ניצולי הטבח טסים בעולם: "לשמיעה ממקור ראשון יש חשיבות. זו הייתה שואה וחשוב לנו לדבר"

כחלק מההסברה של ישראל יוצאים לחו"ל ניצולים ממתקפת הטרור ב־7 באוקטובר לספר את סיפורם בקהילות יהודיות ולכלי תקשורת בעולם. כעת, מספרים על תחושותיהם כשחיים מחדש את הטראומה ועל חשיבות מסעות ההסברה בעיניהם

אילנה שטוטלנד צילום: פרטידודי פטימר צילום: דודי פטימר
יובל וקנין בפריז עם כלי התקשורת
יובל וקנין בפריז עם כלי התקשורת | צילום: צילום פרטי
6
גלריה
מתחם הנובה
מתחם הנובה | צילום: אריק מרמור, פלאש 90

וקנין בילתה במסיבה עם בן זוגה. כשניסתה להיחלץ מהמסיבה ברכב, שמעה יריות, ראתה מולה מחבלים, שלדבריה, "בנס התעלמו מאיתנו והצלחנו לעבור, כאשר בדרך ראינו גופות ופצועים. חברים שלנו נרצחו במסיבה. מה שקרה לנו זה נס, חד־משמעית נס. עדיין לא חזרתי לחיים רגילים, אי אפשר לחזור לחיים רגילים. זה מתבטא בתחושות, במחשבות, ברמת השינה, באוכל. כמעט בלתי אפשרי לנהל שגרה".

"התמונות רצות בראש"

מיכל אוחנה בפריז, עם כלי התקשורת
מיכל אוחנה בפריז, עם כלי התקשורת | צילום: צילום פרטי
בתיה הולין ובתה
בתיה הולין ובתה | צילום: צילום פרטי

מאז, בתיה ובתה רותם הוזמנו לשלושה סבבי הרצאות בארצות הברית כדי לספר את סיפור הינצלותם ואת סיפור הטבח הנוראי שביצע חמאס. "בערך חודש אחרי ה־7 באוקטובר קיבלנו רותם ואני הזמנה מקהילות יהודיות שאמרו שמאוד חשוב להן לדבר עם מישהו שהיה שם בזמן אמת ולא רק לקרוא על זה בדיעבד ברשתות החברתיות או לשמוע על כך בתקשורת", מספרת הולין.

הזוועות בכפר עזה. צילום: גדי קבלו | צילום: גדי קבלו

"בפעם הראשונה הרצינו בפני קהילות יהודיות בלוס אנג'לס, והבנו כמה זה חשוב שאנשים פוגשים אותנו באופן אישי ושומעים ממקור ראשון את הסיפור, יש לזה השפעה מאוד גדולה על איך הסיפור עובר, ובשבילנו זו שליחות מאוד גדולה. המטרה שלנו היא שלא יהיה אחד בעולם שיגיד שהוא לא שמע או לא ידע על מה שקרה ב־7 באוקטובר. זו הייתה שואה, ושלא כמו ניצולי השואה, שלפני קום המדינה מיעטו לדבר והתביישו או פחדו לספר, אנחנו חושבים שחשוב לדבר כי יש כמות גדולה של מכחישי שואה בעולם, גם של השואה הזו".

אחרי לוס אנג'לס ביקרו האם ובתה בפלורידה, בג'ורג'יה, בניו יורק, בניו ג'רזי, ועתה, בעודנו משוחחים, הן נמצאות בקונטיקט: "מדובר הרבה על האנטישמיות הגוברת אבל אנחנו מוכנות להתעמת עם כל מי שיכחיש את הסיפור שלנו, זה חלק מהעשייה שלנו. היו מקומות שבהם שאלו אותנו שאלות יותר קשות ונוקבות, יותר בהיבט הפוליטי, אבל מה שחשוב לנו זה בעיקר לספר את מה שקרה ב־7 באוקטובר, סיפור כל הקהילות בעוטף עזה, הסיפור האישי שלנו, מה המשמעות של זה היום ומה המשמעות של זה בשנים הבאות".

"לפתוח פצע שמגליד"

"הייתי צריכה לספר פעם אחר פעם את מה שקרה ודרך הסיפור שמעתי את עצמי, הבנתי דברים ועיבדתי את החוויה בעוד ממד. נתתי עדות לכל מיני פרויקטים בהרבה צורות כמו תסריטאי שיהפוך את זה לסרט, אמן שיהפוך את זה ליצירת אמנות וכו'. מה שהניע אותי בצורה לא מודעת היה הצורך לפרוק את מה שעברתי שוב ושוב. עוד סיבה שלשמה עשיתי זאת היא לייצר עדות, כי מאוד פוצע לשמוע אנשים שאומרים לך שזה לא קרה, זה פסיכי, והיה לי צורך עז לצאת החוצה לעולם ולהגיד שזה קרה לנו. גיליתי גם שהחוויה הזו לא רק מרפאת אלא גם פוצעת, זה כמו לפתוח פצע שמתחיל להגליד, אבל זה חלק מתהליך ההתחדשות והריפוי".

אלמוג חולות
אלמוג חולות | צילום: צילום פרטי
כפר עזה אחרי הטבח
כפר עזה אחרי הטבח | צילום: אורן בן חקון פלאש 90
תגיות:
מלחמת חרבות ברזל
/
מסיבת הטבע נובה
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף