מול שתיקת ארגוני הנשים לנוכח העדויות המזעזעות שנחשפו על האלימות המינית של חמאס נגד נשים וגברים, נאבקו הפעילות החברתיות ד"ר כוכב אלקיים־לוי ומורן זר קצנשטיין מאז 7 באוקטובר להעלות את המודעות הבינלאומית לנושא. ברקע דוח החקירה של האו"ם שפורסם השבוע, הן מספרות על אלה שהתעלמו מפניותיהן, על הפעילות האינטנסיבית מסביב לעולם, על נקודות השבירה ועל ההישגים.
נשים הן משקיעות חכמות יותר – אז למה הן חוששות מהבורסה?
קורסות תחת הנטל: אי השוויון בין גברים לנשים מזנק
העדויות על מעשי האלימות המינית של חמאס החלו לזרום כבר באותו בוקר נורא באמצעות סרטונים שהופצו ברשת הטלגרם. כלי התקשורת לא מיהרו לדווח על הנעשה, אבל ארגוני נשים מקומיים הבינו די מהר שמדובר באירוע שכמוהו לא היה ובפשעי מלחמה מחרידים. בשבועות שעברו מאז 7 באוקטובר הן ניסו להשיג את הגינוי של ארגוני הנשים הבינלאומיים, בראשם את הגינוי של האו"ם למעשי האלימות המינית נגד נשים וגברים - אך נתקלו פעם אחר פעם בחומות של שתיקה.
רק בתחילת דצמבר, לאחר לחץ ציבורי עצום, החליט האו"ם למנות ועדת חקירה בנושא. בחודש שעבר תת־מזכ"ל האו"ם פרמילה פאטן וצוותה ביקרו בארץ כדי לאסוף עדויות. השבוע, בסמיכות מצמררת ליום האישה הבינלאומי, פרסמו את הדוח שמציג הוכחות לתקיפות מיניות, גם בחטופים ובחטופות שנמצאים עד היום בשבי חמאס.
“רגעים שבהם נשים נשארות בחוץ"
“נלמד את הדוח ואת ממצאיו לעומק", אומרת ד״ר כוכב אלקיים־לוי, ראש הנציבות האזרחית לחקר ותיעוד פשעי חמאס נגד נשים וילדים באירועי 7 באוקטובר וחוקרת במכון דיוויס ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית. “ב־7 באוקטובר ראינו אכזריות חסרת תקדים כלפי נשים, ילדים וגברים שביצע חמאס, זאת לצד פגיעה ברוטאלית כלפי משפחות באופן שמצריך לא פחות מאשר בחינה מחודשת של הדין הבינלאומי ביחס לפשעים נגד האנושות והכרה בפשעים שטרם הומשגו. היום התקדמנו בהרבה מובנים וראינו מעט מההשפעה של המאבק הזה".
מאז אותה שבת ארורה היא עוסקת באיסוף מידע ועדויות על מה שהתרחש שם ובבניית ארכיון היסטורי. “חשבתי שכל מי שעוסק במשפט בינלאומי יבין שמדובר פה בפשעים נגד האנושות", היא אומרת. “בכנות, לא האמנתי שהקהילה הבינלאומית תוכל להגיב בצורה שהיא אינה חד־משמעית".
זמן קצר לאחר 7 באוקטובר פנתה אלקיים־לוי למכון לביטחון לאומי, בבקשה לשלב נשים בצוותי החירום שהוקמו כדי להתמודד עם האירוע: “אלה הם הרגעים שבהם הנשים נשארות לרוב בחוץ, רגעים שהמדינה עושה את הטעות של חבר מביא חבר, ואין נשים בחדר".
היא פנתה לתניה מורקס, ששימשה כמנכ"לית פורום דבורה - עמותה שייסדה אלקיים־לוי, אשר נועדה לקדם ייצוג שוויוני לנשים במוקדי קבלת החלטות, בממסד הביטחוני־מדיני הישראלי ובשיח הציבורי - ויחד גיבשו רשימה של 50 נשים בעמדות הבכירות בישראל, מתחומים כגון מערכות המשפט, משא ומתן בינלאומי וביטחון, ובמכתב לראש המל"ל צירפו את הרשימה ודרשו שילוב נשי בעמדות מפתח.
