שכמי שרצה על הטיקט הנשי וזוכה לחשיפה בשל כך, אין במצע שלה אמירה מפורשת ומובהקת של קידום נשות העיר.
"אני חד־משמעית בטיקט נשי", מודה בראל. "אני פעילה בזירה הזו, אבל גם מאוד זהירה. העובדה שאני אישה ראשונה היא אחד הדברים שמאפיינים אותי, אבל היא לא הדבר הראשי. חשוב לי לא לקבור את היכולות שלי בכותרת הזו של אישה, כי לפעמים זה עלול לצבוע את זה בסגול. לפני שהכרזתי על המרוץ, נפגשתי עם המון נשים מכהנות, שאלתי המון שאלות והקשבתי.
"לא בטוחה שגברים עושים את זה. אני יכולה לחבור בכל רגע ולחסוך את הכסף והמאמץ, אבל דווקא זה שאני אישה ראשונה, שלא מתקפלת, שמביאה ניסיון ושלא עשתה הון פוליטי – מציב אותי בעוצמה".
אבל איזו בשורה את מביאה לנשות בית שאן?
"קודם כל - שאישה מתמודדת. זו משימת חיי שנשים יישבו סביב שולחן קבלת ההחלטות, ברשימה שלי יהיו נשים, אבל אוודא בכל מקרה שכל מועמדת תביא איתה כישורים. מה שחשוב יותר זה לכוון נשים להגיש מועמדות, וזה אומר להנגיש להם את זה כבר בגיל הגן ולקיים תהליכי הסללה".
זה יפגוש נשים חזקות לרוב. מה עם נשים שלא מצויות בעמדות כוח, ויש רבות כאלה בבית שאן?
"אני מאמינה בלייצר פתרונות תעסוקה שמאפשרים הורות משמעותית. לא בייביסיטר, אלא פתרונות עמוקים. לא אייצר רק צהרונים, אלא אופק תעסוקתי והתקדמותי לאמהות במקביל למסלול מצמיח לילדים".
מה דעתך על הדרת נשים במרחב הציבורי? בעיר כזו יש לזה משקל רב.
"בעיר שיש בה קהלים דתיים וחרדים, יש מקום לכבד כל קהל כשהוא מבצע את האירועים שלו, ויש לכך תקציבים תורניים. במרחב הציבורי, כולם צריכים להרגיש שווה בין שווים וזה חייב להיות פתוח לכולם. אני מוטרדת מאוד מהידלדלות נשים בכנסת ובממשלה, ומאירועי הדרת נשים בפרט".
להתנער מהתדמית
עד כה מתנהלת מערכת הבחירות בעיר בשקט יחסי. בעבר ידעו כאן סערות, הכפשות ואפילו אירועים אלימים. יש שיאמרו שזה בגלל האדישות ומשום שלאנשים אין ראש לזה כשהם רצים אחר פרנסה. ויש שאומרים שזה מוקדם מדי, וכל התרחישים פתוחים.
מי שמוערך כמספר 2 במרוץ בינתיים הוא נועם ג'ומעה (44), בן העיר. דמות מרעננת המציגה רעיונות מעט נאיביים, אבל אחד שכבר הוכיח את פועלו בזירה החברתית. ג'ומעה רץ בתנועת "מקומי" ומזוהה עם הליכוד. הוא בעל עסק בתחום המחשבים וכפעיל חברתי עסק בעיקר ביזמות חברתית, הקים תוכניות הייטק ותוכניות לליווי כלכלי.
"נגעתי לפני 20 שנה בפוליטיקה, הבנתי מה קורה שם ועזבתי", הוא מספר. "בחרתי להביא שינוי בזירה החברתית במקום, והצלחתי. בקורונה נתקלתי בפערים המטורפים בין הצד החברתי המדהים לצד המוניציפלי, והבנתי שאי אפשר להתעלם מזה".
לדוגמה?
"אני מאוד נזהר. אין סיכוי שאגיד מילה אחת רעה על בית שאן, אני מאוהב בעיר הזו. צריך להתנער אחת ולתמיד מתדמית הפריפריה הנחשלת. אנחנו רוצים להיבחר דווקא על החלומות הגדולים שלנו".
