הפערים המעמיקים בין המרכז לפריפריה הם הסיבה העיקרית להיעדר התיישבות באזורי הנגב והגליל. מי שעוזב את המרכז ועובר להתגורר באזורים אלו נאלץ להתמודד עם קשיים רבים, שהם תוצאה של מרחק, בעיות בתשתיות ואף היעדר שירותי בריאות, חינוך ותחבורה בכמות מספקת.

“חוסר האיזון הדמוגרפי בין הפריפריה למרכז והפערים ביניהם בכל התחומים – תעסוקה, חינוך, בריאות ועוד – מחייבים מתן מענה ותכנון ארוך טווח”, אומר יו”ר קק”ל דניאל עטר, שחשף באחרונה את חזונה של קק”ל ל־20 השנים הבאות: “ישראל 2040 – קק”ל בונה את ארץ המחר”.

במסגרת חזון זה פועלת קק”ל לעידוד ההתיישבות בנגב ובגליל וליישוב מיליון וחצי תושבים באזורים אלו עד שנת 2040. לשם כך פועלת הקרן כבר היום לעידוד ההתיישבות, פיתוח וחיזוק הפריפריה, יצירת פתרונות לבעיות התעסוקה, התשתיות והדיור, ויצירת מעטפת המגשרת על הפערים, משפרת את המחיה באזור ומעודדת התיישבות. בנוסף, פועלת קק”ל לפתיחת מרכזי חדשנות, הייטק וטכנולוגיה בנגב ובגליל, שיהוו מקור תעסוקה ויהפכו למנוע הצמיחה של מדינת ישראל בשנים הבאות.

במסגרת עידוד ההתיישבות אימצה קק”ל תשע “תנועות מיישבות”. מלבד ליווי תהליך ההתיישבות עצמו הן נועדו גם לסייע בזיהוי הצרכים והקשיים של התושבים החדשים. יחד עם קק”ל הן מאתרות את האתגרים בחיי היומיום באזור ומעניקות סיוע ופתרונות רלוונטיים.

אחת התנועות המיישבות הינה עמותת “בארצנו” שנוסדה בשנת 2016, והיא תולדה של שיתוף פעולה של הקרן הקיימת לישראל ומועצת המכינות הקדם צבאיות. “בארצנו” פועלת לעידוד התיישבות של צעירים בפריפריה הגיאו־חברתית בישראל ולליווים. בין הקהילות שהיא מלווה באופן שוטף נמצאת קהילת “חיבורים” מחצור הגלילית. יחד הם עוסקים במימוש החזון של הבאת צעירים ומשפחות למגורים בצפון, והישארות משפחות צעירות ביישוב.

דניאל עטר (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)דניאל עטר (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

קרקע פורייה

אילן ובר גרדי, בני 30, הורים לילדה בת שנתיים וחצי, מתגוררים כבר שלוש שנים בחצור. הם הכירו במכינת “בית ישראל”, וכשבר התחילה ללמוד בחיפה הם עברו להתגורר בעיר. “התחלתי ללמוד בתל־חי וחיפשנו מקום לגור בו באזור קרוב למכללה", אומר אילן. "חיפשנו מקום קצת יותר מיוחד, עם קהילה משמעותית. שמענו על הקבוצה בחצור של בוגרי המכינה שלנו וחשבנו לבדוק”.

למרות המרחק מהמכללה החליטו בני הזוג גרדי להעביר את מרכז חייהם לחצור הגלילית ולהפוך לחלק מקהילת “חיבורים”. קהילת “חיבורים” הוקמה על ידי בוגרי מכינת “בית ישראל”, וכיום חברים בה גם בני חצור. הקהילה מקדמת יחד עם תושבי המקום מפגשים קהילתיים של תרבות מקומית ופרויקטים ייחודיים בתחום החינוך והתרבות. האתגר המרכזי בפריפריה הוא מניעת הגירה שלילית ויצירת תנאי חיים להישארות של משפחות צעירות בחצור ובגליל בכלל, ולמטרה זו שותפה גם קק”ל.

