היא עצמה הייתה באותה הסיטואציה באירוע דרמטי דומה שהתרחש במשמרת שלה. “ב־2002, בתקופת האינתיפאדה השנייה, ברחו שני אסירים ביטחוניים מכלא שקמה", היא מספרת היום. “הם הצליחו לקפוץ מהמסדרון הפנימי של בית הסוהר לגג של אגף השב"כ הצמוד, וממש כמו בסרטים זרקו חבל שנתפס בתלתלית על החומה, עשו הליכת זיקית על החבל, עברו מעל ראשה של המערכת האלקטרונית ונחתו מהצד השני".
"חשבתי איזו מכת מחץ חטף הארגון שסוף־סוף הצמיח מתוכו מפקדת שעשתה את מסלול הליבה מבפנים ועומדת בראשו עם תוכניות מאוד ברורות, ואיזה אסון זה יהיה אם ירוצו לפתרון הפופוליסטי להוריד את הראש של הארגון ולהביא עוד פעם מישהו מבחוץ ש'יתקן' אותו. מספר שבועות לאחר האירוע דיברנו, כמפקדת בעבר למפקדת בהווה. ההתקפות אף פעם אינן קלות, בוודאי בהיקף ובעוצמה שהוטחו בה. כולנו בני אדם. אבל היא מאמינה בדרך ונחושה להמשיך לטפל בתיקון הליקויים, בחיזוק הפקודים ובקידום הארגון כפי חזונה", הוסיפה.
היא הייתה הנציבה הראשונה של שירות בתי הסוהר. אישה צעירה עם רקורד צבאי אך ללא רקע בתחום, שגררה מחאות מבפנים ומבחוץ. אבל אדטו הוכיחה שהיא יודעת מה היא עושה. היא בנתה יחסי אמון עם הסגל הבכיר וקשר בלתי אמצעי עם האסירים, ואף על פי שעמדה בראש הארגון באחת התקופות המאתגרות בתולדות השב"ס, עם פרוץ האינתיפאדה השנייה ובתקופת מאסרו המתוקשר של השר אריה דרעי, זכתה להערכה ולשבחים גם ממתנגדיה.
"הייתי פונה לאחד האסירים ושואלת שאלה, וראיתי אותו מסתכל לצדדים ואת הדובר שהתקרב וניסה לנטרל את השיחה. האסיר היה אומר, אני לא מבין עברית. הייתי אומרת לו, אל"ף, אתה מבין עברית מצוין, ובי"ת, במקרה יש איתי פה אנשי סגל שישמחו לתרגם לנו את השיחה. וכך יצרתי סיטואציה שבה אין מצב שאני צריכה דוברים. זה היה מסר גם למפקדים בארגון שאתם הריבון ולא אף אחד אחר", סיפרה.
בתקופתי כנציבה נדרשתי לסוגיה הזו, כי כבר אז הצליחו להבריח טלפונים לאסירים ביטחוניים וזה היה רק טלפון, היום הברחת סמארטפון מסוכנת פי כמה, כי זה מחשב לכל דבר שנמצא בידי אסירים חכמים שמסוגלים לעשות איתו הרבה יותר מאשר לדבר. אבל כשגלעד ארדן ניסה לקדם את החסמים לטלפונים הציבוריים, היה לי ברור שהשב"כ וצה"ל, בדיוק כמו שראינו באירוע הבריחה האחרון, יתחילו לשאול מה יקרה אם החסמים ידליקו את הגדה ומה יקרה אם הג'יהאד יתחיל לשגר רקטות", הוסיפה.
לדבריה, "חשש, חשש, חשש. המילה הזו מלווה אותנו כבר שנים, ואני חושבת גם בתור אזרחית וגם בתור מי ששירתה בארגוני הביטחון שאנחנו מנהלים את עצמנו יותר מדי על בסיס החשש שמא משהו יקרה. הארגונים יודעים לבצע את העבודה ואי אפשר להסתובב כל הזמן בתחושה שכל צעד שהם יעשו יבעיר את השטח".
היא אישה תוססת ופעילה חברתית עסוקה. לפני שהפכה לנציבת שב"ס כיהנה כקצינת ח"ן ראשית בצבא. מי שהייתה פורצת דרך לנשים בהנהגה הבכירה ממשיכה לעסוק בתחומי ביטחון ומגדר גם כיום. אדטו חברה ואחת ממייסדות “פורום דבורה", שעוסק במדיניות חוץ וביטחון לאומי, ויו"ר ארגון “גשר", הפועל לחיבור וחיזוק הקשר בין חלקי העם ובין מדינת ישראל ליהודי התפוצות.
“גשר עשה קפיצת מדרגה עצומה בשנים האחרונות", היא מאפיינת. “בתחילה עסקו בארגון בעיקר בצעירים ובני נוער ובמפגשים בין דתיים לחילונים. ואני באתי ואמרתי, זה בסדר גמור, הבנתי אתכם, אבל אם אנחנו רוצים להשפיע על החברה, אנחנו צריכים שגרירים לחיבור בין החלקים השונים".
הבהרתי להם שיש בכך פגיעה בעקרון השוויון, ושאי אפשר לנהל ככה בית סוהר. לא ייתכן שמפקדי וקציני המתקן יהיו עסוקים כל היום בלמצוא משרדים לחברי הכנסת ובקבלת פנים לשרים. הסברתי, וכמעט הורידו לי את הראש. לאורך כל הדרך היו דרישות ובקשות מיוחדות, וטלפונים מוזרים אליי שאמצא את היועץ המשפטי של שב"ס כי לא תופסים אותו ויש בקשות של האסיר דרעי שהוא צריך לאשר. צריך להבין שבתקופה ההיא אריה דרעי היה נערץ על שליש מהאוכלוסייה של מדינת ישראל ובאותה מידה על שליש מהסגל שלי", הוסיפה.
"לעומת זאת בכלא הדרים יש שניים־שלושה אסירים בתא, המבנה חדיש, הדלתות חשמליות, לא צריך להסתובב עם צרור מפתחות. יש בזה גם חיסרון, כי התקפת סייבר על בית סוהר שכולו דיגיטלי ומאובזר, בדומה להתקפה שהייתה על בית החולים הלל יפה, היא אסון לאומי, ולא הייתי רוצה להיות מפקדת כלא ביטחוני שכל הדלתות שלו נפתחות וכל המידע על המשכי המאסר נמחק", אמרה.
התרעות פיקוד העורף