"התפקיד שלי הוא לא לחנך. אני עורכת דין", מבהירה עו"ד שלומציון גבאי־מנדלמן שמייצגת חשודים ונאשמים בעבירות מין. לדבריה, עובדת היותה אישה לא משפיעה על עבודתה. "אני מייצגת גם נפגעות עבירות מין", היא מבהירה. "אני לא אוהבת את ההגדרות. אני לא מייצגת את הלקוח בבית המשפט כאישה, אלא כעורכת דין. ואני חושבת שאני עושה עבודה מצוינת ותורמת לחברה".



השבועות האחרונים היו סוערים במיוחד בתחום עבירות המין לנוכח גל פרשות הטרדות מיניות שעלו לכותרות. הגל הזה כלל בין היתר את יזם הנדל"ן אלון קסטיאל, שחשוד באונס ובביצוע עבירות מין ב־12 נשים; את תא"ל אופק בוכריס, שהודה והורשע בבעילה אסורה בהסכמה של פקודה שלו ובהתנהגות בלתי הולמת כלפי קצינה; את הרב דוד הריסון, שנאשם בעשרות מעשי אונס, מעשי סדום ומעשים מגונים בתלמידתו בת ה־14. ואת הנשיא לשעבר, האנס המורשע משה קצב, שהשתחרר בשבוע שעבר מהכלא לאחר שריצה חמש שנים בלבד מתוך שבע השנים שנגזרו עליו. בחלק מהמקרים הללו, ובמקרים אחרים, הגברים שעומדים בלב הפרשה מיוצגים דווקא על ידי נשים, עורכות דין פליליות. כך, למשל, בצוות שייצג את קצב בוועדת השחרורים נמצאת עו"ד שני אילוז, ואת קסטיאל מייצגת עו"ד מיטל דנינו.



העובדה שעורכת דין אישה היא שמייצגת חשוד או נאשם בעבירות מין גרמה לא פעם להרמת גבה בסביבתן של עורכות דין בתחום הפלילי שמתמחות בתחום זה. אך עורכות הדין אינן מתנצלות על שהן לא מאמינות אוטומטית למתלוננות. מבחינתן, עובדת היותן נשים אינה משפיעה על האופן שבו הן בוחנות תיקי עבירות מין. גם כאשר הלקוח אשם, במקרים רבים הן תופסות אותו כחולה ועושות הכל כדי שיקבל טיפול מתאים.



אלון קסטיאל. צילום: פלאש 90אלון קסטיאל. צילום: פלאש 90



כשעו"ד גבאי־מנדלמן קיבלה לידיה מהסנגוריה הציבורית תיק של חשוד בשם גואל רצון, שנעצר בחשד לעבירות מין ולהחזקה בתנאי עבדות, היא לא ידעה במי מדובר. היא גם לא ידעה שתלווה אותו במשפט שיימשך שנים, עד שיורשע בעבירות מין חמורות שביצע בנשים שחיו איתו ובבנותיו, וייגזרו עליו 30 שנות מאסר. "ראיתי עבירות מאוד חמורות שהוא חשוד בהן ותיארתי לעצמי שאני עומדת לפגוש מפלצת", היא נזכרת. "כבר במפגש הראשון איתו הבנתי שטעיתי. פגשתי אדם נעים, נינוח, שעשה עלי רושם חיובי מאוד. לכל אדם יש מנעד של תכונות, שבונות את האישיות שלו. אני רואה בכל לקוח קודם כל בן אדם. פדופיליה, הבופיליה (משיכה למתבגרים – מ"ש), אקסהיביציוניזם - אלה מחלות. אב שאונס את הבת שלו הוא אדם חולה. לרוב את מגלה שמי שפוגע מינית היה קורבן לעבירת מין בעצמו. קורבן שהפך למקרבן. ואדם חולה צריך לקבל טיפול. יש אפשרות גם לסירוס כימי. אחרת הוא יישלח אולי למאסר בפועל. אבל אם אין טיפול, אפשר לרשום בסוף הכרעת הדין 'נתראה בעבירה הבאה'. הוא יסיים לרצות את עונשו ויחזור לחברה. לעומת זאת, עם טיפול, עברייני גילוי עריות הם ברצידיוויזם (נטייה לפשיעה חוזרת ונשנית - מ"ש) הנמוך ביותר".



