ר' היא אם לשלושה בגילאי יסודי שיצאו לחופש הגדול, והיא מרגישה חנוקה. "עוד לא התחיל החופש ואנחנו כבר מעמיקים את המינוס, שגם ככה הוא גדול. שלושה ילדים בשני מחזורי קייטנות זה כבר 12,000 שקל. ועוד לא דיברנו על 'אמא, תקני לי פיצה, אבא תיקח אותנו לבריכה' ושאלות כמו מתי יוצאים לנופש. כל שנה אני לא מבינה איך יוצאים מזה בכלל". 



ר' לא לבד. על פי נתוני ארגון פעמונים, ההוצאה המשפחתית הממוצעת בחופש הגדול תגיע ליותר מ־10,000 שקל. המשמעות היא כי משפחה עם שלושה ילדים ושני מפרנסים תוציא  חלק ניכר משכרה על פעילויות לילדים בחופש הגדול. "חינוך כלכלי בחופש הגדול", יציעו המחמירים דרך לנצל את המצב לתועלתנו, ההורים. אבל האם זהו הפתרון או שאולי זו הדרך הקלה, וזה לא באמת מספיק להרביץ חינוך פיננסי בילדים רק בקיץ? אז מה עושים כדי לצלוח את יולי־אוגוסט בלי למכור כליות? האם לתכנן יחד את החופש או לזנוח את השיטה הדמוקרטית ולהחליט עבור הילדים?
 
"ככל שהם גדולים יותר, רצוי להתייעץ ולתאם ציפיות", אומרת דליה אילת, מנחה בכירה במכון אדלר. "אנחנו יכולים לחלום על נופש בחו"ל, בעוד שהמתבגר רק רוצה לישון ולהיות בים עם החברים. כאשר מדובר בקטנטנים, נעדכן מה עושים ואפשר לתת 2־3 אפשרויות בחירה. זה בעצם 'חופש בתוך גבול'. אפשר לומר למשל: 'מחר אבא ואני בעבודה, אתה יכול לבחור להישאר עם סבתא או להצטרף לאבא לעבודה', לתת מסגרת ברורה לדברים וגם תחושה שיש להם בחירה".
 
מחאת הורים על מחירי הקייטנות. מחאת הורים על מחירי הקייטנות.

 

לילדים, בדיוק כמו למבוגרים, יש נטייה להשוות את עצמם לחברים. מה עושים מול פערי האפשרויות הכלכליות? "אם אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את כל מה שנרצה בחופש, וחברים אחרים יכולים, זה יכול לתסכל ולייצר קנאה. דרך ההתמודדות תלויה רבות במה הילד ספג בבית", אומרת אילת. "עמדת ההורים כלפי כל מה שנוגע לכסף יכולה להיות מתואמת, אך יש הרבה זוגות שכל אחד מגיע עם התפיסה שלו לגבי כסף". 
 
אילת מציעה לערוך בדיקה עצמית: "האם אנחנו תמיד מסכנים בגלל זה? מעבירים ביקורת על ההתנהלות של האחרים, או מתרכזים בדברים שלנו? מה במסגרת האפשרויות שלנו יגרום לנו הנאה? איך נמנף את המשפחתיות, הקרבה, החום והאהבה לערכים חשובים – ולאו דווקא לאן ניסע וכמה מזוודות מלאות בקניות חזרו לארץ? איזו תחושת ערך יש לנו ואיך זה משפיע על מה שאנחנו משדרים לילדים? האם כשהילד מתלונן על כך ש'חבר עושה משהו כיפי ולמה אני לא יכול', עולה תחושת אשמה או הבנה?
 
"אין צורך לשלול את התחושה של התסכול מפערים כלכליים מול החברים. ניתן להבין ולקבל שלכל אחד ואחת יש תעדוף הוצאות שונה", מדגישה אילת, "כדאי לחשוב מה אנחנו מלמדים את הילדים היום, שיעזור להם בעתיד. זה מתחיל בעמדת ההורים בכל מה שנוגע לכסף, למשפחתיות ולצורת הבילוי והחופשה המשותפת. שיחה גלויה וכנה על מצב כספי, בהתאם לגיל הילדים כמובן, יכולה לעזור להתמודד, לגבש, להרגיש קירבה, בגרות ודווקא להפחית מתח ופחדים".
 

האסימונים נופלים לאט 



"בחיים לא ניהלתי טבלת הוצאות והכנסות", מתוודה ליאת, עורכת דין מהצפון ואם לשניים – האחד בגיל ההתבגרות והשני בכיתה ד'. "עכשיו אני אתחיל? עכשיו אני אפול על הילדים עם 'אפשר ואי אפשר'?" זה כמובן מוביל לשאלה הבאה: האם אפשר ללמד ילדים לחסוך כסף כשהם לא לגמרי מבינים את המשמעות של כסף? איך מסבירים להם מה זה בכלל כסף מבלי לנחות עליהם בחופש הגדול?
 