המכתב לא נשלח בחלל ריק. אלקיים־לוי והמל"ל גיבשו יחד דוח שעסק בחשיבות של שילוב נשים בעמדות מפתח בעתות משבר. הדוח התקבל כהחלטת ממשלה ביוני 2022, בזמן ממשלת השינוי, אך המלצותיו לא הוטמעו לאחר שהתחלפה הממשלה.
כך או כך, תשובה מהמל"ל לגבי שילוב נשים במלחמת חרבות ברזל לא הגיעה. “לא רק שלא הגיעה", אומרת אלקיים־לוי, “אני מתחילה בו בזמן לראות את התגובות הרפות של האו"ם, שמתקשה לגנות ולדווח שמשהו קורה פה. מחולל ההכחשה היה כל כך גדול, שזה יצר אצלי תחושת שבר עצומה. ראיתי שהם ידעו לדווח על דברים אחרים, ובנאיביות גדולה חשבתי שהם צריכים לשמוע מאיתנו, ממומחים במשפט בינלאומי, את האמת".
אלקיים־לוי כינסה קולגות מהתחום ויחד הוציאו שלושה מכתבים: “האחד נותן קול לנשים באשר הן, השני, עצומה אזרחית מארגוני הנשים, והשלישי מכתב בשפה המשפטית המתאר את הפשעים נגד האנושות ואת הזוועות שראינו כלפי נשים וילדים, כולל הפרות הדין הבינלאומי. קראנו למדינות העולם לפעול לשחרור החטופות והחטופים ולסייע לנו. אני אומרת את זה בעצב רב, אבל פשוט ביקשנו מהם עזרה".
על המכתבים חתמו כ־180 פרופסורים לזכויות אדם מרחבי העולם, ובתוך חמישה ימים נשלחו המכתבים לכל סוכנות או"ם רלוונטית לזכויות נשים וילדים. “התגובות מיאנו להגיע", היא אומרת בצער. “אפילו מכתב נימוסים שהבקשה התקבלה לא היה שם".
ומה את מחליטה לעשות?
“החיים שלי השתנו מאז לחלוטין. קודם כל, לא דמיינתי לעצמי שהנושא יקבל כל כך הרבה תשומת לב עולמית. בתוך ימים הוזמנתי יחד עם משלחת נשים לדבר בפני האו"ם. ואני נושמת כרגע עמוק, מכיוון שיום לפני הנאום שלי (את הנאום נשאה ב־31 באוקטובר בפני הוועדה למיגור כל צורות האפליה נגד נשים באו"ם - ט"ל), ולמרות ששלחנו מכתב לכל אחת ואחת מחברות הוועדה, הן לא רק שתקו, אלא גם הוציאו הצהרה שלא מזכירה את המאורעות, לא את החטופות ולא את הטבח. הנאום שלי היה יום אחרי ההצהרה הזו, והייתי בטוחה שלא אהיה מסוגלת לדבר בפניהם".
עד כמה זה פגע בך אישית?
“זה התחום שלי. זה תחום שאני חוקרת ועוסקת בו כל החיים, בחרתי ללמד את הנושא הזה, בחרתי ללמד משפט בינלאומי, בחרתי ללמד על הארגון שקם מעפר אחרי השואה, מעפר זוועות מלחמת העולם השנייה, ואני מחנכת דורות של סטודנטים על חשיבות המערכת - ואותי זה שבר. ידעתי עד כמה השתיקה שלהם היא שבר קולוסאלי ביכולת שלנו להגן על זכויות נשים. בנאום אמרתי שאני חושבת שהשתיקה גרועה פי כמה במיוחד כשזה קשור לנשים, משום שהם ארגונים שאמונים על הגנה עלינו, ושאנחנו רואות את אותם מנגנוני הכחשה. הרי בדרך כלל לא מאמינים לנשים, אלה הם הפשעים שהכי קשה להוכיח, ולראות אותן שותקות זה היה קשה מנשוא. קראתי להן לא לערער את הלגיטימיות של כל ההישגים של המערכת שכבר השגנו כנשים בעולם הזה. לשבור את השתיקה ולסייע לנו".