רוב התיקים שבהם מטפלת גבאי־מנדלמן עוסקים בעבירות מין. "אם פרקליט רואה אותי בתיק סמים או צווארון לבן, הוא שואל מה אני עושה פה", היא אומרת בחיוך. "זה ה־cup of tea שלי. התגלגלתי לזה. הגיע אלי תיק אחד וראיתי שאני יודעת לטפל בזה, ואז הגיע עוד תיק ועוד תיק. רכשתי לעצמי שם של מישהי שיודעת את העבודה".



גואל רצון. צילום: רענן כהןגואל רצון. צילום: רענן כהן



מה כולל הידע הזה?
"זה עולם שלם. יש תיקים שבהם המתלוננת היא ילדה מתחת לגיל 14. במקרים כאלה היא לא מעידה בבית המשפט, אלא במקרים מיוחדים בהקלטה במעגל סגור. מי שאני עומדת מולה היא חוקרת הילדים. היא זאת שצריכה לשאול את המתלוננת שאלות, גם של תביעה וגם של סנגוריה. היא גם זאת שצריכה לקבוע מהימנות, ויש לזה כל מיני קריטריונים. נכון שבסופו של דבר בית המשפט הוא שמכריע, אבל החוקרת משמשת צינור, והוא נותן לה קרדיט על מקצועיות. לכן, כדי לטפל בתיק כזה צריך להכיר היטב את העבודה של חוקרות ילדים".



גבאי־מנדלמן נזכרת בתיק שבו ייצגה אדם שהואשם בחשיפת איבר מינו ברחוב בפני ילדה. "חוקרת הילדים קיבלה ממנה תיאור שלם של איך היא ראתה את הנאשם מחזיק את איבר מינו בידו", היא מספרת. "החוקרת נתנה בגרסת הילדה סימני אמת, כמו ביטויים של תפיסה חושית (למשל ריח), מענה לשאלות פתוחות, לוח זמנים נכון. אבל כשאמה של הילדה עלתה לדוכן העדים וחקרתי אותה, היא סיפרה שלמעשה הילדה לא ראתה כלום, והיא זאת שסיפקה את התיאור לחוקרת, לפי מה שראתה בחלון. נדהמתי. אמרתי לה שזה תיק שצריך ללמוד עליו באוניברסיטה".



יש לך התלבטות אם לייצג חשודים או נאשמים בתיקים כאלה?
"אין מישהו שאני פשוט לא מסוגלת לייצג. לא היה לי תיק שלא לקחתי מטעמים מצפוניים. יש תיקים שבהם אני קוראת את כתב האישום, והוא לא קל, ואז אני פוגשת את הנאשם - והרושם שונה לגמרי. רק פסיכופתים שהם עברייני מין הם בעיה. כשהתיק בבעיה אני אציע לא לנהל אותו, אלא לנקוט קו פעולה אחר, כמו טיפול".




בלי לגבש דעה



בדצמבר 2014 שמה ורד לב (35) קץ לחייה לאחר שהפרקליטות החליטה לסגור את התיק נגד אביה, שבמסגרתו התלוננה לב כי הוא אנס אותה במשך שנים רבות. לפי הפרקליטות, הסיבה לסגירת התיק הייתה שחומר הראיות שנאסף לא ביסס סיכוי סביר להרשעה. את אביה של לב ייצגה בתיק עו"ד תמי אולמן. "ההתאבדות של ורד לב הייתה אירוע קשה מאוד", היא אומרת כעת. "אבל אני לא יכולה לקחת על הכתפיים שלי את כל הבעיות בעולם. במיוחד כשהאב טען שוב ושוב שהדברים הם פרי דמיונה. המקרה הטרגי הזה לא שינה את דעתי לגבי ייצוג של נאשמים בעבירות מין במשפחה".



