49 שנים למלחמה: טקס האזכרה לחללי מלחמת יום הכיפורים התקיים היום (חמישי) בהר הרצל בירושלים. בטקס נשאו דברים נשיא המדינה יצחק הרצוג, ראש הממשלה יאיר לפיד ושר הביטחון בני גנץ, שאמר ברקע המשא ומתן עם לבנון על הגבול הימי-כלכלי, כי "אם חיזבאללה יבקש לפגוע בתשתיות שלנו - לבנון תשלם מחיר כבד".
מדוע קברניטי ישראל לא עשו למניעת מלחמת יום כיפור כשבידיהם המודיעין ההתרעתי?
"הלכנו כמו עדר": ארכיון צה"ל חושף תמלילי הקלטות נדירות ממלחמת יום הכיפורים
נשיא המדינה יצחק הרצוג היה הראשון לשאת דברים והקריא מכתב שכתב למשפחתו סמל אליהו אלימלך, לוחם בחיל התותחנים, ב–19 באוקטובר 1973. "'אני מרגיש טוב, לא חסר לי מאומה. רק נמצאים קצת במתח, אבל אל דאגה. אני אחזור בריא ושלם'. כך כתב סמל אליהו אלימלך, לוחם בחיל התותחנים, במכתבו למשפחתו, ב–19 באוקטובר 1973. באותו יום, אפשר היה כבר לראות את תחילת סיומה של המלחמה. יומיים אחר כך, ב–21 באוקטובר, כ"ה בתשרי תשל"ד, נהרג אלי, בהפגזת קטיושות, ליד הגשר שעל תעלת סואץ. הגלויה שכתב הגיעה למשפחתו בשעה שזו ישבה כבר שבעה. סיפורו של סמל אלי אלימלך הוא סיפור אחד מיני אלפי הסיפורים של חללי מלחמת יום כיפור, הגיבורים שבגיבורים, היפים שביפים, הטובים שבטובים.
אלה שעצרו את האויב בגופם, הסתערו, הובילו, הגנו, הלכו בראש, ולא שבו הביתה משדה הקרב. הם שנשארו לנצח צעירים. מלאי תקוות וחלומות. מלאי חיים! הם, שהותירו חלל, בליבכן משפחות אהובות, כמו בלבך תמי שלח היקרה, יושבת ראש ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, ובלב משפחתך, כשאהוד שלך, מפקד טייסת חיל האוויר, נהרג ביומה הרביעי של המלחמה. הם שהותירו חלל בלב האומה כולה. חלל של דור לוחמים שלם".
הנשיא המשיך: "מלחמת יום הכיפורים טלטלה את מדינת ישראל. היא הרעידה את החברה הישראלית והייתה לחוויה המעצבת של דור שלם. 11 משפחות בשכונה הקטנה בה גדלתי בתל אביב קברו את בניהן במלחמה. בכל שנה, בטקס השכונתי, בערבו של יום הזיכרון לחללי צה"ל, רצף שמות חללי מלחמת יום הכיפורים הדהד באוזניי כמכת בכורות. שכנים וחברים שלנו, האחים של חבריי הטובים ביותר. החברים הטובים ביותר של אחי.
דור שלם של צעירים ספג מכה אנושה. שבר גדול עבר על כולנו, והפצע לעולם לא יגליד באמת. מול עוצמת ההפתעה, מול כישלון ההתרעה וההרתעה, מול האיום האמיתי והממשי על קיומה של מדינת ישראל באותם ימים נוראים – עמדו לנו מסירות הנפש, אומץ הלב, היוזמה, הדבקות במשימה, ההקרבה, תחושת השליחות בשם העם והמולדת, גבורתם ועוז רוחם הבלתי נשכחים של לוחמים ומפקדים שהפכו את הקערה על פיה והובילו אותנו לניצחון מדהים כנגד כל הסיכויים. הישועה במלחמת יום הכיפורים לא צמחה יש מאין. היא נקנתה בדם. דם רב מאוד. דם הבנים שלא שבו, ואלו הנושאים בגופם ובנפשם את צלקות המלחמה".
