במסגרת ועידת ישראל לביטחון המזון של קבוצת הג'רוזלם פוסט-מעריב, המשודרת היום (שני), נערך פאנל אתגרים ברציפות התפקודית של ענף המזון ומבט על חדשנות, בהנחיית אשת התקשורת והעיתונאית ליאת רון. בפאנל השתתפו יעקב בכר, יו"ר התאחדות הארגונים הכלכליים הקיבוציים; נעמה קאופמן, משנה למנכ"ל משרד הכלכלה; פרופ' איילת פישמן מהפקולטה להנדסת מזון וביוטכנולוגיה בטכניון; ד"ר מלכה ניר, ראש זירת ייצור מתקדם, רשות החדשנות; ואייל מליס, מנכ"ל תנובה.

פאנל אתגרים ברציפות התפקודית של ענף המזון ומבט על חדשנות

אייל, בוא נתחיל איתך. השאלה היא מה זה בשבילך ביטחון המזון, כתעשיין ואדם שמכיר את התעשייה מהפרה והלאה.
"בואו נפריד בין ההגדרה הפורמלית, שזה מצב שבו לאזרחים יש נגישות למזון בריא בכל זמן, להגדרה לא פורמלית. בהגדרה הזו לחקלאות ולתעשייה המקומית יש תפקיד מפתח. בהגדרה הלא פורמלית, ביטחון מזון עבורי זה שדות ירוקים, תעשייה בכל גבולות מדינת ישראל, תעסוקה בפריפריה, כל מה שכמעט לא מדברים עליו, מה שאנחנו כמעט לא יכולים בלעדיו. מבחינתי, אם ניתן לזה פנים ושמות זה אלי פרץ, חקלאי שעושה מחזור של שני מיליון שקל ואין לו בן ממשיך, אבל ההתחייבויות של המשק לא מכסים את הרווחים, אז הוא גם לא יכול למכור, כי אם הוא ימכור הוא לא יוכל לקבל שום דבר בשביל להחזיר, ומצד שני הוא גם לא יכול להמשיך ולפתח את המשק".

אייל מליס מנכ''ל תנובה (צילום: אלוני מור)אייל מליס מנכ''ל תנובה (צילום: אלוני מור)

אתה מדבר על אחת הבעיות האקוטיות, שאין דור המשך. מה צריך לעשות?
"זו סוגייה כואבת וקשה. אני חושב שיעקב יוכל לדבר על זה. אני יכול לומר לך שלא מעט רפתות נסגרו בהיעדר דור המשך".

אתה מרגיש את זה, יעקב?
"בהחלט. זו שאלה מאוד משמעותית, כי היא מדד. המדד הוא שאם כולם כל היום באים לחקלאות בטענות בסוגיית יוקר המחיה, שזו מניפולציה זולה מכיוון שיש עשרות אלפים של חקלאים קטנים ומעט מאוד רשתות. למה לסבך את זה? יש ארבע-חמש רשתות מזון ויש 20 אלף חקלאים. באיזה מקטע אין תחרות? אני מציע להסתכל על האבידה של רשתות המזון בעשור האחרון. אל מול זה עומדת המנוסה מהחקלאות - בריחת הדור השני. אם היה כל כך הרבה כסף כמו שחלק מהרגולטורים וחלק מטובי העיתונאים הכלכליים חושבים, אז איך הם מסבירים את המנוסה? דבר נוסף שצריך לומר לאזרחים הישראלים הוא 'מה אתם עוד רוצים?'. להיות חקלאי זה לשמור לכם על היערות פתוחים ולספק את מזונכם. להיות חקלאי זה להתגורר בפריפריה ולהתעמת עם אין סוף בירוקרטיה כמו מים, קרקע, מיסוי ועובדים זרים. כלומר, עם ישראל צריך להבין שאם הוא ימשיך ללכת שבי אחרי יוקר המחיה, הוא יישאר אולי עם לבן יותר זול אבל המדינה הזו תתייבש".

