השופטת בדימוס הילה גרסטל, נציבת הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות, הרצתה היום (שלישי) בפני סטודנטים, ובתשובה לשאלת אחד היושבים בקהל בנושא רצח תאיר ראדה אמרה כי אינה שייכת לאלה שיודעים האם זדורוב אשם או זכאי. לדבריה, בלי להכיר את העובדות, לא ניתן לקבוע זאת. "אני משוכנעת שגם פה, כל אחד מגבש דעה. מבלי לבדוק את התיק. כדי לגבש דעה, אני צריכה לבדוק את התיק, ולבחון אם היה לו משפט הוגן, והאם היו כשלים. אני גם מסכימה שיש ריבוי מקרים לאחרונה שמוצפים בתקשורת והסה"כ המצטבר, נותן תחושה בציבור שיש בעיה קשה. אני לא קופצת למסקנות כאלה. אני מאירה בזרקור נושא שנבדק על ידי, ובוחנת אם יש בו בעיה".
עוד אמרה בהקשר לתפקידה כי "אני לא נציבת הביקורת על הפרקליטות. הפרקליטות היא רק חלק מהגופים והגורמים אותם אני מבקרת. אבל בגלל שהפרקליטות נלחמת בביקורת הזו דרך התקשורת, המלחמה שלה מיצבה אותנו כנציבת הביקורת על הפרקליטות, זה חבל בכמה מישורים. חבל ברמת הפרקליטות שהיא מנהלת מאבק נגד גוף ביקורת, וחבל בכך שמוצבנו כגוף ביקורת על הפרקליטות, כשמעט מאוד אנשים מהציבור יודעים שאנחנו יכולים לתת להם סעד".
לדבריה "צריכה להיות הכרה והשלמה עם העובדה שמישהו חשב שצריך גוף כזה. אני באתי למלא שליחות, ליישם החלטה קודמת של שרת המשפטים, שחשבו שזה גוף נכון. לפני הקמת הגוף במתכונת הזו, היו מספר הצעות חוק שעסקו בביקורת על הפרקליטות, והפרקליטות התנגדה להן. היועץ המשפטי לממשלה והשרה החליטו שיהיה גוף ביקורת שיוקם בהחלטה מנהלית בכפוף למסמך עקרונות. בפועל, מה שקרה זה שהפרקליטות יצאה למאבק נגד גוף הביקורת, והיה שת"פ חלקי, שלא לומר חוסר שיתוף פעולה מלא בתחומים מסוימים".
בהתייחס לדוח גולדברג, הסבירה גרסטל כי "השופט גולדברג מונה על בסיס סעיף 7, והפרקליטות חשבה שהוא ימליץ נגד התלונות הפרטניות. אבל כמו בכל דבר במדינת ישראל הייתה הפתעה גדולה, כי הוא קבע שצריך לאפשר בחוק תלונות פרטניות ושגם היועמ"ש צריך להיות כפוף לביקורת. מה שהוא קבע זה שהביקורת המערכתית צריכה להיות נפרדת". גרסטל אמרה דברים אלו במהלך הרצאה בקריה האקדמית אונו.