אלקיים־לוי מספרת שימים אחר כך רדפה אותה התחושה שהשתיקה כשלעצמה גם היא דה־הומניזציה: “בתחילת נובמבר הן הוציאו תיאור שלם ומלא של מה שלדעתן קורה בעזה, בלי להזכיר את אירועי 7 באוקטובר. לא הגיבו לנו, אז כתבנו להם שוב ושוב".
אחרי הנאום היא כתבה דוח ראשוני על האירועים: “הרגשתי צורך לראות הכל בעיניים, לוודא בעצמי לפני שאני מחתימה משפטנים ברחבי העולם, לדעת מה באמת קרה. אז פתחתי בטלגרם את הסרטונים הקשים ביותר ואספתי מידע מכל מקום אפשרי. הבנתי שבעולם יודעים הרבה יותר מאיתנו מה קורה, מכיוון שהמדיה כאן צנזרה המון חומר".
איסוף החומר הביא להעלאת טופס בשם “שביב מידע", שתפקידו לשמר ולתעד את הזוועות: “הבנתי שאף אחד לא יעשה את מה שצריך לעשות, ושאנחנו צריכות לקחת אחריות ולתעד את כל מה שקרה פה. המטרה הייתה להקים ארכיון שיהיה יד ושם של מה שקרה, אל מול ההכחשה ומול השתיקה. כך הקמנו את הנציבות האזרחית לפשעי חמאס מול נשים".
ידעת מה את לוקחת על עצמך?
“לא הבנתי את זה לעומק, אבל ידעתי שזה מה שצריך לעשות. להקים ארכיון זו אחת המשימות המורכבות, אנחנו אוספות מידע על כל הפשעים, וזה תפקידה של הנציבות, שפועלת לתעד ולשמר את המידע ולשתף את העולם במה שאנחנו יכולות על הפשעים הללו. על האכזריות, שריפת הגופות וכל העדויות שהתקבלו, ושלא ניכנס לפירוט שלהן. הנשים בנציבות עושות עבודת קודש, עם כל הקושי שבחשיפה למידע הזה והקטלוג של החומרים המזעזעים, במיוחד בכל מה שקשור לנשים וילדים".
אלקיים־לוי, שהדוקטורט שלה עסק ביחסים הסבוכים בין דת, מדינה וזכויות נשים, ממשיכה להיפגש עם שגרירים ומנהיגים ומנהיגות מכל העולם: “כל פגישה כזאת מביאה עמה גינוי והבנה מאוד משמעותיים של מה שקורה. אני רואה גם את מי שעומדים לצדנו ומרגישה צורך לומר שיש לנו בעלות ברית בעולם, למרות שקשה קצת לראות את זה. המשימה שלי היא ליצור את הבריתות האלה ואת האמון הזה. ההכרה הזו תעניק לנו רוח גבית בהליכים משפטיים בטווח הארוך. אנחנו נמשיך בעבודה עם גורמים בינלאומיים כדי להבטיח הכרה וצדק למי שנפגעו באסון ונפעל ללא לאות כדי למנוע הישנות של הפשעים האלו בעתיד לא רק למען ישראל אלא למען האנושות כולה. יש עוד דרך ארוכה לפנינו עד שכל הפשעים וממדי הזוועה ייחשפו. אבל אנחנו כאן. נמשיך להילחם".
“איך העולם שותק"
גם מייסדת “בונות אלטרנטיבה", תנועת מחאה שפועלת לשוויון זכויות לנשים ולוקחת חלק במאבק באלימות מגדרית, מורן זר קצנשטיין, הבינה בבוקר 7 באוקטובר שחייבים לרתום את הכוח הנשי שלקח חלק במחאות נגד השלטון לסיוע במאמץ המלחמתי. “בתשע בבוקר כבר עשינו שיחת הנהלה והבנו שאנחנו במלחמה ושאין מחאה וההפגנות מבוטלות", אומרת זר קצנשטיין, שהיא גם יוזמת קואליציית ארגוני הנשים והשוויון. “הנשים שלנו הקימו חמ"ל מקומי בכל מקום שהיה צריך כבר יום למחרת. הבנו שאנחנו צריכות להשתמש ביכולות הניהוליות והלוגיסטיות שלנו כדי לסייע".
מתי הבנתן את סדר הגודל של האלימות המינית שבוצעה ב־7 באוקטובר?
