"הכלב שלי – קאי, הציל אותי. בזכותו שרדתי 27 שעות בתוך הממ"ד", מספר בר כסלו, בן 29 מכפר עזה, ששרד במשך כ-27 שעות ניסיונות חוזרים ונשנים של מחבלים מחמאס לפרוץ לתוך הממ"ד, כאשר כלבו לצדו.
רות ואריק פרץ נרצחו במסיבה בדרום: "היא נהנתה ברחבה, הוא דאג לה להכל"
המילואימניק הוקפץ, התוכניות השתבשו: החתונה שהתרחשה בצל המלחמה
"בכל פעם שמחבלים נכנסו לבית, כדי לפתוח את דלת הממ"ד, קאי היה מתריע ואז החזקתי את הידית מבפנים ומנעתי את כניסתם", מתאר כסלו את שעות האימה הארוכות, אותן הצליח לשרוד בזכות כלבו הנאמן והחכם.
כבר חודש חלף מאז אותה "שבת שחורה", בה מחבלים טבחו וחטפו תושבים בכפר עזה והוא עדיין לא חזר לקיבוץ. "אולי אגיע בימים הקרובים בפעם הראשונה, כדי לקחת דברים שנשארו בדירה", הוא אומר.
כסלו שנולד וגדל בכפר עזה ומתגורר מאז פינויו ברמת גן, ביחד עם בת זוגתו, אורטל סימני, שבאותה "שבת שחורה" הייתה בחו"ל וכלבם הנאמן – לא רואה את עצמו חוזר לקיבוץ בו גדל למשפחה שורשית בת המקום. "אין לי מה לחפש באזור הזה כרגע. איבדתי אמון במי שהיה אמור לשמור עליי. למה לקח להם כל כך הרבה שעות להגיע כדי לחלץ אותנו? באותן שעות למחבלים היה זמן לשבת ולהכין קפה בפינג'אן בבית שלי".
כ-80 תושבי כפר עזה נרצחו ונחטפו. על שעות האימה הארוכות, בהן כסלו שרד בסיוע כלבו, הוא מספר: "ביום שישי בצהריים היינו במסיבת יום ההולדת ה-29 של יובל סלומון ז"ל, שהיה בין הנרצחים. בערב ישבנו כמה חברים, המשכנו לחגוג את יום ההולדת בשכונת דור צעיר בקיבוץ והלכתי לישון מאוחר. בשבת בבוקר, בשעה 6.30, שמעתי אזעקות 'צבע אדום', ישנתי בממ"ד, האזעקות נמשכו בלי הפוגה כחצי שעה. אני כבר רגיל ל'צבע אדום' ואחרי האזעקות המשכתי לישון. ב-9.15 הכלב קאי העיר אותי, קמתי, צחצחתי שיניים ואז התחלתי לשמוע צעקות בערבית".
"הבית שלי הוא הקרוב ביותר לשטחים החקלאיים והחלון בממ"ד היה פתוח. הסתכלתי וראיתי קטנועים ומכוניות מכיוון השער האחורי של הקיבוץ. היו כ-60 מחבלים ואספסוף בגילאי 60-14, שפרצו. הם היו בגל השני שפרץ. בגל הראשון ישנתי והם דילגו על הבית שלי".
האירועים הדרמטיים נמשכו בקצב מהיר: "לא עברה רבע שעה והם פרצו משער הקיבוץ. יש חורשה קטנה מאחורי הבית והם התאספו להתארגנות, היה מישהו, כנראה המפקד שלהם, שבדק אותם והיו ילדים בני 14 שהוציאו מתיקי בת הספר תחמושת וחילקו אותה", הוא משחזר – "חשבתי, איפה הצבא שיעצור אותם?"
על ההמשך הדרמטי הוא מספר: "דיברנו בקבוצות הוואצפ של השכונה ו'יד שנייה' של חברי הקיבוץ, בה מוכרים וקונים דברים והבנו שהמחבלים הגיעו לכבוש את הקיבוץ. תוך זמן קצר, המפקד שלהם נתן צעקה בערבית וכולם הסתערו. מחבלים נכנסו גם אליי לבית. הממ"ד היה נעול, אבל החלון של הממ"ד היה פתוח".
