שרה כהן (78) מתגוררת בצריף אסבסט רעוע ברמלה שקיבלה מעמידר בסוף שנות ה־60. כאם חד־הורית ל־13 ילדים היא גידלה אותם באותו הצריף עד שבגרו. רובם אנשים קשי יום גם כיום, והאם שרה ממשיכה להתגורר באותו המקום. בשנים האחרונות גילו בני המשפחה לתדהמתם כי הבית, שמצבו הפיזי גרוע ביותר, מוגדר למעשה, על פי חברת עמידר ומדינת ישראל, כשני בתים.
"פתאום אמא חויבה פעמיים בשכר דירה, ושמנו לב לכך באיחור רב. אם במשך שנים ארוכות שילמנו את שכר הדירה לעמידר פעם אחת, בשובר אחד, בסביבות 700־800 שקל, פתאום החיוב קפץ ועלה בהתמדה. לא יכולנו לעמוד בתשלומים האלה", מספר דובב, אחד מבניה של שרה.
מבירור עם חברת עמידר עולה כי המשפחה מחויבת בשכר דירה כפול בימים אלה, בהיקף של כ־560 שקל לכל אחת מ"שתי הדירות", הגם שמדובר עדיין, ותמיד היה - בבית אחד. לא זו בלבד, אלא שעל אחת מ"שתי הדירות" עמידר החלה לחייב את שרה בשכר דירה "מעודכן" בסכום של לא פחות מ־1,382 שקל, משום ש"הדירה לא הושבה למאגר הדיור הציבורי". מכאן שכיום שכר הדירה של שרה עומד על 1,942 שקל, ללא החוב שצברה כי לא יכלה עוד לעמוד בתשלום.
"בגלל החוב שנצבר, עמידר לא הסכימה לשמוע על שיפוץ הבית, גם אם זה לראשונה זה עשרות שנים. והשיא היה כשהתעניינו לגבי מימוש הזכות של אמא לרכוש את הנכס על פי חוק כדיירת מוגנת. התנאי שמשרד השיכון באמצעות עמידר העמיד בפנינו למכירת הבית אחרי שיפוץ היה גם הסדרת ה'חוב' שהם השיתו על אמא וגם ויתור על מחצית המגרש שהבית עומד עליו", מוסיף דובב.
לאחר שהמקרה הגיע לידיעת "מעריב", נערך בירור מול עמידר ומשרד הבינוי והשיכון. עולה כי מדובר במדיניות סדורה של המדינה: במטרה לממש את היעד הקריטי של הגדלת מאגר הדיור הציבורי ולצמצם את תור אלפי המשפחות הממתינות לדיור בכל רגע נתון, בייחוד לדירות קרקע נגישות לאנשים עם מוגבלות כמו זו ששרה מתגוררת בה, מפצלת המדינה חד־צדדית כל קרקע שנכס דיור ציבורי יושב בה, במקום לרכוש דירות נגישות חדשות למאגר.
וכך, באותה הפעולה, כדי לסייע לכאורה למשפחות הממתינים לדירה, גוזלת המדינה בחסות החוק את זכויות הדיירים העניים והקשישים, הזכאים לרכוש את דירותיהם ממנה. זאת, אם היא מוצאת כי ברישום המקרקעין מדובר בשתי חלקות או "תת־חלקות", כמו במקרה של שרה כהן מרמלה.
במקרה של משפחת כהן, כל התהליך נעשה מתחת לאפה של אם המשפחה בחוסר שקיפות - הפיצול המלאכותי של קרקע שעליה נמצא הצריף, הכפלת שכר הדירה ובתוכו ה"קנס" על סירובה של המשפחה לחתום על ההסכמה הנדרשת מהם, למסור מרצונם לידי המדינה מחצית מהמגרש ללא פיצוי.
כל אלה נעשו מעל לראשה של הקשישה ונודע לילדיה רק כשביקשו לרכוש את הנכס, תוך הסדרת החוב ושיפוצו לראשונה. משפחת כהן מעוטת האמצעים נערכת לפנות להליכים משפטיים נגד המדינה כדי לא לוותר על מחצית הנכס, ולכל הפחות להביא את המדינה להסדר פריסת החובות ולשיפוץ הבית הרעוע.
מעמידר נמסר בתגובה: "מדובר בדרישה להשבת דירה שנייה שברשות הדיירת ללא הצדקה, והיא תוכל להמשיך להתגורר באחת הדירות לאחר ביצוע ההתאמות הנדרשות שיעשה באמצעותנו. מאז השתכנה המשפחה במקום, היא מחויבת בתשלום עבור השטח הכולל.
"בהתאם להנחיית משרד השיכון, פנינו אל הדיירת לטובת השבת דירה אחת כדי לשכן בה משפחה זכאית אחרת.
באפשרותה להגיש בקשה לרכישת הדירה בהתאם לחוק הדיור הציבורי. עם זאת, רכישת הדירה מותנית בתשלום חובות טרם ביצוע העסקה, ולא ניתן לכלול את התשלום בתשלום על הנכס עצמו. המשפחה צברה חובות בהיקף של למעלה מ־200 אלף שקל לאורך השנים עוד בטרם העלאת שכר הדירה".
ממשרד הבינוי והשיכון נמסר בתגובה: "במקרה האמור, מדובר בנכס אשר קיימות בו זכויות בנייה המאפשרות הקמה של שתי יחידות מגורים נפרדות וראויות. הדיירת אינה זכאית לרכישת שתי הדירות על פי הוראות החוק. אולם עומדת לה הזכות לרכישת דירה אחת בכפוף להחזרת הדירה השנייה".