הוועדה לזכויות הילד התכנסה היום (שלישי) לדיון בסוגיית כליאת ילדיהם של מהגרים לא חוקיים, זאת בעקבות חשיפת מעריב מלפני כשבועיים בדבר מאסרה של האזרחית הניגרית פונמילולה אולסגום ביחד עם ילדיה, שכולם נולדו בישראל. יו"ר הוועדה, ח"כ יפעת שאשא ביטון (כולנו), אמרה כי "הגיע הזמן שאנחנו כמדינה נמצא את החלופות ההגיוניות לגירוש".

יוסף אדלשטיין, ממונה אכיפה ברשות האוכלוסין, השיב כי "החוק קובע שמי שאינו משתף פעולה בעניין הרחקתו יילך למשמורת. האמא יכלה למנוע את המאסר אם היתה מגורשת מיד. אם היא לא משתפת פעולה ואין מסמכי נסיעה היא לא יכולה לעזוב וזה מה שקרה. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שכל אחד מחליט".

דבריו של אדלשטיין גרמו לסערה בקרב חברי הוועדה, וחבר הכנסת אילן גילאון (מרצ) ענה לו בכעס: "תגיד כבר שאתה רק ממלא הוראות. תפסיק להצדיק את זה שהממשלה כולאת ילדים בבית הסוהר". 

כינוס הוועדה לזכויות הילד. צילום: יניר קוזין

חברת הכנסת שאשא ביטון אמרה: "אני מבינה את המצוקה שלכם כארגון. השאלה היא אם אנחנו לא יכולים לייצר חלופות אחרות? לשלול את החופש של האמא  במתקן אחר, שהוא לא בית כלא, אבל הוא בהחלט מקום שהיא יודעת שנשלל ממנה החופש, וזאת עד לגירוש. הילדים לא צריכים להיות ליד פושעים"

יוסי אדלשטיין השיב לה: "המחוקק קבע איפה אפשר להחזיק אותם. ואפשר להחזיק אותם שם".

שלומית שחר מהלשכה המשפטית של הרשות, הסבירה כי לפי החוק "בית כלא גבעון הוכר כמקלט משמורת להחזקת שהייה בלתי חוקית. אין ההבחנה בין בגיר לקטין. שר הפנים רשאי לקבוע תקנות. לא נקבעו תקנות ולפיכך אפשר להחזיק גם קטין מתוקף חוק הכניסה לישראל. אמצעי האכיפה הוא האחרון ביותר שאין חלופות אחרות".

אסף ליבארטי, דובר שב"ס, אמר כי "שב"ס הוא ארגון כליאה שלא נדרש ולא הוכן לקליטת ילדים ואין יכולת לתת מענה ראוי". ורד, מנהלת בית כלא גבעון, הוסיפה על דבריו: "זה לא מקרה יחיד, זה קורה הרבה. היו עוד אמהות עם ילדים גדולים. העליתי את זה ואמרתי אנחנו לא מורגלים לזה. זה בית סוהר לכל דבר. זה לא מתקן, אם זו בריחה זו בריחה מבית הסוהר. קיבלתי בעמדה לפנים לא הייתי מוכנה לזה. עושים כל מה שאפשר כדי להקל"

פעלו לפי חוק מ-1952

נציגת משרד המשפטים בדיון: "החוק הוא מ-1952 והוא לא מבדיל בין בגיר לקטין. לא קיים מתקן משמורת אחר. אנחנו נכנס ישיבה במשרד המשפטים עם כל הגורמים הרלוונטיים כדי לדון בניסוח ההחזקה ב16 באוגוסט, ונקווה שבמסגרת הזאת נקבל החלטה".

שאשא ביטון: "היה צריך לחכות לכתבה במעריב כדי שנסתכל אחורה עד 1952? אם הוא לא היה שם אתם לא יודעים מזה? דברים השתנו מאז, לא?"