מחבלים ניסו לפתוח את דלת הממ"ד בביתו, אבל כסלו לחץ על הידית הפנימית ומנע את פתיחתה. "אחד מהמחבלים נכנס לבית וצעק בעברית עם מבטא ערבי – 'כולם החוצה' וניסה לפתוח את דלת הממ"ד אבל שוב לא הצליח, הוא קרא להם ושוב פעם ניסה, אבל החזקתי בכל הכוח את הידית".
לאחר שהמחבלים לא הצליחו לפתוח את דלת הממ"ד, אחד מהם ירה שישה כדורים, כדי למנוע את אחיזתה מבפנים. "הכדורים חדרו מילימטרים מתחת ליד שלי בה החזקתי את הידית. מהיריות נוצר חור בדלת וראיתי את המחבל. הכלב החל לייבב יללות, כי כנראה נפגע מרסיס. היה לו פצע, אבל ללא דימום. המחבל ששמע את היללות של הכלב חשב שפגע בי. הוא ניסה עוד פעם לפתוח את הדלת וכאשר שוב לא הצליח הוא המשיך הלאה לבתים אחרים".
במשך 27 שעות שהה כסלו בתוך הממ"ד, ביחד עם כלבו, ללא מים ואוכל. "לא יכולתי כל הזמן להחזיק את ידית הדלת. בכל פעם שמחבלים נכנסו לבית, הכלב היה דרוך וככה הבנתי שהם ינסו שוב והחזקתי את הידית. הכלב הציל לי את החיים", הוא מספר – "מחבלים ישבו בדירה, הרחתי את ריח הקפה בפינג'ן שהם הכינו ואת ריח עשן הסיגריות".
כסלו ראה מראות קשים מבעד לחלון בממ"ד שעדיין היה פתוח. "שמעתי שכן שלי צועק – אל תירו, אין לי נשק ואז שרפו לו את הבית". במהלך השעות הארוכות, כלבו הנאמן, שגם הוא היה זקוק למים ומזון, התאפק ואף לא עשה את צרכיו בתוך הממ"ד. "רציתי לצאת בלילה מחלון הממ"ד, כדי להביא לו מים ולעשות לו סיבוב קטן, אבל היו מחבלים ונשארתי בפנים", הוא מספר.
במהלך אותן שעות אימה ארוכות, הייתה לכסלו תקווה, כאשר ראה סמוך לחלון ביתו ג'יפ ממוגן של צה"ל, אבל לאחר זמן קצר הג'יפ עלה בלהבות מירי של המחבלים, הרגשתי את ההדף. החיילים לא היו בתוכו, הבנתי את זה יותר מאוחר".
ביום ראשון, סמוך לצהריים, כסלו ראה כוחות של צה"ל סמוך לביתו. "שמעתי כוחות של צה"ל בדלת של הבית וצעקתי שהדלת של הממ"ד תקועה. צעקתי לחיילים 'אני אזרח, הדלת פתוחה", הוא מספר עוד – "בהתחלה הם לא האמינו, לאחר כ-11-10 שניות, כשראו מבעד לחלון הפתוח את הכלב, הם אמרו לי – "נוציא אותך החוצה". הם היו מופתעים ששרדתי.
החיילים המחלצים העלו את כסלו לג'יפ משוריין, שנסע לאזור תחנת הדלק הסמוכה לקיבוץ. "היה עיכוב בחילוץ מהאזור, בגלל שהיו התרעות על חוליות נ.ט של מחבלים. היה מחבל שניסה לבצע ירי לכיוון שלנו והוא נוטרל על ידי החיילים". משם הגיע כסלו בג'יפ המשוריין לקיבוץ משמר הנגב. "עטפו אותנו באהבה, הרגשתי שקמתי לתחיה".
לאחר יום התברר לו שבמהלך פלישתם לדירה, גנבו המחבלים כסף מזומן, מסמכים, מחשב וכרטיסי אשראי. "ראיתי חיוב של כ-6,000 שקל על רכישות און ליין. החיוב כלל רישום לבית ספר לעיצוב פנים במצרים ורכישת מוצר בסן פרנסיסקו. התקשרתי לחברת האשראי והסברתי שכרטיס האשראי שלי בעזה ומיד ביטלו את החיובים".
מדוע לא נסעת מאז הפינוי לכפר עזה?
"לא ראיתי סיבה לנסוע לשם. המראות הקשים של הגופות, ההרס שראיתי, נראו כלקוחות מסרט מלחמה בהפקה הוליוודית של מיליארדי שקלים".