נעם נדב. צילום: אלבום פרטינעם נדב. צילום: אלבום פרטי

 
נעם נדב, מרצה בתוכנית למחוננים בקורס לחינוך פיננסי במכללת אורנים, אומר שחינוך לכסף מתחיל בבית ובעיקר בדוגמה האישית שהילד מקבל מהוריו. "אם לא יהיה שינוי, 33% מהילדים שאנו פוגשים יהיו במינוס בדיוק בהתאם לנתונים של האוכלוסייה הבוגרת", הוא אומר. "את חוכמת ניהול הכסף הוא לא ילמד בבית הספר מכיוון שמערכת החינוך ברובה לא מלמדת חינוך פיננסי למעט יוזמות פרטיות ויוזמות של מנהלים כפי שקיים במכללת אורנים, במרכזי מחוננים ומצטיינים ובתי ספר שיכולים לאפשר תל"ן (תוכנית לימודים נוספת במימון הורים, כס"ו). גם בצבא ובאוניברסיטה מלמדים תכנים רבים וחשובים אבל לא מלמדים כישורי בסיס כמו ניהול כלכלת משפחה. 
 
"מסקרים עולה כי ל־30% מהאוכלוסייה אין מספיק כסף לשלם על תרופות. נתון מזעזע. בישראל יש ל־95% מהאוכלוסייה טלפון סלולרי ו־25% מהאוכלוסייה מחזיקה בנייד, אבל לא יכולה להרשות לעצמה לקנות תרופות.  חינוך להתנהלות נכונה כבר מהגיל הצעיר, והנחיה נכונה להורים עם דגש על קביעת סדרי עדיפויות נכונים, היו מביאים לתוצאות אחרות".
 
על מנת ללמד ילדים בלי לשעמם ולהרדים, וכדי שיבינו טוב ולעומק את התכנים, חייבים לעבוד בצורה חווייתית: "התכנים הפשוטים והמורכבים ביותר נלמדים באמצעות משחקים כלכליים מהארץ ומהעולם, משחקי אספנות, דינמיקות קבוצתיות ומשחקי מחשב. בזמן ההסבר וההנחיה של הנושא והמשחק החדש, התלמידים מבינים את הרעיון והמושגים ובזמן המשחק הם מרגישים. בדיוק כפי שלומדים לשחות בבריכה תוך כדי התנסות ולא באמצעות קריאה או הסבר פרונטלי. עצם ההתנסות גורמת לאסימונים ליפול או לכל הגרגירים של הפופקורן לאט־לאט להתפוצץ. כל משחק נותן להם זווית מבט נוספת ומשלב הרבה מושגים וידע. למשל, המשחק הישראלי החדש 'הבנק ואני' שפיתחתי, תורם משמעותית לתפיסת המציאות האישית והכלכלית ומדגיש נושאים כגון התנהלות חודשית בסיסית, הכנסות והוצאות, מסים, תשלומים שוטפים, בנק, עובר ושב, הלוואה וריבית, מינוף, סיכוי/סיכון ועוד".  
 
דרך נוספת לגרום לילדים להבין היא מתן משימות מעניינות ומיוחדות הביתה כגון בדיקת "כמה אתה עולה בחודש?". "הילדים מקבלים הנחיה איך לבצע את המשימה בבית בשילוב עזרה מההורים ומתבקשים לחשב את כל ההוצאות של חודש אחד, למשל, ארנונה, מתנות לבת/בר מצווה, טיסה לחו"ל בקיץ וכדומה. כאשר בודקים את הנתונים התלמידים מעט מתקשים להאמין לתוצאה. המבט החד במציאות גורם להם להבין אותה בצורה מאוד ברורה. בפרויקט באזור המרכז תלמידה בכיתה ט' סיפרה שהיא גדלה עם אמא שעובדת בניקיון ויש להם כל הזמן ויכוחים על כסף ואחרי שהיא עשתה את החישוב היא בכתה והבינה לא להגזים בדרישות ושיתפה את אמה בנושא". 
 

ריבית דריבית בבית



החופש הגדול, כאמור, הוא הזדמנות מצוינת למינוף הזמן הפנוי ושלל הבילויים והאטרקציות שקורצים לילדים מכל עבר, כדי להקנות לילדים ערכים ראשונים של חינוך פיננסי. כאלו שיאפשרו להם הבנה, גם אם בסיסית, במושגי יסוד מהותיים בתחום הכלכלי. "לאור חוסר הידע והמודעות לנושא בקרב הציבור הרחב, חשוב להתחיל בכך מוקדם ככל הניתן", מוסיף ליאור ברק, מרצה בכיר ומנהל תחום Capital Management ואופציות במכללת פסגות. לדבריו, באמצעות ביצוע התאמות פשוטות, גם ילדים רכים בשנים יכולים לקבל ערכים מוספים פשוטים לגבי התנהלות כלכלית נבונה.
 
