ימים מאוד מתוחים עוברים על יוסי ואפרת זיגמון ממודיעין. הם מגייסים את כל מרצם וכוחם בכדי להשיג שני מיליון שקלים למימון הניתוח המורכב שבתם שירה (25) עתידה לעבור השבוע בבית חולים בארצות הברית להוצאת הסרטן הנדיר שעמו היא מתמודדת בגבורה. לצורך העניין הם יזמו את קמפיין מימון ההמונים #לנצח_איתה בפלטפורמת Giveback המלווה גם בקמפיין אינטנסיבי ברשתות החברתיות שחשף את סיפורה המצמרר והמרגש של שירה למיליוני אנשים בארץ ובחו”ל.

ישראל בפנים? דיווח: הפור נפל - מתקפת המנע על החות'ים
אהוד יערי מגלה: זה התרגיל שנסראללה עושה לנו מתחת לאף

“אני בא מעולם השיווק אז אני משתמש בהרבה משפיענים כדי לגייס כל מה שאני יכול בשביל להציל את שירה שלנו”, מספר יוסי, אביה של שירה. “אנחנו בימים מאוד מאומצים וההתגייסות של עם ישראל לעזרת שירה מרגשת מאוד, ואנחנו מקווים לגייס את כל הסכום הדרוש לניתוח. שירה ילדה מדהימה ומי שעוקב אחריה ברשתות החברתיות יכול לראות זאת. היא מאוד שקטה וצנועה ומאוד אוהבת אדם ואוהבת את החיים. היא לוחמת לכל דבר, מאוד פרפקציוניסטית, חדורת מטרה ונאמנה למקום שהיא נמצאת בו”.

סיפורה של שירה, סגן במילואים, שבעיצומם של הטיפולים הכימותרפיים החליטה לעלות על מדים ולהתגייס למלחמה, ריגש מדינה שלמה. עתה, כשהתפנה עבורה מקום לניתוח בבית החולים, ישראלים רבים מתגייסים לתרום ולסייע לה בקרב חייה. “שירה לא כל כך אוהבת את כל החשיפה הזו, אבל היא הבינה שזה מה שהיא צריכה לעשות ושזה חשוב למען המטרה הזו. היא מאוד מתרגשת ובשוק לראות איך אזרחים רבים מעריכים את העובדה שהיא התגייסה למרות מחלתה ורוצים לגמול לה”, אומר אביה.

בסוף השבוע האחרון פרסמה שירה פוסט אישי ומרגש שהפך ויראלי ברשתות החברתיות. “לפעמים צריך כמה כאפות שיזכירו לך איזו זכות זו להיות פה בבריאות ושמחה וכל השאר שטויות”, כתבה. “בגיל 5 חליתי בסרטן, עברתי תקופה ארוכה של טיפולים והחלמתי. זה ליווה אותי תמיד, לימד אותי ואפילו חיזק אותי וגרם לי להעריך את הדברים הקטנים. במרץ האחרון התגלה אצלי גידול אלים מסוג אוסטאוסרקומה. מאז עברתי טיפולים בארץ ואני צפויה לעבור טיפולים נוספים וניתוח מורכב ויקר שניתן לעשות רק בבית חולים מסוים בניו יורק כיוון שהמקרה שלי נדיר (איך לא?). אני אוהבת את החיים עם כל האתגרים שבהם. בגיל 25 אני אמורה לטרוף את העולם! במקום זאת ממתין לי מסע ארוך וקשוח אבל אין לי ספק שאעבור אותו ואמשיך להגשים את כל התוכניות והחלומות שלי. אני בדרך כלל אוהבת לבד ובשקט, אבל הפעם צריכה לבקש את עזרתכם. זו תקופה לא פשוטה לכולנו כמדינה, אני פונה למי שיכול לעזור ולתרום או אפילו רק בהפצה. מרגש לראות את כמות האהבה והתמיכה של כולם. זה לא מובן מאליו. תודה מהלב".

“שלחה מכתב לרמטכ”ל”

יוסי ממוקד מטרה, אופטימי ומלא תקווה, מה שכנראה עובר במשפחת זיגמון בגנים, והוא בוחר לפתוח את שיחתנו בסיפור על המפגש הראשון של בתו, ילידת ירושלים שגדלה במודיעין, עם מחלת הסרטן לפני 20 שנה: "בגיל 5 שירה כאמור חלתה והבנו שזה קשה כי היא ילדה קטנה. אל תשכח שלפני 20 שנה המילה 'סרטן' הייתה נשמעת הרבה יותר נוראית מהיום. שירה הייתה ילדה קטנה וכשהיא שאלה מה יש לה, אמרנו לה שזה פצע ואנחנו רוצים עכשיו שהוא יחלים. מאז היא אמרה לכולם שיש לה פצע והיא בטיפולים עד שתחלים. היא הייתה עטופה בהרבה מאוד אהבה וכילדה הזיכרון שלה מהילדות הוא מאוד טוב. לנו, ההורים, הייתה טראומה גדולה וגם לצוות הרפואי שלה היה קושי כי זה סרטן נדיר שלא הכירו בארץ, אבל אנחנו דאגנו לשים לה סוג של מסיכה על זה".