יעקב בכר, יו''ר התאחדות הארגונים הכלכליים הקיבוציים (צילום: אלוני מור)יעקב בכר, יו''ר התאחדות הארגונים הכלכליים הקיבוציים (צילום: אלוני מור)

היא לא מתייבשת, גם במשברים הגדולים ביותר הייבול לא פסק. כשבאים למשרדי הממשלה ואומרים להם שרוצים לעודד לקנות כחול לבן, הממונה על ההגבלים העסקיים אומרת לא.
"היא מתמקדת בתפקידה שהוא הגברת התחרות, ואין לי טענה אליה. ממשלת ישראל צריכה לתמוך בחקלאות בראיית זמן ארוך, ובזמן ארוך אנחנו מוזמנים ללא מעט מדינות מהעולם השלישי, ואחת הבעיות המרכזיות היא לבסס את המדינה על ייצור מזון. ייצור מזון הוא מחויב המציאות למדינה על מנת לשמור על העצמאות שלה. זה לא אומר שלא יהיה ייבוא". 

מלכה ניר שמצטרפת אלינו, שלום. מה את אומרת על ענייני הייבוא? בואו נייבא ולא נשבור את הראש בלי להיכנס להרפתקאות שעלולות לעלות לנו הרבה מאוד כסף. מה הבעיה?
"יש משהו בדבריו של הדובר לפניי, יעקב. כולנו, גם החקלאים היום, שמים פעמיהם לכיוון חקלאות מדייקת כדי להגדיל את הפריון". 

מה זה חקלאות מדייקת?
"היום חקלאות היא עתירת ידיים עובדות. בהולנד מייצרים היום פי 20 עגבניות פר דונם בהשוואה לישראל, ואנחנו היינו המובילים פעם. חקלאות מדויקת מצליחה להגביר יבול פי 20. אנחנו הרי המומחים, כולנו יודעים מה היכולות שיש לנו, בהולנד אין אדמה אז עושים את זה בפס ייצור זז. אנחנו לא טובים רק מהם, אלא מהעולם בתחום הזה, אז אנחנו צריכים לשאוף להגיע לתוצאות שיעזרו לנו להגביר את הפריון".

נעמה, חקלאי שרוצה לעמוד בסטנדרט של חקלאות יצטרך לתעש את עצמו. זה תפקיד החקלאי או תפקידה של המדינה?
"אנחנו עוסקים בחיזוק החדשנות. חדשנות היא לא רק אמצעים טכנולוגיים, היא חשיבה אחרת כמו שמלכה אמרה. אנחנו הקמנו יחידה חדשה במשרד הכלכלה שעוסקת בחדשנות, יש בה קהילות חדשנות שעוסקות בחדשנות ובמזון. אנחנו מקימים כלי לניהול האקו-סיסטם. אני רוצה להגיע לחקלאי ולתעשייה". 

נעמה קאופמן, משנה למנכ''ל משרד הכלכלה (צילום: אלוני מור)נעמה קאופמן, משנה למנכ''ל משרד הכלכלה (צילום: אלוני מור)

האם באמת חקלאים יוכלו להתקיים אם הם לא יתקדמו בקצב המהיר של הטכנולוגיה?
"בדיוק במקומות האלה משרד הכלכלה בא ומבקש לחזק. בנושא החדשנות, אנחנו מדברים לא רק על אמצעים טכנולוגיים אלא גם על חשיבה חדשנית מתוך תפיסה שאם נכניס חדשנות לתעשייה, ולא רק תנובה שיש בה חדשנות ברמה עולמית... משרד החקלאות באמצעות הרבה מאוד כלים הקים קהילות חדשנות שעוסקים באקו-סיסטם במזון ובחקלאות. הקהילה עוסקת במפגשים - בואו ננגיש את הסטארט אפים והתעשייה. דבר נוסף הוא לייצר שיח בין הרגולטור לחקלאי. מנהל תעשיות במשרד הכלכלה והתעשייה, ואני בטוחה שגם במשרד החקלאות עוסקים בכך, הוא השכפ"ץ שלנו כדי להפחית רגולציה. שיח הוא דבר חשוב - לדבר עם שירות המזון והמשרדים הנוגעים בדבר. הדבר הנוסף הוא שהממשלה תחשוב על הכלים הנוספים שהיא יכולה לייצר בהשקעות". 

