בשעות הבוקר המוקדמות אתמול, יממה לאחר פרוץ המלחמה, החלו להתאסף משפחות הנעדרים בבניין להב 433 בקריית שדה התעופה. די היה במבט אחד במבואת הכניסה הגדולה כדי להבחין בדמעות ובכאב. הורים, אחים, אחיות, נכדים, חברים וקרובי משפחה ישבו בחלל הרחב, מכונסים, תומכים אלה באלה, יוצאים להפסקות סיגריה עצבניות ומתארים את אי־הוודאות הנוראית, "אני מעדיף לקבל ארונות", קרא מרוב תסכול וייאוש אחד מבני המשפחה שבחוץ.
כבר יומיים שמרבים להשוות בין פרוץ המלחמה הזאת לבין פרוץ מלחמת יום הכיפורים - הטראומה, ניפוץ הקונספציה והמחדל. אך כנראה איש לא תיאר כי כמו לפני 50 שנה, שוב ייפתח מרכז לאיתור נעדרים ושבויים. אז התאספו באותו מרכז בתל אביב משפחות כדי לנסות לאתר את בניהן מבעד לצילומי התקשורת הזרה שהגיעה לתעד את השבויים במצרים ובסוריה. הם קראו לו "מרתף הדמעות". היום מגיעות משפחות שמנסות לאתר את יקיריהן בעזה. הדמיון בין האולם הרחב ההוא לאולם הרחב הזה חד מדי, כואב מדי וקשה מדי. זהו חמ"ל הדמעות, שנת 2023.
השוטרים ולוחמי המג"ב בכניסה מתקשים להסתיר את הדמעות. הם מעמידים עוד ועוד כיסאות, ומשלב מסוים חלק מהמשפחות יושבות על המדרכה בחוץ. אזרחים טובים מגיעים עם ציוד, אוכל ומים. יממה חלפה מאז תרחיש הבלהות שבו אזרחים נרצחים בביתם ואחרים נחטפים לרצועת עזה הפך למציאות, ועשרות משפחות עוד נותרו באפלה. בשעות הערב של יום שבת הודיע פיקוד העורף, בשיתוף משטרת ישראל, על הקמת מרכז משותף, לאחר שהוקמו חמ"לים אזרחיים שהצליבו מידע בין הגעת הפצועים לבתי החולים לבין המידע שהיה בידי המשטרה וחוכמת ההמונים ברשתות החברתיות. החמ"לים האזרחיים העבירו מאז את כל האינפורמציה שהייתה בידיהם לפיקוד העורף ולכוחות המשטרה, ועתה מגיעים הורים כדי למסור פרטי זיהוי נוספים ודגימות דנ"א. לאורך היום עשרות אנשים הופכים למאות, ובכל זאת, השקט במקום נשמר. רק בכי חרישי הופך לפס הקול של המבואה. מפעם לפעם נשמעת זעקה נוספת, אבל דווקא השקט מצמרר יותר מכל.
דורית גרוס מרמת גן הגיעה עם אחותה לחפש אחר הוריה יוסי גרוס ושפרה נוי מקיבוץ ניר עוז. "בבקשה אם מישהו יכול לעזור", היא מתחננת. "כבר מאתמול בתשע בבוקר אנחנו לא נמצאים איתם בקשר. הם כנראה מהחטופים, כי בקיבוץ עצמו לא אומרים לנו שום דבר. הם מנסים לעזור, אבל מאוד מאוד קשה בניר עוז".
מרב מור רביב מרעות משתפת גם היא: "דוד שלי, אח של אבא שלי, אשתו והבן שלהם גרים בקיבוץ ניר עוז. קרן, בת הדוד שלי, הגיעה לשם עם אוהד, בנה בן ׁה־9, להיות שם בחג. ומאתמול בבוקר נותק איתם הקשר".
מרב מור רביב מרעות משתפת גם היא: "דוד שלי, אח של אבא שלי, אשתו והבן שלהם גרים בקיבוץ ניר עוז. קרן, בת הדוד שלי, הגיעה לשם עם אוהד, בנה בן הׁ־9, להיות שם בחג. ומאתמול בבוקר נותק איתם הקשר".
התרעות פיקוד העורף