בית משפט השלום בראשון לציון דחה בקשה לצו הטרדה מאיימת נגד גבר, אשר נטען כי אסף ילדה מהגן בו לומדות בנותיו - וביצע בה עבירות מין.
מנהל ביה"ס החשוד בביצוע מעשים מגונים בקטינים נחקר במשטרה
חשד: תושב הצפון ביצע עבירות מין בקרובת משפחתו הקטינה ופרסם ברשת
בבקשה נטען על ידי האם כי הגבר ביצע עבירות מין ואף נקט באלימות בבתה בת ה-6, הנמצאת בגן בו לומדות בנותיו. לדבריה, הגבר התנדב להוציא את הילדה מגן הילדים ונהג להביא את אותה אליו הביתה, שם ביצע בה עבירות מין בעת שישנה במיטה. האם סיפרה כי הגישה על כך תלונה במשטרה אשר עדיין נחקרת.
נוכח דברי האם, ניתן צו במעמד צד אחד אשר בין היתר אוסר על הגבר להימצא במרחק של 40 מטרים מדירת הקטינה ומהגן המצוי באותו רחוב. והתיק נקבע לדיון במעמד הצדדים.
לאחר הדיון שהתקיים במעמד הצדדים, החליט בית המשפט לבטל את הצו, זאת נוכח העובדה שבדיון הסתבר כי המשטרה סגרה את תיק החקירה משום שלא נמצא במעשיו של המשיב אשמה פלילית, והפרקליטות הודיעה על גניזת התיק.
ב"כ האם והקטינה טענה כי האם לא ידעה על החלטות אלה, והן נודעו לה רק במעמד הדיון, כי להבנתה התלונה עדיין נחקרת, וכי יש בדעתה להגיש ערר על ההחלטה.
ב"כ האם והקטינה טענה עוד, בהתבסס על מסמכים טיפוליים כי עקב הנזק שנגרם לקטינה, הרי שיש למנוע אפשרות לקשר עין בין הקטינה לבין המשיב, ובהתאם עתרה למתן צו האוסר על המשיב להגיע לגן הילדים בו עתידות בנותיו של המשיב ללמוד בשנה הבאה (שכן הגן מצוי ממש מתחת לביתה של הקטינה), להתקרב לבית הספר בו אמורה הקטינה להתחיל בלימודיה בשנה הבאה ולהתקרב לארבע גינות בהן הקטינה נוהגת לבקר.
הגבר הסכים למתן צו האוסר על תקשורת ומגע כלשהם בין בינו לבין הקטינה או בני משפחתה, ובלבד שהצו יהיה הדדי אך התנגד לשאר הבקשה.
בית המשפט קבע כי יש לבטל את הצו בכללותו משום שהחוק מסמיך את בית המשפט ליתן צווים בהתאם לו, רק מקום שקיימות ראיות ברמת הסתברות הנהוגה במשפט האזרחי, שהמשיב נקט כנגד הקטינה בהטרדה מאיימת או פגע בה.
בהחלטת משפט השלום בראשון לציון נכתב: "בעניין הנידון, בעוד שבמעמד הדיון במעמד צד אחד היה קיים בסיס לכאורה למתן הצו, אף על יסוד דברי האם כי תלויה ועומדת חקירה כנגד המשיב ביחס לפגיעה נטענת בקטינה, הרי שנוכח הודעת המשטרה והפרקליטות על סגירת תיק החקירה, שהוצגה רק בדיון במעמד הצדדים, נשמטת הקרקע מתחת לאפשרות להותיר כעת את הצו על כנו".
"ממסמכים אלה, ובעיקר נוכח עילת הסגירה, עולה כי משטרת ישראל וכן הפרקליטות, סבורים כי אין בסיס ראייתי כלשהו, ואף לא לכאורי, לטענות האם בדבר הפגיעה שפגע המשיב בקטינה. מבלי להקל ראש במסמכים הטיפוליים שהוצגו ביחס לקטינה, בית המשפט אינו בוחן כליות ולב, אלא בוחן ומעריך את הראיות שבפניו, וזאת בלבד. בהתאם לכך, וכאמור לעיל, אין בפני בית המשפט את התשתית המינימלית הבסיסית המצדיקה את הותרת הצו על כנו כנגד המשיב".
"בנסיבות הקיימות, נקודת האיזון השתנתה , וכעת היא מצויה במקום שבו אין עוד הצדקה עניינית ומשפטית להמשיך ולהגביל את חופש תנועתו של המשיב, אשר כידוע, מהווה זכות יסוד חוקתית".
עוד קבע בית המשפט כי מאליו ברור כי ככל שיוגש ערר על החלטת הפרקליטות והיא תשתנה, הרי שפתוחה הדרך בפני האם והקטינה לשוב ולעתור בבקשה חדשה. אשר על כן, בית המשפט ביטל את הצו שניתן במעמד צד אחד כנגד המשיב.