כשאת יושבת במשרד הכלכלה ורואה את סדר העדיפויות של הממשלה - עד כמה נושא ביטחון המזון נמצא בלבה ובעצמותיה?
"מעבר לזה שביטחון המזון הוא באחריות של כמה משרדים, אני יכולה להגיד שחד משמעית במשבר הקורונה העיסוק של משרד הכלכלה היה בכך שיהיה פה מזון בשביל שהתעשייה תוכל להמשיך לתפקד, בלבדוק את כל נתיבי הסחר באופן יומיומי, ביציבות חומרי הגלם - לבדוק שהם נמצאים, וכן הלאה".

נעמה קאופמן (צילום: אלוני מור)נעמה קאופמן (צילום: אלוני מור)

ד"ר מלכה ניר, כשאנחנו מדברים על הבטחת שרשרת האספקה של המזון, אמרת לי בשיחה מוקדמת שזה כולל ייצור מקומי של ויטמינים ומינרליים. את ואני יודעות שזה לא יקרה בחיים כי האנשים ששולטים בשוק לא ייתנו לזה לקרות.
"אני חושבת שאנחנו רצים קדימה עם חברות מזון עם קולות קוראים למזון בריא, שכולל תוספי מזון, ויטמינים ומינרליים, מזון מיוחד עבור אוכלוסיות מיוחדות כמו צליאקים ואחרים, אנחנו באמת רצים איתם קדימה בחדשנות ומייצרים מוצרים מיוחדים עבור האוכלוסיה הזו. בנוסף, אנחנו דוחפים קדימה את כל היוזמות, כל הסטארטאפים שעוסקים בפוד-טק ובמזון בריא, ואת יודעת שמדי יום צצים יזמים ואחר כך חברות עם רעיונות חדשים". 

אבל הפוד-טק לא יחליף את החקלאות.
"ממש לא, הדברים שצוינו בעניין החקלאות על החשיבות העצומה שיש לחקלאות בארץ, גם ביטחונית וגם לאומית, לא יסולאו בפז. אני מסכימה לגמרי עם מה שנאמר. בד בבד, צריך לזכור שהחקלאות צריכה להיות תחרותית, היא חייבת להתחרות בעגבניה הטורקית הלא טעימה". 

פרופ' פישמן, מה האתגרים שעומדים בפני תעשיית המזון בישראל?
"מדינת ישראל, כמו כל העולם המערבי, צריכה לטפל בהרבה מאוד אתגרים, החל מעלייה בכמות האוכלוסייה בעולם, ובישראל שיעורי הילודה גבוהים מבאירופה, אז אנחנו צריכים שיהיה לנו הרבה מזון. אנחנו צריכים לספק מזון גם לגיל השלישי, משהו שלא התעסקנו איתו הרבה". 

 פרופ' איילת פישמן מהפקולטה להנדסת מזון וביוטכנולוגיה בטכניון (צילום: אלוני מור) פרופ' איילת פישמן מהפקולטה להנדסת מזון וביוטכנולוגיה בטכניון (צילום: אלוני מור)

ומה זאת אומרת מזון לגיל השלישי?
"אנחנו יודעים היום שמערכת העיכול והפעילות הביולוגית של האנזימים במערכת העיכול של אנשים מבוגרים שונה מאשר באנשים צעירים. אדם מבוגר לא מעכל באותה צורה, וצריך להתאים את המזון כך שהוא יקבל את מה שהוא צריך מהמזון. אנחנו צריכים לקחת את זה בחשבון. יש את נושא הסביבה, בעלי חיים הם ביו-ריאקטוריים גרועים מאוד, זה אומר שצריך להשקיע הרבה מים ואדמה כדי לקבל קילוגרם של בשר לעומת מה שצריך לעשות בשביל לקבל קילגורם של סויה. יש לנו את בעיית הפלסטיק והאריזות, הקורונה הפכה את הבעיה לעוד יותר גדולה. יש לנו בעיה של עודף אריזות, אנחנו צריכים להיות חדשניים גם בתחום הזה, שיהיו לנו אריזות מתכלות". 