"חיברנו אותה לפרויקט 'מעגלים שקופים של כוח' שנועד להעסיק ילדים חולים בפרויקט כדי להסיח את דעתם מהמחלה. החלטנו להחזיר את שירה קצת לגן, ודיברנו עם הגננות והסברנו להן שצריך לדעת איך להסביר לילדים את זה שלשירה יש קרחת (מהטיפולים) ושהיא מחוברת לצינור, כדי שלא יעליבו אותה או יירתעו ממנה, וכדי לחבר אותה לילדים החלטנו לקחת את הסיפור האהוב עליה, 'היפה והחיה', וליצור הצגה בהשתתפות ילדי הגן ששירה תשחק בה בתפקיד הראשי".

"החלטנו לעשות הצגה שהעיר מודיעין לא ראתה, והורי ילדי הגן התנדבו להפיק את ההצגה: אמא שהיא מוזיקאית כתבה את השירים להצגה, אבא שיש לו חברת תאורה עזר בזה, מישהי מהעירייה סגרה לנו את היכל התרבות ושם עשינו את ההצגה. כולם נרתמו למשימה, ובסופו של דבר, אחרי כמה חודשים, הילדים בנו הצגה מקצועית. כשהזמנו את כולם הם חשבו שהם באים להצגה של גן ילדים, אבל הם הגיעו להיכל התרבות וראו הצגה של פסטיגל. שירה הייתה קורנת, היא הייתה הכוכבת והמרכז והיא הרגישה ממש כיף לבוא לגן ולהתמקד בהצגה. היא לא הרגישה שהיא חולה".

יוסי מציין שלאורך שנות ילדותה ונעוריה שירה לא דיברה על המחלה, עד שיעור בתיכון במגמת ביולוגיה ואמנות, שבמהלכו חשפה את דבר מחלתה: "היא הכינה מעין מיצג ודרכו סיפרה את הסיפור שלה ואת סיפור ההצגה ואיך היא התמודדה עם הסרטן, וכולם היו בהלם כי לא ידעו שהיא חלתה בילדותה. היא הסבירה שזה משהו מעצים וטוב ולא משהו מדאיג, למרות שההורים היו בלחץ. זה חישל אותה לכל החיים ונתן לה כוח. לקח לה שנים להבין שהיא הייתה בסכנת חיים וכשהיא הבינה זאת, היא הבינה שהיא עברה משוכה מאוד קשה. רק באותו מיצג היא פתחה את זה".

לקראת גיוסה, שירה רצתה להגשים את חלומה ולהיות מדריכה קרבית, אבל גם אז נאלצה לדלג על משוכות. "כשהיא רצתה להתגייס עשו לה בעיות עם המשקל, אז היא התחילה לאכול כדי לעלות במשקל", מספר יוסי. "אבל אז עשו לה בעיות בגלל הרקע הרפואי שלה ולא רצו לגייס אותה, אז היא שלחה מכתב ללשכת הרמטכ"ל והתעקשה, ובסוף הסכימו לגייס אותה כחובשת. היא התבאסה קצת אבל התרצתה כי היה חשוב לה לעשות תפקיד עם משמעות ולא סתם למרוח את הזמן בצבא. בלשכת הגיוס חיפשו מדריכות למערכות קרביות, והיא קפצה על זה מיד, וזה הוביל אותה להדרכה ולשטח ומשם היא יצאה לקצונה, שירתה שנה בקבע ולפני כשנה השתחררה".

איך אתם כהורים הרגשתם עם בחירתה זו? דאגתם?
"היה לנו חשוב שהיא תעשה משהו שהיא תיהנה בו. היה חשוב לה לעשות תפקיד משמעותי ואנחנו מאוד גאים בה על זה. היא נלחמה והלכה להמון מיונים עד שמצאה את התפקיד המתאים לה, קצינת תפקידים מיוחדים (קת"ם) באזור יהודה ושומרון".

