טוב עשה משרד הפנים כשיצא בקמפיין "בחיים לא נכנסים לים כשאין מציל". אם אין שירותי הצלה אתם בסכנה. אבל אם נהיה כנים, כמה פעמים ראיתם אנשים שרוחצים בדיוק ליד שלטים שעליהם כתוב מפורשות "החוף לא מוכרז לרחצה" או "מקום אסור לרחצה"? למה? כי הם בטוחים שלהם זה לא יקרה.
בכל שנה מתרחשים בישראל כ־50 אירועי טביעה שמסתיימים במוות, רובם המכריע כשאין שירותי הצלה. רוב הטביעות נגרמות מחוסר ידע ומחוסר היכרות עם הסביבה הימית. בישראל יש 306 ק"מ של חופים, אבל רק פחות מ־7% מהם מוכרזים. בנוסף חלק מהחופים המוכרזים אינם פעילים בכל עונת הרחצה או בחלקים ממנה כי שירותי ההצלה לא עובדים כל השנה ולא בכל שעות היממה.
יש מה לעשות כדי להתמודד עם המצב: להכשיר מתנדבים מהקהילה שיתמכו בשירותי ההצלה הרשמיים של המדינה, במיוחד בשעות שבהן מסתיימים שירותי ההצלה. לפזר בחופים מתקנים עם גלגלי הצלה שהציבור יידע לעשות בהם שימוש. בנוסף, צריך להשקיע מגיל צעיר בחיזוק המודעות לבטיחות בים, בדיוק כמו שאנחנו מלמדים בטיחות בכביש.
אנחנו במשמר הצלה ימי מוכנים לעבור מרשות מקומית אחת לשנייה ולהכשיר את הציבור הרחב מה לעשות ומה לא לעשות כאשר נקלעים לאירוע טביעה, וכיצד להשתמש בציוד הצלה ימי כדי להציל חיים.
הכותב הוא מנכ"ל משמר הצלה ימי