כלומר, החדשנות היא לא רק באיך לגדל את הפרות או הצמחים, אלא גם איך להעביר אותם לשלב הבא. אייל, האם אתם שמים על זה דגש והאם זה לא מייקר את העלויות לצרכן?
"בנושא ביטחון מזון, כל מה ששמענו כאן זה חוסן לאומי. הייתי בדובאי, ומתעניינים שם בישראל בטירוף, כי הם מחפשים ביטחון מזון. אנחנו אולי לא מבינים את מה שיש לנו".

קאופמן: "יש דברים שאי אפשר להתעלם מהם, אשפה של אחד זה זהב של מישהו אחר. זה אומר שמקליפות של שום אפשר לייצר אריזות, מפסולת של יין אפשר לייצר חומר גלם". 

מליס: "אני חושב שהאתגר, מהגדולים של התעשייה, כשאתה מסתכל קדימה הוא איך לקחת את התעשייה והחקלאות המסורתית ולקפוץ איתם בזמן. ברור לכולנו שזה לא ייראה אותו דבר, ולהתחיל לנווט את הספינות האלה, גם את הצד החקלאי וגם את התעשייתית, ולעשות את הכל גם כשהעלויות עולות - אנחנו רואים מים, חשמל ואת הרגולציה מסביב - הכל עולה. איך אנחנו מתמודדים עם זה בלי להגדיל את העלויות לצרכן הסופי. בסוף אנחנו צריכים לשרת את החקלאים והצרכנים שלנו ולנסות לאזן, ויש כאן כל הזמן איזונים. אפרופו, גם הייבוא. זה לא אומר שלא יהיה ייבוא בכלל אבל אי אפשר לשפוך את התינוק עם המים ולומר שאני אייבש את שדות עמק יזרעאל כדי שתהיה כאן חמאה. אתה מנסה לייעל, ללכת לתעשייה חכמה יותר. משרד הכלכלה, פקידי המשרד היום, יש שם דור צעיר שממחיש איך רגולטור טוב יכול לעבוד במנהל תעשיות, ברשות החדשנות, בכל המעטפת שעוטפת את התעשייה, כשהם מבינים שהשפעה לאומית אפשר לעשות רק אם לוקחים את המגזר הפרטי, נותנים לו את התנאים כרגולטור, והמגזר השלישי בא ונותן את הסיוע. לעשות את הדברים ביחד מייצר השפעה חברתית". 

אייל מליס מנכ''ל תנובה (צילום: אלוני מור)אייל מליס מנכ''ל תנובה (צילום: אלוני מור)

יעקב, השאלה היא אם ישראל מצליחה לעשות את הדבר הזה. בוא נדבר על הפריפריה.
"אני מסכים עם אייל, לפעמים החקלאים אומרים שרק לא יפריעו לנו, זה לא יחשבו על תקנות, שלא יפריעו לנו, אנחנו יודעים לבד. איך אנחנו יודעים את זה? כי אנחנו מוזמנים לעולם, הם שואלים אותנו. למשל, ידעת שגוש דן לא יכול להתנהל בלי החקלאים בנגב? הוא יטבע. המדינה אחרינו במים ממוחזרים היא ספרד. כלומר, רוב המדינות בכלל לא עוסקות בנתון הזה. עכשיו, כשאת באה לדבר הזה ומדברת עם האנשים את אומרת שבחו"ל מדברים עלינו אחרת. בדקנו את זה, צריך לשים את המספרים על השולחן. כשאנחנו מדברים על ייבוא מאיפה מייבאים? מאירופה. למה מאירופה? כי החקלאי האירופי מסובסד. מה ההיקף? למעלה מ-100 מיליארד יורו. 25% ממחיר החלב הרפתן באירופה בנוי מתגמול עבור זה שהוא מחזיק את הרפת שלו ונמצא בכפרו. ישראל מתעלמת מזה.