גם עו"ד אולמן טוענת כי לעובדה שהיא אישה אין השפעה על עבודתה. "כשאני מופיעה בבית המשפט, אני לא מסתכלת על מגדר", היא אומרת. "אני לא מביאה את המוטיב הזה איתי לאולם. אני עושה את תפקידי בצורה הטובה ביותר".



היה לך מקרה שלא היית מוכנה לייצג?
"אני עוסקת בכל למרות שאני אמא לשלושה וסבתא לנכדים. נכון שמכיוון שאני בתוך התחום אני יותר דאגנית. אבל תמיד נתתי לילדי עצמאות".



בראיון ל"מעריב המגזין", שפורסם ב־24 בנובמבר 2016, סיפרו פרקליטות בכירות, שמשמשות תובעות בתיקי עבירות מין, על עבודתן. "עברו תחתי מאות תיקים של עבירות מין, ואני חושבת שהיה אולי כתב אישום אחד שלא הגשתי משום שלא האמנתי למתלוננת", אמרה אחת מהן. "זה מאוד נדיר. אישה צריכה להיות במצב חריג כדי לקום יום אחד ולחשוף את עצמה באופן כזה, אם זה לא קרה לה. משטרה, פרקליטות, אחר כך בית המשפט - בסוף אין פרס של מיליון שקל. מי תתעסק בזה?" "כמות תלונות השווא היא מזערית", הוסיפה פרקליטה אחרת. "גם אם מתלוננת חזרה בה, זה בדרך כלל בגלל מורכבות ההליך".



את עו"ד אולמן, שמשמשת גם יו"ר ועד מחוז חיפה בלשכת עורכי הדין, האמירות האלה מקוממות. "מטריד אותי שבפרקליטות ובמשטרה מאמינים לרוב לגרסת המתלוננות", היא אומרת. "מבחינה סטטיסטית זה לא הגיוני. מפחיד לחשוב שהאוזן הקשבת מדי של המשטרה והפרקליטות תביא נשים לעשות שימוש בכלי הזה על מנת לסגור חשבונות. את יודעת מה עובר על אדם חף מפשע, שכל המדינה תלתה אותו בכיכר העיר והוא צריך להוכיח את עצמו? על כל דבר שהוא אומר קוראים לו 'שקרן בן שקרן'. אף שופט לא יציע לו כוס מים כי הוא בוכה במהלך עדותו, ואילו למתלוננת ישר מזמינים רופא".



משה קצב. צילום: פלאש 90משה קצב. צילום: פלאש 90



עו"ד אולמן נזכרת בתיק שבו ייצגה את אחד מהנאשמים באונס של דיילת אמריקאית. לפי כתב האישום, שני הנאשמים פגשו את הדיילת בבר בתל אביב ושתו איתה לשוכרה. לאחר מכן, כשהיא חשה ברע, התלוו אליה לחדר המלון ושם לכאורה אנסו אותה. בהמשך המשפט הודיעה הפרקליטות כי החליטה לחזור בה מכתב האישום לאחר שעדותה של חברתה של הדיילת, שבילתה עמה במועדון, כרסמה בגרסתה של המתלוננת. "היא הייתה אישה נשואה, שקיימה יחסי מין בהסכמה עם השניים האלה ולאחר מכן נבהלה, ולכן טפלה אשמת שווא על שני המסכנים האלה", אומרת עו"ד אולמן נחרצות.