ערכים ראשונים של חינוך פיננסי. צילוםף אינג' אימג'ערכים ראשונים של חינוך פיננסי. צילוםף אינג' אימג'

 
איך? מתחילים בניהול תקציב למספר ימים בכל פעם. "דמי כיס שאמורים להספיק לחודש מראש נידונים מראש לכישלון כשמדובר בילדים", אומר ברק. "במקרים רבים לילדים קשה לאמוד נכון פרקי זמן ארוכים, ובוודאי שלנהל לגביהם תקציב מתמשך, שהרי מדובר במשימה לא פשוטה גם עבור רוב המבוגרים. כדי להקל על הילדים בהתנהלות הכלכלית, ניתן לקבוע תקציב חצי שבועי מוסכם לבזבוזים 'קטנים' ולהחליט שבתקציב זה הילד יוכל לרכוש מה שירצה". 
 
נניח שהתקציב עומד על עשרה שקלים לחצי שבוע, ובסך הכל 80 שקל בחודש לבזבוזים. "קרוב לוודאי שביום מסוים הילד ירצה להוציא את כל הסכום, וביום למחרת יפעיל מסע לחצים לקניית מוצר שהוא חייב בדיוק עכשיו. אפשר לנצל את האירוע הזה ולהסביר שהוא יצטרך לחכות – בדיוק כפי שאנו, ההורים, לעיתים דוחים את הקניות של מוצרים שאנחנו רוצים, עד שהמשכורת נכנסת לבנק. אם נצליח לעמוד באתגר נוכל להקנות לילד התמודדות עם דחיית סיפוקים והבנת מגבלת תקציב. במידה והילד קצת יותר בוגר, אפשר גם לעודד אותו להכין ממש רשימת הוצאות מתוכננת ולנהל מעקב איך הוא עומד בה בפועל".
 
הדבר השני אותו מציע ברק הוא מתן תמריץ על התנהגות חסכונית. "ניהול תמריצים הוכח במקרים רבים כגורם מוטיבציה חיובית. ניתן להגיע מראש להסכם, שבכל שבוע, במידה ויישאר לילד סכום כסף אותו לא ניצל, הוא יוכל להפקיד אותו לצרכי השקעה ב'בנק' הביתי. אם 'יסגור' את הכסף ליום אחד הוא יקבל עליו 'ריבית' קטנה ואם יסגור את הכסף לשבוע הוא יקבל 'ריבית' גבוהה יותר". כך למשל, אם יישארו לילד חמישה שקלים בסוף השבוע, אז במידה ויפקידם ליום הם "יהפכו" ל־5.5 שקלים, הפקדה לשבוע תהפוך אותם לעשרה שקלים וכך הלאה. אומנם אין שום בנק שיוכל להבטיח לנו תשואה של 10% ליום, אך זה בהחלט יכול להבהיר לילד את האפקט של ריבית דריבית בצורה חווייתית. הנה הגענו לדבר שלישי: שכר עבודה לעבודות קלות. 
 
"לילדים רבים יש זמן פנוי וניתן לנצל אותו כדי להפעיל אותם לביצוע פעולות בבית, כמו למשל סידור ארון הספרים המשפחתי לפי הא"ב של שמות הסופרים או מיון יסודי של כל הצעצועים שהצטברו. תמורת עבודות כאלו, ניתן להציע לילדים סכום כסף מסוים, כדי להקנות להם הבנה בסיסית של מערכת השכר והתמורה לעבודה. אל תבחרו בתשלום על משימות שבכל מקרה מצופה מהילד לבצע, כגון סידור החדר שלו או פינוי הכלים האישיים בהם אכל לכיור אלא בפעולות שלא מהוות חלק משגרת היומיום".
 
ומה אם הילד ממש חייב משחק מסוים כי לכולם יש, והוא האחרון בעולם שנאלץ לסבול בלעדיו והוא מבקש ללוות כסף מההורים?
"גם כאן אפשר להפוך את הנושא לחינוך פיננסי חוויתי. אם אנחנו חושבים כי יש צדק בדבריו, לפחות נסחט כמה טיפות לימונדה מהלימון שנרכוש לו. נאפשר לילד לקחת את הכסף אך בריבית דריבית, שבדומה לעולם האמיתי גבוהה מהריבית על החסכונות. קבעו למשל ריבית קבועה מראש ומגבלת 'אשראי' ברורה להלוואה שמבקש הילד. לילדים קטנים יותר אפשר להוריד את עניין הריבית דריבית".
 
"הכל מתחיל בשפה", מסכם מנכ"ל פעמונים, אוריאל לדרברג. "כאשר אין עמדה בעניין ופשוט זורמים, גם הכסף זורם והקונפליקטים גדלים. מעבר להצבת גבולות תקציב וכמות, הורים צריכים לנקוט עמדה ברורה לגבי כל הוצאה – האם היא מקובלת עליהם מבחינה חינוכית והאם היא מתאימה לערכים שלהם? שתפו את הילדים בשיקולים שלכם. אמרו דברים כמו 'לדעתנו זה לא מתאים לילד בגילך'. אין חובה לשכנע, אלא רק להבהיר את המחשבה שמאחורי ההחלטות. דברו איתם  על מושגים כמו 'חשוב', 'כדאי', 'משתלם', 'טעם' ו'העדפה אישית', 'חייב' מול  'צריך' ומול 'רוצה'".