בשל פקקי התנועה הכבדים שנוצרו בכניסות הצפוניות לתל לאביב, האוטובוסים ומוניות השירות לצפון כמעט ולא מגיעות: "אפילו מונית אין, אני מוכן לשלם כל סכום אפשרי. מקווה שהפקקים יירגעו", סיפר חיים, שצריך להגיע לטבריה: "הכל פוליטיקה, סגרו דיל עם החרדים ואנחנו אוכלים אותה. יכלו לעשות את זה בשבת וזה לא היה מפריע לאף אחד". חווה סגל, בשנות ה-80 לחייה, שהגיעו עם מזוודות, בניסיון להגיע לטבריה, עמדה חסרת אונים: "אפילו מקום לשבת אין לנו, אני תל אביבית ותיקה, כואב הלב, בושה וחרפה. לא יאומן".
בשל פקקי התנועה הכבדים שנוצרו בכניסות הצפוניות לתל לאביב, האוטובוסים ומוניות השירות לצפון כמעט ולא מגיעות: "אפילו מונית אין, אני מוכן לשלם כל סכום אפשרי. מקווה שהפקקים יירגעו", סיפר חיים, שצריך להגיע לטבריה: "הכל פוליטיקה, סגרו דיל עם החרדים ואנחנו אוכלים אותה. יכלו לעשות את זה בשבת וזה לא היה מפריע לאף אחד". חווה סגל, בשנות ה-80 לחייה, שהגיעו עם מזוודות, בניסיון להגיע לטבריה, עמדה חסרת אונים: "אפילו מקום לשבת אין לנו, אני תל אביבית ותיקה, כואב הלב, בושה וחרפה. לא יאומן".
גם אורי סופר בן ה-14 מהישוב רבבה ממתין זמן ממושך בעמידה לאוטובוס בדרך נמיר שייקח אותו לטבריה. "יצאנו בשבע בבוקר יותר מוקדם בגלל ששמענו מה קורה על השבתת הרכבות ומשבע וחצי רבע לשמונה. אנחנו פה, מחכים, כל הזמן צפוף. זה נורא וזה מעצבן, למה לא דאגו ליותר אוטובוסים?". יוסף, קשיש כבן 90 מרמת גן שאמור להגיע לטבריה לצורך ביצוע טיפולים במעיינות אמר: "זה רע מאוד. הפוליטיקאים מקלקלים את היופי של המדינה שלנו. אני לא יודע בכלל איך אני אגיע. יצאתי יותר מוקדם ולשבת בכלל אין לי איפה". אומר מתוך ייאוש.
"מתיש להתייבש ככה"
בתחנות נראו תורים ענקיים וכל אוטובוס שהגיע הסתערו עליו עשרות בציפייה לזכות בנסיעה המיוחלת. אולם נראו סדרנים ותוגברו האוטובוסים אבל לנוכח האלפים הרבים שנתקעו זה נראה כמו טיפה בים. "אני צריכה להגיע לאוניברסיטת תל אביב והרכבת מבת ים לא יכולה להמשיך לשם". אמרה קארין מבת ים והוסיפיה: "אני מחכה פה בארלוזורוב לאוטובוס כבר יותר משעה, זה מתיש להתייבש ככה".
בתוך מסוף ארלוזרוב אורגנו הסעות לחיילים בצפון. "כל השבת ארגנתי את ההסעות. החיילים הם כמו הילדים שלי". סיפרה עובדת במשרד הביטחון שכיוונה את החיילים. בבוקר, כאשר הגיעו חיילים רבים, שרר בלבול רב ורבים לא ידעו לאן לצאת. "היה בלאגן", סיפר חייל. עד שידעו לאן כל אוטובוס מגיע.
סגן עוז, המשרת בבית ליד אשר הגיע מבת ים נאלץ לרדת בתל אביב מרכז ומשם להגיע לנתניה ואז להמשיך לבית ליד. "היה עיכוב קשה בבוקר אנחנו מאחרים לבסיס אבל המפקדים יודעים ואישרו לנו לאחר. אני מחכה כאן כבר הרבה זמן, הבטיחו שעוד מעט מגיעה ההסעה לנתניה", אמר.
"בת שירות לאומי שביקשה תחילה לעלות לאוטובוס של חיילים נתקלה בסירוב של הנהג ורק באישור של נציגת משרד הביטחון היא הורשתה לעלות. אנחנו חיילים ביחידה לוחמת שאמורים להגיע לחיפה והמתנו לאוטובוס, וכשבאו לעלות הוא כבר היה מלא. אנחנו נאחר קצת, אבל זה לא נורא. לאזרחים יותר קשה.
"החיילים המתינו. אבל הרבה פחות מאשר האזרחים שנתקעו שעות במסוף האוטובוסים בדרך נמיר לכיוון צפון. אפילו לתחנות קרובות, כמו האוניברסיטה וגלילות ההמתנה הייתה ממושכת אולי כבר ברגל הייתי מגיע יותר מהר לגלילות". היו גם צירי תנועה באיילון דבר שעוד יותר האט את זמני הנסיעות. העומסים הכבדים נמשכו שעות ארוכות והאוטובוסים המלאים היו קצרים מלהושיע, גם הסדרנים שניסו להכווין ולעשות סדר נראו חסרי אונים".