“כשחשבנו לעבור לגור בצפון חיפשנו קבוצת שייכות ומקום לגור בו שנוכל להשפיע עליו, בדרכים שלנו, כתושבים”, מספרת בר, “כך הגענו לקהילת ‘חיבורים’. יש בחצור קרקע פורייה לעשייה ולהתפתחות, שמשתפת גם את תושבי חצור וגם את הקהילה. הכוח של הצעירים מאוד מורגש באזור, בין אם הם גדלו כאן ובין אם עברו לכאן, כמונו, וחצור מחזירה אליה הרבה תושבים צעירים”.

בר היא מרפאה בעיסוק במקצועה ואילן, במקביל להיותו סטודנט במכללה האקדמית תל־חי, עובד במודיעין של פיקוד צפון. יחד עם חברים נוספים בחצור הוא גם מפעיל את ה”ברבלה” – בר חברתי שהוקם במטרה לפתח תרבות צעירה בחצור. הבר נולד לנוכח החוסר במקומות בילוי בחצור. “ניסינו ליצור מרחב חברתי, שיהיה לתושבי חצור ולתושבים מהאזור מקום לבילוי. אנחנו מנסים להפעיל אותו גם בחורף, להביא הופעות ולהעביר את המסר שחצור היא מרכז של תרבות, הופעות, חיי חברה ואווירה מאוד נעימה וטובה. היישוב צמא לזה, ויחד אנחנו הופכים את חצור למרכז משיכה”, הוא מספר.

לצד האווירה המיוחדת של ביתיות שמשלבת טבע וצעירים, וכהגדרתם של בר ואילן “חיים בתוך גלויה”, יש גם קשיים סטנדרטיים, כאלו שכרוכים בכל מעבר, וייחודיים כשמדובר בפריפריה. “זה נכון שמרגישים קשיים”, מודה בר. “כמרפאה בעיסוק היה לי מורכב למצוא כאן תעסוקה בתחום הספציפי שרציתי. רציתי לשלב בין תחום ילדים ושיקום, אך בסופו של דבר אני עוסקת רק בתחום הילדים. התקנים כאן בשיקום מאוד מצומצמים ואין מכונים, כמו לדוגמה בחיפה. בנוסף, אם יש קורסים שאני רוצה לקחת בהם חלק ולהתפתח מבחינה מקצועית, אז רובם במרכז ואני צריכה לנסוע שעתיים בשביל קורס”.

“וגם על התחבורה הציבורית קשה לסמוך", מוסיף אילן. "התדירות נמוכה. יש כאלה שמתייאשים, לא מוצאים עבודה ויורדים דרומה. אבל למרות הקשיים, אנחנו אוהבים את המקום. זו הייתה אחת הבחירות המצוינות שלנו בחיים”.

“השילוב המרגש שמתרחש בחצור הוא שהתושבים פועלים ומעורבים יחד עם הקהילה בכל תחומי החיים. יחד אנחנו מקדמים פרויקטים לשיפור המחיה באזור. אנחנו לא רק גרים במקום אלא יש לנו יכולת להשפיע, ליצור ולפעול. יש פה משהו מאוד משותף”, מסכמת בר.
קק”ל, שמחויבת לאתגרי השעה של העם היהודי, מתאימה את עצמה לאתגרי הציונות של המאה ה־21: הפערים בין המרכז לפריפריה.

“ישראל 2020 חייבת להיערך לישראל 2040. אם לא נשקיע בתשתיות, בתעסוקה, בתחבורה ובחינוך ונדאג לצמצום הפערים, לא תהיה כאן התיישבות”, אומר יו”ר קק”ל דניאל עטר. “מתוך חשיבה על העתיד לבוא ועל האתגרים שעוד נכונו למדינת ישראל, קק”ל שמה לה למטרה להפוך את הפריפריה הגיאוגרפית למנוע הצמיחה של מדינת ישראל וליישב ב־20 השנים הבאות מיליון וחצי תושבים בגליל ובנגב. חיזוק הגליל והנגב יבטיח חוסן אסטרטגי, כלכלי וחברתי למדינה”. 

הכתבה מתפרסמת בשיתוף קק"ל