"התחושה היא של ניצחון, שרדתי את השואה, הקמתי משפחה ואני חיה בישראל", אומרת בהתרגשות אביבה קינן (81) מתל אביב, שורדת שואה, שתצעד מחר במצעד החיים בבודפשט ומחרתיים במצעד החיים באושוויץ-בירקנאו כאשר לצידה בנה יובל ובתה ענתי. "אני מתרגשת מאוד מכל המעמד הזה. זו הפעם הראשונה שנהיה יחד במצעד החיים", היא סיפרה.
בחמאס מוכנים לעסקה גם ללא התחייבות לסיום המלחמה | איפה עומד המו"מ?
המלצר האיטלקי סיפר על "חברו הישראלי" ירדן ביבס - ולא ידע שנחטף עם משפחתו
בצהריים התקיים בחומת הגטו היהודי ממלחמת העולם השניה בבודפשט אירוע מרגש בו קינן סיפרה לעשרות ישראלים ויהודים על סיפור הישרדותה וניצחונה הגדול בהקמת משפחה בישראל.
קינן, שנולדה בינואר 1944 בבודפשט, הייתה בת כשלושה חודשים כאשר אבא שלה נלקח למחנה לעבודות כפיה ולא חזר.
"היינו בגטו בודפשט ואחרי שלקחו את אבא שלי, נותרתי בת יחידה עם אמא שלי", היא מפליגה במנהרת הזמן ומספרת את הנס שהציל אותה ואת אמה: "אמרו לכל הנשים הצעירות להגיע לתחנת הרכבת בבודפשט, חלקן נשלחו למחנות ההשמדה. הייתי תינוקת בת חצי שנה והיו נשים שהציעו לאמא שלי שתשאיר אותי בגטו, אבל אמא שלי סירבה ואמרה – 'מה שיקרה לי, יקרה לה. היה לנו נס, כשבתחנת הרכבת, אמרו לאמא שלי שהיא לא יכולה לעבור עם תינוקת ודרשו ממנה לשוב לגטו".
קינן מספרת שהייתה אישה נוספת שהגיעה עם בתה הפעוטה והעלו אותה לרכבת, אבל היא לא חזרה. "חלק מאלו שעלו על הרכבת לא חזרו וכנראה שהן נלקחו למחנות ההשמדה", היא מעריכה ומוסיפה: "אני הצלתי את אמא שלי ואמא שלי הצילה אותי".
לאחר שהרוסים כבשו את הונגריה, החלה אמה לנסות למצוא את בעלה. "בודפשט שוחררה, אחרי שחיינו בצפיפות רבה ובתנאים קשים בגטו. אמא שלי ניסתה לברר וכל יום הלכה לתחנת הרכבת בבודפשט כאשר חזרו ניצולים ממחנות ההשמדה אבל היא לא פגשה את אבי. בהמשך מישהו אמר לה שראה את אבא שלי מוכר מטבע זהב בשביל פרוסת לחם, ואז היא הבינה, שאבא שלי לא יחזור. אמרו שהוא נרצח בצעדת המוות מהונגריה כמו אלפי יהודים נוספים".
עם הקמת מדינת ישראל, משפחתה רצתה לעלות לארץ, אבל המשטר הקומוניסטי מנע את היציאה מהונגריה.
"אמא שלי נאלצה להישאר בהונגריה ובהמשך הכירה יהודי, ניצול שואה, שהיה צורף והכיר את אבא שלי שעד המלחמה היה סוחר תכשיטים בבורסה בבודפשט. הייתי בת שנתיים וחצי והוא אימץ אותי כבתו ובהמשך נולד לי אח", מספרת עוד קינן – "רק בשנת 1957, אחרי המרד בהונגריה נגד המשטר הקומוניסטי, יכולנו לצאת ולהגשים את החלום של עלייה לישראל, הייתי אז כבר בת 14".
קינן מספרת עוד שכילדה, היא חוותה לעתים ביטויים אנטישמיים. "מאוד שמחתי שעלינו לישראל, שזו המדינה של כל היהודים בעולם", היא מספרת בגאווה.
ההתחלה בישראל לא הייתה קלה. "התגוררנו בתחילה במעברה בבת ים ואחר כך קנינו דירה בעיר", היא מספרת על חבלי הלידה.
בהמשך המשפחה עברה לתל אביב וקינן הקימה משפחה. "יש לי בן ובת וארבעה נכדים. הבן שלי היה דומה שתי טיפות מים במראה לאבא שלי וזו הייתה הנקמה שלי בנאצים והניצחון שלי", היא מציינת – "אני נוסעת כל שנתיים לבודפשט, יש לי שם משפחה וגם עשיתי טיול שורשים לילדים שלי, ביקרנו בבית שגדלתי בו וביקרנו בבית הספר שבו למדתי שהפך כיום לבית ספר של חב"ד. אבל הפעם זו התרגשות מיוחדת, מצעד החיים ביחד איתם, הרגשה של ניצחון, שרדתי והקמתי משפחה ואני חיה בישראל, זה מצעד הניצחון שלי. לאבא שלי אין קבר, אבל יש הנצחה בבית עלמין בהונגריה".
קינן מספרת עוד שסגירת המעגל תהיה הפעם כפולה. "גם בעלי המנוח היה שורד שואה מהונגריה. הוא היה כנער בן 13 על הרכבת השנייה של קסטנר, שלא הצליחה להגיע את החופש. הרכבת עצרה ליד וינה וכולם הועברו לעבודות כפיה באזור. כך הוא ואימו ניצלו בכך שלא הגיעו לאושוויץ, כמו רוב אלו שהיו על הרכבת", היא מספרת עוד – "התחלתי לדבר על השואה ולעסוק בה רק אחרי שהוא נפטר, לפני כשבע שנים. הרגשתי שבתור שורדת אחרונה צריך להמשיך לספר את הסיפור ואסור שיישכח".
אירועי מצעד החיים יפתחו מחר, ערב יום הזיכרון לשואה והגבורה, בבודפשט, במצעד החיים בהשתתפות 80 שורדי שואה ממוצא הונגרי. המצעד ייצא מהמתחם שבו היה הגטו לתחנת הרכבת ממנה יצאו הרכבות שמהן נלקחו היהודים למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו.
מצעד זה יסתיים בטקס בתחנת הרכבת קלטי, ממנה יצא המשלוח הראשון של יהודי בודפשט לאושוויץ-בירקנאו. לאחר הטקס תצא ״רכבת החיים״ מבודפשט-לאושוויץ, רכבת זיכרון - סמל למשלוחי המוות מהונגריה ועליה 500 תלמידים הונגריים שיגיעו לצעוד במצעד בפולין.
שורדת השואה מריאן מילר, אימו של השחקן והבמאי אדיר מילר, שגדלה כתינוקת בגטו בבודפשט בזמן המלחמה, תשתתף במצעד ובטקס המרכזי ויחד עם הזמר טל סונדק יבצעו שיר שכתב בן דודה של מריאן, גאבור ארדש, שנרצח על גדות הדנובה בהיותו בן 13 בלבד.
יותר מ-550 אלף יהודי הונגריה נרצחו בשלהי המלחמה, החל מאביב 1944, תוך חודשים ספורים, רובם במחנות אושוויץ-בירקנאו, כשעשרות אלפים מתוכם נרצחו על גדות נהר הדנובה בבודפשט או בצעדות המוות לאוסטריה.