"אני חושב שזו השליחות הכי חשובה שלי בחיים, זו החובה המוסרית שלי. לא האמנתי לפני ה־7 באוקטובר שהכלים שלי בתור ארכיאולוג ישמשו אותי למשימה כל כך קריטית שמשפיעה על חיי אנשים ברמה כזאת. אני מאוד אוהב את המקצוע שלי, הוא חשוב, יש לו הרבה מה לתת לתרבות, לקהילה, אבל פה מדובר בממד אחר לחלוטין", אומר ד"ר ג'ו עוזיאל, ארכיאולוג ברשות העתיקות, העוסק בימים אלה יחד עם עמיתיו בחיפוש אחר נרצחים ונעדרים בבתים ובמכוניות שנשרפו בשבת השחורה.
לפני ימים ספורים פורסם כי כחודש וחצי אחרי הטבח בבארי זוהו באופן רשמי שרידי גופתה של ליאל חצרוני בת ה־12 ז"ל. הממצאים אותרו על ידי ארכיאולוגים של רשות העתיקות. את הפרויקט של הארכיאולוגים מובילים משה עג'מי וד"ר איילת דיין. הארכיאולוגים, שנקראו למשימה בהזמנת אל"ם (במיל') יוסי כהן, מפקד מכלול "עבודת קודש" באוגדת עזה, ובהובלת רס"ן הרב שלמה חזות מאוגדת עזה, משתמשים במיומנויות ובידע שרכשו בעת שחקרו ממצאי שריפות וחורבן קדומים, ואיתרו עד כה עשרות עדויות אנושיות וכעשרה נרצחים שנחשבו עד כה לנעדרים.
הארכיאולוגים סרקו וסיננו את אפר הבתים השרופים שבהם נרצחו משפחות בבארי, כפר עזה וניר עוז, כמו גם את תכולת הרכבים מהמסיבה ברעים.
"עם כל הקושי והאתגר הרגשי העצום, התקווה שלנו היא לייצר ודאות עבור כמה שיותר משפחות באשר לגורל יקיריהן", אומר אלי אסקוזידו, מנהל רשות העתיקות. "אני מצדיע לארכיאולוגים שלנו על ההירתמות המיידית והלא מובנת מאליה למשימה הקשה. זוהי זכות ואחריות עצומה, שהם מבצעים בחרדת קודש".
"את הנוכחות הזו אנחנו יכולים לגלות באמצעות חפצים של אותם אנשים שחיו במקום הזה, שרידי האוכל שלהם ושרידים אנושיים, דהיינו עצמות בני אדם. יש את זק"א, המשטרה והצבא שהם מיומנים, עושים עבודת קודש ומחפשים בכל הכלים שיש להם. אנחנו נכנסים לתמונה ברגע שהם כבר לא יכולים לגלות, מפני שהשרידים כבר כל כך קטנים וצריך לחפש אותם בכלים הכי מתקדמים שיש".
עד כה עבד עוזיאל ביישובי העוטף שעברו טבח, וגם טיפל במכוניות השרופות, בעיקר ממסיבת נובה, וגם בשדות שסביב המסיבה על מנת לאתר שרידים. "קשה לי לתאר את ההרגשה הקשה כשאנחנו נכנסים לתוך בתים שלפני חודש וחצי עוד עמדו והיו גן העדן של האנשים", הוא אומר. "פתאום רואים את המראות הקשים, את הגיהינום שהם עברו והלב נשבר. גם המציאה עצמה היא רגע קשה, כי אתה מרגיש שאתה מזהה מישהו שנרצח, שהוכחת שמישהו נרצח במקום הזה. אבל מצד שני, הכלים שלנו יכולים לעזור בסגירת מעגל. אנחנו מקווים שלפחות הידיעה תעזור למשפחה לדעת מה קרה במקום להיות במצב של אי־ודאות".
ברמה היומיומית, מספר עוזיאל, כ־15 ארכיאולוגים עוסקים במשימה. הם מתחלקים לצוותים של שלושה־חמישה אנשים, ועובדים יחד עם חיילים וגורמים נוספים בשטח. "ברגע שאנחנו מוצאים משהו, אנחנו מעבירים את הטיפול לצבא שממשיך את זה מול המשפחות", הוא מבהיר. "אנחנו לא מעורבים בקשר עם משפחות".
"אנחנו עושים את העבודה הכי בסיסית שעושה ארכיאולוג. מבחינה ארכיאולוגית, זה מה שלמדתי לעשות. כשאנחנו נכנסים למשל לזירה של בית שרוף עד היסוד ברמות שלא ראיתי בחיי, זה מזכיר יותר שכבת חורבן ארכיאולוגי שבעצם הכל נהרס בבת אחת. אנחנו נכנסים לבית שאין בו שום דבר על הקירות, שהכל מפוחם, התקרה קרסה, כל החפצים נעלמו, אפילו הזכוכית ניתכה. לפעמים אולי נשארים כמה כלי קרמיקה במטבח, כי זה עומד בטמפרטורות גבוהות. ואז בתוך הכאוס הזה אתה צריך לבודד בצורה מושכלת את השרידים. כאן בעצם מתחילה העבודה הארכיאולוגית.
אנחנו קודם כל מורידים את השכבות העליונות, במקרים מסוימים זה התקרה, גג הרעפים, ומתחילים לחפש גם עצמות וגם חפצים אישיים. אוספים מה שיכול לזהות אדם, אם זה תכשיטים, ועוד. איתנו עובדים יחד חיילים וחיילות. החיילים צעירים, העיניים שלהם יותר טובות משלי, ומצאתי למשל שהדבר הכי יעיל בפעולת הסינון כשאנחנו עובדים על אזור מסוים הוא להסתייע בהם בחיפוש. אני מנחה אותם מה לעשות, מכווין אותם איך למשל נראית שן שרופה ועוד".
לדברי שמואלי, לא מכל עצם שמוצאים אחרי שריפה אפשר להפיק דנ"א, "אבל אם כן מצאנו משהו שיכול לתת תשובה, אז אני חושב שזו תרומה גדולה ומידע שלא היה קודם. בשביל זה היה צריך אותנו, הארכיאולוגים. אפילו אם למשפחה אחת אנחנו מצליחים לפתור תעלומה, אז זה היה שווה את הכל. אני מאוד גאה במה שאני עושה, גאה בכך שיש לי הזכות לעזור".
"אמרו לי שרעים, כל האזור של המסיבה מזוכה ואם אני יכול לבוא לאשר זאת סופית. לפני שהארכיאולוגים הגיעו, באתי לשם, ראיתי אמבולנס. מתחת לאמבולנס מצאנו חמש גופות ובתוך האמבולנס עוד הרבה עצמות אדם. היו אנשים שהתחבאו מתחת לאמבולנס, והנבלות שרפו את האמבולנס וכל מי שהתחבאו מתחתיו ובתוכו נשרפו".
התרעות פיקוד העורף