עוד אמר הרצוג, כי "בשנה הבאה נציין יובל שנים למלחמה הארורה ההיא. רבים מלקחיה של מלחמת יום הכיפורים עדיין רלוונטיים לחיינו אנו, בדור הזה. לקח אחד נוגע להיערכות למלחמה: מדינת ישראל צריכה ומחויבת להיות ערוכה ומוכנה תמיד - לכול תרחיש ולכל מערכה; להקפיד על מודיעין איכותי, משולב ומגוון, לבחון את עצמנו שוב ושוב; לא להתעלם מחשכת ענני מלחמה ומסימנים מעידים ולא לשקוט אף פעם על זרי הדפנה. תמיד נגן על עצמנו בעצמנו, בכל דרך, בכל זמן, בכל מקום. בעוצמה, בנחישות, באמונה בצדקת הדרך.
לקח שני, ולא פחות חשוב, הוא לא להתעלם גם מסימני שלום. יותר ויותר ספרים ומחקרים מאמתים את הסברה שנשיא מצרים אנואר א-סאדאת שלח מסרי שלום, שנים וחודשים לפני שפנה למלחמה. השנה קראתי בעניין רב את ספרו של הדיפלומט והשגריר מרטין אינדיק: "Master of the Game" העוסק במשא ומתן להסדרי הביניים עם מצרים וסוריה בעקבות המלחמה, משא ומתן שנמשך כמעט שנתיים".
"הספר מצביע על מסריו של נשיא מצרים אנואר א-סאדאת, הנוגעים לרצונו בתהליך שלום עם ישראל בשנים שקדמו למלחמה", המשיך הרצוג. "בהיבט ההיסטורי חשוב תמיד לשאול האם לא טעו עינינו מראות - לא רק את המלחמה המתקרבת אלא גם את הושטת היד לשלום. בעיניי, בראייה היסטורית, לא ניתן להתבונן על מלחמת יום הכיפורים במנותק מהסכם השלום עם מצרים, שהיא הייתה מנוע משמעותי שלו".
"דעו לכן, משפחות אהובות", המשיך הנשיא, "שגבורתם והקרבתם של הבנים הביאה עמה גם את השלום. שלום שנראה כמעט דימיוני עד אז, שלום שאליו כמהנו, שלום שאותו חרטנו על דגלנו. ההסכם עם מצרים – הסכם אמיץ, שהובל בידי מנהיגים אמיצים – הביא תקווה, וסלל דרך חדשה, שאת פירותיה המשכנו לראות מהסכם השלום עם ירדן, ועד להסכמי אברהם שהזניקו אותנו דרמטית להשתלבות במרחב, דבר שלא ניתן היה לדמיין באותם ימי מלחמה אפלים. אני מקווה שנמשיך לראות, עוד ועוד הסכמים ופריצות דרך, עם שכנינו הקרובים ובמרחב כולו".
"משפחות יקרות, אני פוגש אתכם לאורך השנים; אימהות ואבות שרבים מהם כבר אינם איתנו, אחיות ואחים, ילדים ורעיות. מיכל - שהדוד שלה תת-אלוף זוריק לב נהרג במלחמת יום הכיפורים והוא הנעדר הבכיר ביותר ממערכות ישראל - ואני פוגשים כל העת גם לוחמים הנושאים בגופם ובנפשם יום יום את צלקות המלחמה ומוראותיה", אמר.
לסיום אמר: "את כולכם, באתי לחבק היום - את המשפחה המורחבת של גיבורי ישראל. באתי לכאן, להיכל הזיכרון הלאומי בהר הרצל, בירושלים – בירתנו הנצחית, כדי להזכיר בתודה, בהוקרה, ובהצדעה, כי האומה לא שוכחת את הקורבן הנורא שלכם ושלה, ולא שוכחת את הצווים הנצחיים – צו החיים צו תקומת ישראל ובניינה, צו ההגנה על ביטחוננו וצו החתירה הבלתי מתפשרת לשלום.
משפחות אהובות ויקרות, מכובדי, כשקיבלו בני משפחתו של השיריונר יזהר חופשי, את חפציו, לאחר נפילתו ברמת הגולן - בקרבות ההתשה העזים של תום מלחמת יום הכיפורים, הם מצאו שיר שכתב, שירו האחרון, ובו כתוב כך: "מתי יבוא זה היום, היום בו יתגשם החלום - החלום על תצפית השלום. הרי מה הביאנו הלום אם לא חלום השלום". כך כתב. יהי זכרם של חללי מלחמת יום כיפור ברוך וצרור בליבנו לעד".
הבא לשאת דברים היה ראש הממשלה יאיר לפיד. לפיד אמר כי "עלינו להיות מוכנים לכל איום חיצוני, ואנחנו חייבים להתכונן אליו יחד. אם ניתן לעצמנו להתפרק בזמן של שקט יחסי - לא נדע להיות ביחד בזמן מלחמה.אויבינו צריכים לדעת שהחברה הישראלית חזקה יותר מכל ויכוח. שהעוצמה הישראלית היא העוצמה של הביחד. שבחיינו ובמותנו איש לא יצליח להפריד בינינו".