"החקלאות היא עוגן תעסוקתי, תבדקו את המפעלים בגליל ובנגב, ותגלו שהם עוגן תעשייתי. בגליל, בכנרת, בבית שאן. אסם העגבניות של ישראל הוא עוטף עזה. כנראה שלארדואן יש שתי דרכים לתקוף אותנו. קודם כל, הוא תומך בחמאס, אבל יש לו דרך מתוחכמת יותר - מחיר העגבניות. הוא אומר שאם יביא לפה עגבניות בזול הוא יבטל חבל ארץ בישראל. מה יקרה אם הוא יתמוטט? יהיו שם בסיסי צבא, היום יש שם מגדלי עגבניות. אמרנו שבסימון מוצרים יכתבו משהו ישראלי ונבהלו מאוד. הם מבינים שהאזרח יהיה מוכן לשלוח עבור זה, את הכמה גרושים הקטנים שחשובים לדמויות שמדליקות משואות ומנקנקות את כל הפריפריה מסביב לשעון. רמי לוי מדליק משואה ודופק את הפריפריה. העניין הזה שאנחנו מותקפים על ידי ארדואן בשתי חזיתות, לא קם פקיד ממשלתי אחד שבא ואמר שזה בא להיפסק". 

פרופ' פישמן: "דוגמה מצוינת זה החיסונים. מהרגע הראשון, כשהתחיל המשבר ולא ידענו מה הולך להיות, התחושה של האזרח הקטן היא שיש לנו את המכון הביולוגי, מישהו שיכול לייצר חיסון. במקביל לנושא החיסונים לדוגמה, גם החקלאות והמזון צריכים חוסן". 

ליאת רון (צילום: אלוני מור)ליאת רון (צילום: אלוני מור)

יעקב, קראתי במעריב כתבה על כך שאנשים התחילו לעבוד בחקלאות. כלומר, אנשים התחילו לבוא בגלל הקורונה לעבוד בחקלאות.
"אנחנו כמערכת חקלאית ידענו שאין חוסרים. שידרנו תמונות שאנחנו קוצרים וחולבים. עברו שבועיים והדבר הזה נרגע בעקבות זה שאלפי חקלאים קמו כל יום, טיפחו ועבדו". 

אייל, עד כמה אתה מצליח לראות התעוררות ורצון לעבוד בחקלאות?
"אני יכול לדבר על הרצון לעבוד בתעשייה. לתנובה יש 32 אתרים בישראל, מקריית שמונה ועד אילת. למעלה מ-4,500 מעובדי החברה הם עובדי פריפריה, ש-2,500 מהם מהקו הצפוני של בית שאן, אלון תבור, מגדל העמק וקרית שמונה. אם תנובה לא הייתה שם, אז לא הייתה שם תעסוקה. קלטנו בחודש הראשון של הקורונה עובדים חדשים, והחלטנו שאנחנו מגייסים ומגבירים את הייצור, ואני חושב שחוץ מסיטואציית הביצים שהיה חוסר, אני יוכל לומר שהיום לצערי קשה לנו לקלוט עובדים. אנשים מעדיפים לקבל את החל"ת ולחכות ליוני, ולא לבוא ולקבל עוד 2,500 שקל. יש לנו למעלה מ-85 משרות פתוחות שמחכות לייאוש".

נעמה קאופמן, המשנה למנכ"ל משרד הכלכלה, חתמה את הדיון באומרה כי "אם אנשים היו באים לתעשייה ורואים שהיא הייטק... באמת יש ביקוש גבוה לעובדים בתעשייה, ואני קוראת לבוא ולעבוד בתעשייה, אם היו רואים איזו מקצועיות ואיזה כישורים הם מקבלים - הם היו רצים חד משמעית".