בתום הליך גישור שדן בתביעה חריגה למדי, אותה הגישה אנט לנדס נגר, ארכאולוגית חופרת ברשות העתיקות כנגד פרופ' משה שרון, חוקר מומחה אפיגרפיה לכתב הערבי הקדום, אליו העבירה צילום שצילמה בעת מציאת לוח שיש עתיק הנושא כיתוב בסגנון כופי מראשית המאה ה–10 לספירה, לצרכי פענוח כמקובל, התקבלה החלטה שקיבלה תוקף של פסק דין בבית משפט השלום בירושלים ולפיו חוייב שרון לשלם לארכיאולוגית החופרת אנט לנדס נגר, סכום של 30,000 שקלים לכאורה בגין הפרת זכות מוסרית ועשיית עושר שלא במשפט וזאת אחרי שהעלה את הצילום לפרסום בקורפוס הכתובות הערביות (CIAP) קדומות של ארץ ישראל תוך שהוא מתעלם ממתן קרדיט לארכיאולוגית ולרשות העתיקות.
נעצר בפעם השישית: תושב מזרח ירושלים נתפס נוהג ברכב מבלי שהוציא רישיון
פרץ לבית ספר - ותקף את המורה של בנו: חשוד תושב ירושלים נעצר
לנדס נגר, דוקטורנטית באוניברסיטת בר אילן בחוג ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה וזה למעלה מ–20 שנים ארכאולוגית חופרת ברשות העתיקות, ניהלה חפירת הצלה ברחוב משגב לדך בירושלים העתיקה מטעם רשות העתיקות. אותו אתר נמצא ברובע היהודי לפני שיפוץ של מבנה קיים.
במהלך החפירה נמצא שבר לוח שיש בגודל 10X10 ס"מ ועליו השתמרה כתובת בערבית המשתרעת על פני שלוש שורות המפארת את החליף אל-מקתדיר, השליט העבסי, המכונה 'אמיר המאמינים', על שהעניק נחלה בירושלים לאחד מהווטרנים של צבאו. שאר חלקי הכתובת לא התגלו ולא אותרו במהלך אותה חפירה.
כמקובל במקרים שכאלה העבירה האריכיאולוגית החופרת לנדס נגר, את הצילום ממצלמתה ומידע אודות הממצא שנתגלה לפענוח אצל המומחה בתחום פרופ' שרון וזאת כדי שיפענח את התיעוד לצורך השלמת החקירה של אותה חפירה וכן תיעוד להיסטוריה של ירושלים העתיקה.
לנדס נגר, נדהמה לגלות כי הממצא שהעלתה זוכה לתיעוד בספרי הקורפוס כאשר שמה ומקצועה כמנהלת החפירה נעדרים מאותו ממצא. כמו כן לא נמצא אזכור לרשות העתיקות שעמדה מאחורי אותה חפירה ושלחה כמנהלת מטעמה את לנדס נגר.
המשמעות החמורה יותר טמונה בצילום שהעבירה לנדס נגר אשר נכלל בתוך הפרסום אולם גם שם נשמטו פרטיה ובכך הופר זכותה המוסרית על תיעוד הממצא ובעלות על הצילום האמור.
בכתב התביעה אותו הגישה באמצעות פרקליטה עורך הדין עו"ד ירון שלמי. טענה התובעת כי פרסום ממצא שכזה מעניק קרדיט אקדמי , כבוד ויוקרה למפרסם בלבד במקרה האמור שכן שמה של האריכיאולוגית ורשות העתיקות נשמטו.
פרופ' משה שרון פיענח את הכתובת בתוך קורפוס הכתובות איסלאמיות CIAP אולם בחר לדבריה להתעלם מפרטיה כמי שאחראית על הממצא ועל הצילום המדובר.
נבהיר כי חשיבותה של הכתובת נובעת לא רק בגלל ההקשר ההיסטורי שלה אלא בגלל שהיא התגלתה בקונטקס ארכאולוגי, כלומר הכתובת נחשפה בחפירה ארכאולוגית מסודרת ולא מאוסף פרטי או משוד עתיקות, דבר המאפשר אמינות מחקרית לגבי מוצאה ומיקומה באתר ומכאן החשיבות היתרה של הממצא.
למעשה, התביעה הייתה לא רק על זה ששרון לא נתן לנגר קרדיט על הצילום של האבן, אלא הוא התעלם מכך שהיא זו שמצאה את אותה אבן בעת שפרסם אודות בדיקתו בקורפורס ובכך לקח בלעדיות על מציאה ארכיאולוגית שאין לו קשר אליה.
בכתב ההגנה שהעביר פרופ' שרון לבית המשפט הוא טען כי יש לדחות את התביעה על הסף שכן לדבריו התובעת לא הוכיחה לכאורה שהיא זו שאחראית על הממצא ואפילו לא על הצילום ששלחה אליו. אלא , שבסעיף לאחר מכן הוא מציין כי לצילום אין כל ערך ובודאי לא כזה המזכה אותה בהפרת זכות מוסרית.
"על פי כתב התביעה, עניינה של התביעה בהפרת זכויות קניין רוחני של התובעת בממצא ארכאולוגי, תוך גזל מוניטין והפרת זכות מוסרית של התובעת.
התובעת לא הניחה תשתית עובדתית כלשהי לזכויותיה הנטענות (והמוכחשות) ולא לכך שיש לה זכויות קניין רוחני בממצא ארכאולוגי, ולא שיש לה מוניטין שנפגע ולא זכות מוסרית בצילום (כהגדרתו בכתב התביעה) ולא יסודות לכל עוולה בת תביעה נטענת (ומוכחשת) אחרת".
מיד לאחר מכן טוען הנתבע כי "התובעת חפרה ברישיון מאת רשות העתיקות להלן: "רשות העתיקות" או "רע"ת" והייתה עובדת של רע"ת, וזכויות היוצרים בקשר עם החפירות הארכיאולוגיות הן למעבידתה - רשות העתיקות". מאשר כי "במהלך חפירה ארכיאולוגית שאותה ניהלה התובעת נמצא שבר שיש זעיר שגודלו 135X115 מ"מ ועליו שרידי חריטה של שלוש מילים בערבית בכתב ּכּופי, להלן: "הממצא"".
עוד הוסיף פרופ' שרון כי בחן, פענח וחקר את הממצא ופרסם את מסקנותיו בתום לב, ברשות, בסמכות, בהסכמות הנדרשות, בהתאם לנוהג מקובל וארוך שנים בינו לבין רע"ת ולחובתו כחוקר.
לגבי הצילום של הממצא טוען הנתבע כי התובעת לא הוכיחה שהיא זו שצילמה את הממצא וטענה זו מוכחשת על ידו. מאידך הוסיף כי "הצילום של הממצא הוא לכשעצמו חסר כל ערך אמנותי או יצירתי כלשהם, ולמעשה הוא ע ב ד ה או נתּון. אין הוא יצירה כהגדרתה בחוק זכות יוצרים תשס"ח 2007- (להלן: "חוק זכות יוצרים"), ולבטח לא יצירה מוגנת, ולבטח לא יצירה הכפופה לזכות מוסרית, וגם לא לזכות מוסרית של התובעת.
בסופו של הליך, ומבלי להודות בטענות של כל אחד מהצדדים, הסכים הנתבע לשלם לארכאולוגית לנדס נגר סכום של 30 אלף שקלים כפיצוי בנוסף למימון הוצאות הגישור.