מלחמת חרבות ברזל: ברכה אסטרוק עובדת מזה 33 שנים כאחות במרכז הרפואי לגליל בנהריה, כאשר בשבע השנים האחרונות היא האחות האחראית ומדריכה קלינית במחלקת עיניים, ולפני כן שימשה בתפקידי סיעוד אחרים, וביניהם אחות מוסמכת טיפול נמרץ לב וסגנית אחראית במחלקה הנוירולוגית.
אלפי רופאים וצוותי רפואה יפגינו מול משרדי הצלב האדום בתל אביב
משרד הבריאות מזהיר - אל תצפו בסרט הזוועות מהעוטף
לאורך השנים, אסטרוק כבר חוותה אירועים מטלטלים, אבל ימי המלחמה הללו מזמנים לה מציאות שעולה על כל דימיון. בבוקר, היא משמשת כאחות אחראית במחלקת העיניים, המוגנת במלחמה מפני טילים וממוקמת במתחם התת-קרקעי של המרכז הרפואי, ובשעות הערב ובסופי שבוע היא מבשלת לשני גדודי צה"ל, המוצבים סמוך לגבול הצפוני. נוסף על כך, היא מאפשרת לחיילים בסדיר ובמילואים להתקלח ולעשות כביסה בביתה שבמושב הצפוני, אשר התרוקן משאר בני משפחתה.
אסטרוק, אם לחמישה ילדים, שניים מהם חיילים המוצבים בדרום (בן בשירות סדיר ובת בשירות מילואים), נשארה בביתה במושב לימן, גם לאחר שבעלה וילדיה התפנו לבית מלון במרכז הארץ יחד עם שאר תושבי המושב, בין השאר כדי להישאר עם המטופלים במחלקה. "אני לא חוששת מהטילים ומאמינה שלכל אדם יש את הגורל שלו שנכתב מלמעלה", מסבירה ברכה את החלטתה. "החיילים הללו הם כמו הילדים שלי. הם הילדים של כולנו".
כשהיא מדברת על החיילים, עיניה נוצצות וקולה נסדק מהתרגשות: "בסוף השבוע האחרון בישלתי סיר ענק עם חמין לחיילים, ובנוסף הכנתי 300 יחידות של קובה. אני ממוצא כורדי וסוף סוף מצאתי שימוש הולם לסירי הענק שבמטבח".
מפקד באחד הגדודים הצה"ליים שנהנים מהאירוח ומהפינוקים של ברכה, סיפר: "ברכה היא מתנה מדהימה שקיבלנו. לפעמים אני מרגיש שהיא רוצה לתת לנו יותר ממה שאנחנו מסוגלים לקבל. אין לי מספיק מילים להודות לה בשמי ובשם מאות חיילים מהאזור".