עו"ד טלי גוטליב, שגם היא מייצגת חשודים או נאשמים בעבירות מין, מצטרפת לנחרצות הזאת. "החיים במקצוע לימדו אותי כמה קל להוזיל את המונח 'אונס', כך שמי שבאמת עבר דבר כזה, יצטרך לעבור מדורי גיהינום כדי להוכיח את אמינותו", היא אומרת. "אני מייצגת כל אדם. לא בוחרת את התיקים שלי ולא שופטת את הלקוחות שלי. אני לוקחת תיקים שבהם אף אחד לא מוכן לייצג. כשדחיתי תיקים, זה היה דווקא במקרים לא חמורים, מהסיבה שהיחסים עם הלקוח יצרו אצלי אי־נוחות. סנגור שחושב על הלקוח שלו בלב: 'הוא בטח עשה את זה' - שיחפש מקצוע אחר. העבודה של עורך דין פלילי היא להקשיב בלי לגבש דעה, כי אם תגבש דעה, תאבד את האובייקטיביות ואת היכולת לנהל מאבק עבור לקוח. עורך דין לפני הכל הוא בא כוח, שופר".



בין היתר, גוטליב ייצגה בעבר נאשם באונס במועדון ברחוב אלנבי בתל אביב ושימשה סנגורית של קטין, שהואשם יחד עם ארבעה מחבריו באונס של נערה אוטיסטית, אישום שממנו זוכו.



יש שיטענו שייצוג נשי של עברייני מין תוקע מקלות בגלגלים של המאבק בתופעה.
"האמירה הזאת כשלעצמה פוגעת בנו כנשים. היא דורשת מאישה סולידריות לנשים ולהחזיק בתפיסת עולם שמתאימה לחברה הנשית. אין דבר מקטין יותר מזה. זה מצביע על כך שבסופו של דבר אישה היא רק אישה והיא צריכה לחשוב כמו כולם ולהיות חלק מעדר נשים ולקבל מה שמוכתב מלמעלה. זכותה של כל אישה להחזיק באיזו דעה שהיא רוצה ולא להחזיק בתפיסת עולם מסוימת, רק כי זה נשמע יותר טוב. אני מעזה לחשוב אחרת ומקבלת יום־יום קיתונות של ביקורת על כך".




לא רק פרנסה



עו"ד שני אילוז, שמייצגת אסירים, בעיקר מתחום הצווארון הלבן, ייצגה גם את קצב במלחמתו לקיצור עונשו, אף שבאופן עקרוני היא דווקא לא מייצגת עברייני מין. בשבוע שעבר היא יצאה נרגשת מישיבת ועדת השחרורים, שהחליטה על שחרורו של קצב. "שאלו אותי איך אני, כאישה, כל כך שמחה שהוחלט לשחררו", היא מספרת. "כן, התרגשתי. כשאת מכירה אדם כל כך הרבה זמן, את מתחילה לראות זוויות אחרות. חמלתי עליו וחמלתי על משפחתו. ראיתי בו קודם כל בן אדם. ברור שהייתה פגיעה בנשים ועל כך אין מחלוקת. לבי איתן. אבל את פוגשת אדם שהיה במקום רם ועכשיו הוא שבור. כפי שניסחה זאת ועדת השחרורים, גם עליו חרב עולמו. הוא שילם את חובו לחברה. לטעמי, די".



מאז שהחלה לטפל בתיק קצב, קיבלה אילוז פניות רבות מאסירים שהורשעו גם הם בעבירות מין חמורות, ומבקשים את עזרתה. "מתקשרים אלי כל הזמן, אבל אני לא לוקחת. אני מאוד מאמינה שלכל אדם ראוי שיהיה ייצוג, אבל מאחר שאני אישה ואמא, אני לא יכולה לייצג פדופילים, בזמן שאני מגדלת את הבת שלי. ברמה המוסרית, אני לא חושבת שאני יכולה לתת להם את הייצוג הטוב ביותר. אני מעריכה עורכות דין שעושות את זה. זאת לא רק פרנסה. יש בזה שליחות".