עוד אמר, כי "את חשבון הנפש שעורך כל יהודי ביום כיפור, המנהיגים חייבים לערוך ביתר שאת. עלינו לוודא שעינינו פקוחות לכל סכנה, שאנחנו לא שבויים בקונספציות שמסכנות אותנו, שאנחנו לא מחמיצים הזדמנויות לשלום ולא מתעלמים מאזהרות לגבי מלחמה. מותר לנו - אפילו רצוי - להתווכח על השאלה מהי האסטרטגיה הנכונה למדינת ישראל, איך נוכל למנוע את המלחמה הבאה, אבל אסור לנו לשכוח שאויבינו לא ויתרו מעולם על השאיפה להשמיד אותנו. בכל שנה שעוברת, חובה עלינו להיות חכמים יותר, וחזקים יותר. בעיקר חובה עלינו לזכור שאנחנו פה ביחד, משפחה ישראלית אחת".
"מתוך הכאב הגדול על החללים שלנו, עלינו לצמוח כעם אחד. חללי מלחמת יום הכיפורים לא נפלו כדי שהחברה הישראלית תתפרק מבפנים. הדרך הטובה ביותר לזכור אותם, היא לזכור גם את המטרה שלשמה הקריבו את חייהם: מדינה יהודית חזקה, דמוקרטית, שאינה משאירה אף אחד מאחור. אם אנחנו יודעים למות אחד בשביל השני, אנחנו צריכים גם לדעת לחיות אחד בשביל השני. אם אנחנו יודעים להיאבק יחד נגד האויב, אנחנו צריכים גם לדעת להיאבק יחד למען טוב משותף", סיכם.
הנואם הבא היה שר הביטחון בני גנץ: "אנחנו עומדים פה היום – 49 שנים אחרי המלחמה ההיא ומחויבים לספק תשובה במעשינו, לספק תשובה בינינו", אמר. "את מלחמת יום הכיפורים ניצחנו משום שכולם עזבו את בתי הכנסת ואת בתיהם, ויצאו אל הקרב. היו שם דתיים וחילוניים, מהקיבוץ ומהעיר, כולם יצאו למען הגנה על המדינה ואזרחיה. כך, גם היום, אסור שקולות רמים יפרידו בינינו – לא בשגרה, ולא בחירום. זו התשובה שכולנו נדרשים אליה – לדאוג לחוסנה של החברה שלנו, שתמיד נצא יחד לקרב, ושנחיה ביחד".
עוד אמר, כי "עלינו לספק גם תשובה צבאית – להתכונן למלחמה הבאה, ולא לזו הקודמת. זהו אולי גם הלקח החשוב ביותר מהמלחמה המתחוללת כעת באוקראינה. עלינו לפקוח את עינינו כל העת. להתבונן סביב, לעומק. מלחמות שנפתחו בעבר בשעטת טנקים, יכולות להיפתח מחר במתקפת סייבר או כטב"מים. עלינו מוטלת החובה לפעול כמנהיגים מתוך ראיה קדימה ולעשות מה שנכון למדינה".
לסיום התייחס לאיום מצפון ברקע המשא ומתן על הגבול הימי-כלכלי עם לבנון, ואמר: "אנחנו זוכרים כל העת את לקחי מלחמת יום הכיפורים. עלינו מוטל גם לא לחטוא לעולם בחטא היוהרה, להיות מוכנים לכל תרחיש, ולתכנן את מכת הנגד או את מכת מנע, אם נידרש לכך. בהקשר הזה, האתגר האופרטיבי המידי הגדול ביותר שלנו נמצא בגבולנו הצפוני. בימים אלו מקדמת הממשלה הסכם בנושא חלוקת המים הכלכליים בינינו לבין מדינת לבנון שיש לו השפעות כלכליות וביטחוניות, ובהן גם פגיעה באינטרסים של איראן בלבנון ובאזור. בין אם ייחתם ההסכם או לאו, אנו ערוכים להגן על התשתיות שלנו ועל ריבונותנו. אם חיזבאללה יבקש לפגוע בהן – המחיר הצבאי שמדינת לבנון וחיזבאללה ישלמו יהיה כבד מאוד. איננו ששים אלי קרב, אך אנו מוכנים אליו".