לא קיימו את המצווה: אישה חרדית, בת לחסידות מפורסמת, הגישה תביעת גירושין ופיצויים כנגד בעלה האברך החסידי. לטענתה, לאחר שלוש וחצי שנות נישואין, היא עדיין בתולה ובעלה לא קיים איתה יחסים אפילו לא פעם אחת. האישה הגישה תביעה לבית הדין הרבני בחיפה, ודרשה פיצויים בסך 1,800,000 שקלים, תוך שהיא מביאה לבית הדין אישורים גניקולוגים מוסמכים המעידים שהיא אכן בתולה. 

הבעל, מצידו, לא הכחיש את העובדה שלא היו יחסים מלאים בין בני הזוג, אולם טען שהאישה אשמה בכך גם היא. בסופו של ההליך, החליט הרכב הדיינים שכלל את הרב אברהם מאיר, הרב שמואל חזן והרב רפאל גלב לחייב את הבעל לתת גט לאשתו. הבעל הגיש ערעור שלא התקבל, והזוג התגרש כהלכה. 

לאחר הגירושין וחלוקת הדירה והרכוש, החליטה האישה שלא די בכך והגישה תביעה לבית הדין הרבני בחיפה ובה דרשה את דמי הכתובה ופיצוי נוסף של 1.8 מיליון שקלים. דייני בית הדין הרבני בררו את הסוגיה, שלדבריהם הייתה מורכבת גם בהיבט העובדתי של מי אשם במצב, וגם בהיבט ההלכתי. 

לטענת הבעל, האישה היא שלא שיתפה פעולה, אולם לטענת באת כוחה של האישה "היא הקפידה לטבול במקווה והביאה אותו לשוקת, אך הוא לא רצה לשתות". לאחר דיונים ממושכים, כתבו הדיינים שלושה פסקי דין שונים. שניים מהם היו חלוקים ביניהם באשר לפיצויים ולסיטואציה של תשלום דמי כתובה שהם למעשה "מוהר בתולין" לאישה שהיא עדיין בתולה.

אחד הדיינים חייב בפיצויים כתוספת לכתובה, ואילו דיין אחר סבר שעל פי ההלכה אין מקום לפצות את האישה. הדיין השלישי הכריע את הכף וציין כי במסגרת חלוקת הרכוש, האישה קיבלה את מחצית הדירה שהייתה שייכת לבעל, ובכך יש לראות כפיצויים. בנוסף, בית הדין הרבני חייב את הבעל בתשלום דמי הכתובה בסך 1,920 שקלים, אותם עליו לשלם בתוך שלושים ימים.