בית המשפט המחוזי בחיפה, גזר היום (שלישי) 18 שנות מאסר על גאורגי ז'לקוב (63) תושב חיפה, אשר הורשע ברצח דימיטרי יונגרוב ז"ל, דר רחוב אותו הכניס לביתו מתוך טוב לב ורצון לעזור ולאחר שהאחרון סירב להתפנות לאחר תקופה, תוך שהוא מטיל מורא על דיירי הבית והשכנים.
חשש כבד במשטרה: האם קצין בכיר שיבש חקירת רצח?
בתקציר גזר הדין צוין כי ז'לקוב עבד כמאבטח בעיר חיפה, ונקלע לסיטואציה בה פעל בהעדר שיקול דעת וקיפד חייו של אדם אחר. מפרטי המקרה עלה כי ז'לקוב אירח והלין בדירתו את המנוח, דר רחוב חסר בית, בזמן שהותו של אשתו בחו"ל.
המנוח, שהיה בין היתר מכור לחומרים ממכרים, ריצה שורה של עונשי מאסר בגין עבירות שונות, אשר פעם אחר פעם תר לעצמו מקום לשהות בו, חיפש אמצעי מחייה ונזקק לצורך זה לעזרתם של אחרים, נכנס לדירתו של הנאשם. ז'ליקוב, שחס על המנוח, חלק עימו את מזונו וכספו ואף נתן לו מפתח לדירתו. משחזרה אשתו של הנאשם ארצה ביולי 2021, ומשהתברר לה שהמנוח ממשיך להתגורר בדירה, עזבה את הדירה וביקשה מהנאשם לדאוג לכך שהמנוח יעזוב את הדירה.
בתאריך 21.8.21 ז'ליקוב ביקש מאשתו שתמתין לו מחוץ לדירה בזמן שהוא מנסה שוב לפנות את המנוח מהדירה. בין השניים התפתח עימות נוכח התנגדותו של יונגרוב לעזוב את הדירה, ובליבו של ז'לקוב גמלה ההחלטה לגרום למותו. הוא הוציא את אקדחו מהכספת וירה בראשו.
ביהמ"ש קבע בפסק דינו כי "מדובר במקרה מיוחד במינו שלו נסיבות ייחודיות ויוצאות דופן אשר חייבות לבוא לידי ביטוי בקביעת מתחם הענישה ההולם. נסיבות במקרה מצביעות על כך שהרצח בוצע מתוך תחושת חוסר אונים קשה שהיתה מנת חלקו של הנאשם, בניסיונותיו להתמודד עם המנוח, אשר למעשה השתלט על דירתו וסירב לעזבה במשך חודשים.
מכלול הנסיבות מלמד כי המנוח פגע במרקם חייו העדין של הנאשם, אדם קשה יום, שעלה ארצה עם רעייתו, אשר נאבק בקשיי הקיום היומיומי, עבד בעבודה אחראית כדי לפרנס את עצמו ואת רעייתו ואשר דאג לאמו המתמודדת עם דמנציה והשוהה בבית הורים מוגן. פריצתו של המנוח אל סביבת חייו של הנאשם וסירובו לשחררו מאחיזתו קלעו את הנאשם למצוקה נפשית של ממש, לתחושת חוסר אונים וחוסר ישע; הנאשם חש מבויש ונבוך כלפי שכניו, כלפי רעייתו וכלפי מעסיקיו וחש במבוי סתום. או אז עשה את המעשה הנורא המתואר בכתב האישום כמעשה של ייאוש. אין כל ספק, מציין בית המשפט, שהתנהלותו המתוארת לעיל של המנוח אינה מהווה בשום אופן הצדקה למעשה הרצח אותו ביצע הנאשם".
התיק הגיע להסדר טיעון ללא הסכמה על מידת הענישה, כאשר המדינה עתרה לענישה של לפחות 27 שנות מאסר, והסנגוריה עתרה למאסר של מתחת ל-10 שנים בשל המורכבות הרפואית בה שוהה הנאשם.
בהגיעו לגזור את גזר הדין, בית המשפט שקל את הנסיבות הייחודיות המתוארות בתוספת מצבו הרפואי הקשה של הנאשם אשר התדרדר לאור השהייה מאחורי סורג ובריח שפגעה בבריאותו של הנאשם שמאובחן כיום כחולה סיעודי עם דימום כרוני במוחו. בשים לב לגילו, בית המשפט קובע כי הותרתו תקופה ארוכה מאד מאחורי סורג ובריח תדון אותו לסיים חייו שם. אי לכך ומבלי להקל ראש בתוצאות הנוראות של מעשיו, ביהמ"ש מצא כי נסיבותיו הרפואיות הקשות של הנאשם מצדיקות חריגה מסוימת ממתחם העונש ההולם, חריגה אשר מותירה פתח צר לתקווה שהנאשם ישתחרר מכלאו ולא יקיץ ימיו מאחורי סורג ובריח.
בסופו של יום, ביהמ"ש גזר על הנאשם, כאמור, 18 שנות מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו, 24 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור במשך שלוש שנים עבירת אלימות מסוג פשע, ו-120,000 שקלים פיצויים אשר יחולקו שווה בשווה בין אמו של המנוח לאחותו.