בית הדין הבינלאומי בהאג הוציא ביום שישי צווי ביניים נגד מדינת ישראל, בהם נדרשה ישראל לדאוג להגדלת הסיוע ההומניטרי, לכך שלא מתבצע עם בעזה ושאין הסתה לכך, לשמור כי הראיות לגבי הלחימה בעזה נשמרות ולא מושמדות - וכן למסור לבית הדין, בתוך חודש, דו"ח שיכלול פירוט של הצעדים בהן נקטה ישראל לצורך קיום הצווים.
"תבוסה ישראלית": כך סיקרו בעולם את הדיון בבית הדין בהאג
המשמעויות של צווי ביניים נגד ישראל הן בעיקר פוליטיות ומדיניות. לבית הדין אין סמכות ו"שיניים" לאכוף את החלטותיו. עם זאת, ניתן לפנות למועצת הביטחון של האו"ם בכדי שתפעל לאכיפת הצווים. החלטה של מועצת הביטחון לפי פרק 7 למגילת האו"ם יכולה לכלול משמעויות מרחיקות לכת, מסנקציות ועד כדי הקמת כוח בינלאומי שיפעל נגד מדינה שפעולותיה מהוות "איום על השלום, הפרות של השלום או פעולות של תוקפנות".
החשש הגדול בישראל היה כי בית הדין יוציא צו להפסקת הלחימה בעזה. מעבר להשלכות המדיניות הבינלאומיות והלגיטימיות של הלחימה שתיפגע, בישראל חששו כי אכיפת צו כזה יבוא לפתח מועצת הביטחון של האו"ם, שם ישראל תצטרך להסתמך על זכות הווטו של האמריקנים.
עם זאת, למרות הרטוריקה האנטישמית בהחלטת שופטי האג להוציא צווים נגד מדינת ישראל, הצווים שהוצאו הם כלליים מאוד ונתונים לפרשנות רחבה. מבחינת ישראל, העיקר הוא שלא הוצא צו הקורא להפסקת הלחימה.
הסיוע ההומניטרי נכנס לעזה בכל מקרה. רצח עם לא מתבצע בעזה. ישראל לא משמידה ראיות. הצווים בעניינים אלה לא דורשים מישראל שינוי מהותי בהתנהלותה, למעט פירוט התנהלותה בדו"ח שיוגש לאו"ם. מה שכן ייתכן ונראה, זה כי ייפתחו חקירות נגד אישי ציבור שונים בגין קריאות נגד העזתים. גם אם תהיה בישראל פתיחה בחקירה בגין הסתה לרצח עם, ככל הנראה הדבר ייעשה בכדי לצאת ידי חובה מול בית הדין הבינלאומי. הסיכויים להעמדה לדין בגין הסתה לרצח עם, בטח ובטח הסיכויים להרשעה, נמוכים עד לא קיימים.