“השוק הראשון היה כמו לכולן, ההבנה של התקיפות המיניות שבוצעו והיקפן, מכיוון שלא פגשנו דברים בסדר גודל כזה. ההלם השני היה מכך שהעולם שותק. אנחנו, כארגון נשים אקטיביסטי ופמיניסטי, לא הבנו איך העולם שותק, איך הארגונים הבינלאומיים שחרטו על דגלם פמיניזם שותקים. זה היה הרגע שבו הבנו שאנחנו חייבות להיכנס לאירוע, ולרתום את הכוחות של ‘בונות אלטרנטיבה', בעיקר ביצירת רעש, תקשורת, להתגייס עבור הנשים בישראל קודם כל בשביל הצדק ואחר כך גם עבור ההסברה למען המדינה".
בתוך זמן קצר, נציגות “בונות אלטרנטיבה" ברחבי העולם החלו לערוך מיצגים במטרה להעלות את המודעות לאלימות המינית שחוו נשים ישראליות: “היה לנו מיצג גדול מתחת למגדל אייפל, מיצג בניו יורק ובלונדון - המטרה הייתה לזעזע את העולם. את המיצגים לא עשינו בישראל, מכיוון שלא רצינו לפגוע כאן ברגשות של אף אחד ממשפחות הנפגעות. המיצגים היו בוטים, במטרה להעביר מסר חד־משמעי. פנינו לכל הנשים בעולם שמחשיבות את עצמן ליברליות ואקטיביסטיות. עמדנו עם שילוט בטיימס סקוור, וזה היה משמעותי וגדול. בהמשך הצטרפתי לכנס האו"ם, כחלק ממשלחת ישראלית, ואחד הדברים שהיה לנו חשוב לעשות שם הוא שיחות רקע עם עיתונאיות אמריקאיות וארגונים שונים, במטרה להעלות את המודעות. המטרה שלנו כ'בונות אלטרנטיבה' הייתה לקחת את היתרון ביצירת רעש והד תקשורתי, לייצר את הנראות, את המחאות".
בתחילת דצמבר הגיעו זר קצנשטיין ואלקיים־לוי לפגישה בבית הלבן עם עוזרת הנשיא וראש המועצה למדיניות מגדרית ג'ניפר קליין. “גילינו צוות מופלא, שאמר לנו שיעמוד לצדנו בחשיפה של הפשעים הללו", אומרת אלקיים־לוי. וזר קצנשטיין מוסיפה: “היינו בקונגרס ובסנאט, והרגשתי שהמהלך הזה היה משמעותי ביותר בכל הנוגע ליצירת קשר ותשומת לב בעולם. זה היה השלב שסיפורים החלו לצאת החוצה, ועדויות החלו להגיע, וזה היה השלב שבו הקמנו את המטה להכרה בפשעי חמאס. אחד הדברים שעשינו היה לכתוב נייר עמדה עם הסברים לעולם על פשעי מין במלחמה".
מה היו האתגרים?
“בהתחלה היו כאלה שדיברו איתנו על מה שמכונה ‘ראיית הזהב'. שאלו ‘יש לכם ניצולה, יש סרטונים?'. ניצולות לא היו, סרטונים היו. אבל הם לא תמיד הספיקו להם. וישנם העדים והעדות, שבזמן שהסתתרו ראו את המעשים הללו. לא מדובר בהרבה אנשים, אבל זה מעגל שלא מדברים עליו, והמדינה לא ממש מתייחסת אליו. המדינה צריכה לקחת מהם עדויות וכמובן לטפל בהם".
“בונות אלטרנטיבה" היה גם הארגון הראשון שהצטרף למחאה של בני המשפחות של החטופים והחטופות. זר קצנשטיין מספרת שנשים מטעם הארגון יצאו לצמתים ולמקומות מרכזיים בעשרות ערים כדי “להביע הזדהות מוחלטת", לדבריה. “אז גם הבנו שפשעי חמאס לא הסתיימו ב־7 באוקטובר, אלא הם ממשיכים בשבי. פעלנו שוב בעזרת מחאות להעלאת המודעות, ואנחנו ממשיכות לפעול גם בזירה הבינלאומית מול האו"ם ובמקומות מרכזיים".