עם שחרורה נסעה שירה לטיול אחרי צבא בדרום אמריקה ואחרי כחצי שנה שבה ארצה כדי להתחיל ללמוד לפסיכומטרי, אז פרצה המחלה שוב. "התחילו לה הכאבים, הלכנו לבית החולים ובקטע הזוי, הרופאים שטיפלו בה בילדות בבית החולים 'הדסה' הם אותם הרופאים שמטפלים בה עכשיו בבית החולים 'שערי צדק'", מספר יוסי. "יצא שהם עברו בית חולים. הם אמרו לנו שהסרטן הנדיר חזר והתחלנו טיפולים בארץ, אבל בשלב מסוים הבנו שזה דורש ניתוח מאוד מורכב שאין לרופאים בארץ ניסיון בו, אז הופנינו לבית חולים בניו יורק שמתמחה בטיפול במחלות הסרטן המורכבות ביותר. במקביל להתכתבויות עם בית החולים הזה, שירה עברה טיפולים כימותרפיים ובעיצומם פרצה המלחמה".

"פורחת על מדים"

"היא הייתה ביום טיפולים כשפרצה המלחמה, ובסיום יום הטיפולים, כשנכנסנו לרכב, צלצלו לשירה ואמרו לה: 'יש לך צו 8, אנחנו צריכים אותך'", מספר יוסי. "אמרתי לה: 'אין מצב. תגידי להם שאת חולה. הם כנראה לא מעודכנים אבל תגידי שאת לא יכולה'. היא התעקשה והתווכחה איתי שהיא כן יכולה להתגייס, ואני סירבתי. אז היא אמרה לפקידה מהחטיבה שמחוברים לה צינורות ליד ושהיא בטיפולים כימותרפיים. הפקידה התנצלה ואמרה שלא ידעה, וזהו. זה היה בערב. למחרת בבוקר שירה מתקשרת אליי ואומרת לי: 'אבא, לא מעניין אותי, אני חוזרת לבסיס. אני על מדים עם תיק. או שאתה לוקח אותי או שאני הולכת לבד'. הבנתי שאבוד לי לשכנע אותה אחרת אז הקפצתי אותה לבסיס. כמה שהיא חלשה פיזית מהטיפולים, על מדים היא נראתה פורחת, החיילת הלוחמת העוצמתית. גם אם השיער שלה דליל בגלל הטיפולים, וגם כשמתחת למדים היו לה צינורות, היא הגיעה וזרחה. במשך שבועיים וחצי היא הייתה שם ברציפות, למעט פעם אחת שלקחתי אותה לבדיקות של כמה שעות. זה נתן לה הרבה כוחות כי היא הרגישה שהיא תורמת ולא בצד כשצריך עזרה. היא הרגישה שהיא בצד החזק ולא בצד החלש. זה לדעתי נתן לה יותר כוח להתמודד עם המחלה, זה נתן לה תחושה של חיוניות".

בסוף אוקטובר קיבל טלפון מבית החולים בניו יורק שבישר שמדובר בסרטן נדיר ומסוכן, וכי על שירה לעבור את הניתוח באופן מיידי: "מיד הרמתי טלפון לשירה, הסברתי לה את המצב ואספתי אותה מהבסיס היישר לשדה התעופה. טסנו לניו יורק והתחלנו את הטיפולים. עכשיו אני בארץ כדי להביא את שני אחיה של שירה, המשרתים גם הם עכשיו בצבא. אחות אחת מפקדת תצפיתניות בדרום ואח שני ביחידת סייבר. בשבוע הבא אנחנו טסים לארצות הברית ולא נעזוב את שירה עד שהיא תחלים".

לסיום יוסי מבקש להעביר מסר ששירה לימדה אותו והוא אימץ לחיקו: "שירה אמרה לי יום לפני שטסנו שהיא התגייסה למילואים באמצע הטיפולים הכימותרפיים כי זה חזק ממנה ושכל עוד היא יכולה, היא תעשה כל מה שהיא יכולה למען המדינה. היא מרגישה חיילת כל הזמן. היא פייטרית ופטריוטית. היא אמרה גם שכל אחד יכול וצריך לתרום בתקופה הזו. המדינה בתקופה לא פשוטה וזקוקה לעזרה בכל מיני גזרות, וכל אחד יכול לתרום, לא משנה במה. אז במקרה של שירה, כמו שהיא עזרה ותרמה מעצמה, אני חושב שצריך לתרום ולעזור גם לה. אני גאה בה, ומקווה שהשיחה הבאה שלנו תתקיים אחרי שהיא תחלים בעזרת השם". 

מספר פייבוקס/ביט לתרומות:
050-5671948