ובכל זאת? אתה מתמודד כדי לשנות.
"התבוננתי בניהול האנשים, מי נמצא איפה, האם העירייה יכולה לתפקד במשבר, האם יש שדרת ניהול שיכולה להוביל אותנו קדימה. ושם עצרתי לחשוב. אני לא מתעלם משום בעיה. יש בעיות, אנחנו עובדים לפתור אותן, אבל ראשית צריך לתקן את המנגנון. הרבה מהדברים הפכו להיות פוליטיים. אפילו התפיסה של גיוס כספים והישענות על הממשלה.
"הממשלה חשובה, אני איש ליכוד. ומנגד, כל עוד אתה נשען רק על זה ולא בונה מנגנון למשאבים, אתה בבעיה. אני סבור שהליכוד קצת פגע בנו, כי נסמכנו רק עליו. רוב הכסף מצוי במשרדי הממשלה ולא בהסכמים הקואליציוניים. לראייה, יש המון ראשי ערים מדהימים שהם לא מהליכוד ומגייסים הרבה יותר כסף מבית שאן. אנחנו רוצים מישהו שיסתכל רק על טובת הבית שאנים ולא משנה מאיזו מפלגה".
ג'ומעה פועל עם קבוצת מתנדבים ואנשי עשייה חברתית שגיבש לדבריו לאורך פעילותו החברתית: "אנחנו חבורה מדהימה שמצליחה לעשות את זה. יש גם אנשי מקצוע והכל בהתנדבות. יש מעט מאוד דברים שאנחנו משלמים עליהם וזה הכוח של תנועה חברתית. היא לא פועלת לבד והכסף הוא לא הסוגייה המרכזית, אלא המון אידאלים ורצון לשנות ולהיטיב עם בית שאן. הרחוב אומר את דברו ומרגישים את זה בכל מקום. הבאנו משהו אחר.
"אנחנו עמלים שנתיים לבנות תנועה רחבה של אנשים למען העיר בעשייה אמיתית. תנועה שתמשיך גם אחרי הבחירות. היא מפתחת את דור הביניים. המון שנים היה פה אדם אחד שנבחר, אבל לא היה דור ביניים שהמשיך אחרי שהוא עזב - וכאן הם חלק מאיתנו. יושבים בפגישות, לוקחים חלק בהחלטות, בונים את ההנהגה הבאה. זה חלק מהעוצמות של בית שאן בעתיד".
מה הסיכויים שלך לדעתך?
"היום אנחנו הכוח החזק בעיר. כל סקר שם אותי ואת ז'קי ראש בראש. בסקר שהיה בפנים גלויות של 1,100 איש, כשאתה יודע מה זה לצאת בעיר קטנה כזו נגד ראש העירייה, ז'קי קיבל 35% ואני 31%. אנשים חוששים. בכל מקום עם ראש עירייה חזק הרבה שנים, אז יש חשש. זה שלהם ואנחנו לא עוסקים בזה. הצעירים רוצים משהו אחר – הזדמנויות בחינוך, בתעסוקה, בטכנולוגיה, בקהילה, בתרבות. הם מסתכלים על העיר ומבינים שייקח זמן עד שנפרוץ את הגבולות – אבל מוכנים לשלם את המחיר, כי רואים את הדרך ואת ההתקדמות. היכולת לנו להשאיר פה את הצעירים היא נקודה קריטית".
אומרים שחסר לך ניסיון פוליטי. מה אתה עונה לזה?
"הקדנציה הכי טובה לעיר הייתה של שלמה בן לולו, שהיה מהנדס צעיר בלי שום ניסיון, והגיע לבצע מהפכות עם חבורה מדהימה בשם 'גרעין תמר'. הם שינו את פני העיר. לפעמים הניסיון זה קיבעון. כשאתה עושה משהו שוב ושוב והוא לא עובד ומביא לאותה תוצאה - זו בעיה. איבדו כאן את היכולת לחשוב אחרת, לחשוב צעיר, לחשוב יזמית. הגיע הזמן לחבורה חדשה ולשינוי תפיסה ומחשבה. אני מכבד את ז'קי על כל מה שעשה, אבל צריך להגיד תודה רבה ולרוץ קדימה".