לשקד אין סמכות להדיח את עו"ד נוה מתפקידו כחבר בוועדה לבחירת שופטים

המדינה ביקשה בנוסף לדחות את העתירה על הסף מחמת אי מיצוי הליכים, "שכן העותרת אינה מצביעה בעתירתה על פניה כלשהי שביצעה למשיבים המתאימים. חרף זאת, פנתה העותרת (השרה איילת שקד), אשר אינה בעלת סמכות למתן הסעדים המבוקשים בעתירה. לא זו אף זו, נדמה שאף הפניה למשיבה נעשתה למראית עין בלבד, שכן אצה לעותרת הדרך להגיש את עתירתה ימים אחדים בלבד לאחר פנייתה למשיבה, ללא שהמתינה זמן סביר בנסיבות העניין לקבלת מענה לפנייתה".

בתשובת המדינה הובהר עוד כי "לנוכח עמדת המשיבה לפיה דין העתירה להידחות על הסף, ואף לגופו של עניין אין כל צורך להכריע בעתירה דנן לנוכח הנסיבות, ממילא סבורה המשיבה כי אין כל הצדקה לקיום דיון כלשהו בעתירה זו, לא כל שכן לקיים בה דיון דחוף כפי שמבקשת העותרת, ולפיכך דין העתירה להידחות הן על הסף והן לגופם של דברים".

כדי לחזק את עמדתה, המדינה הסתמכה על אמירתו המפורסמת של השופט מישאל חשין, במסגרת מה שנודע כ"פסק דין האמבולנסים". חשין כתב אז כי "אצה לו הדרך לעותר. המכתב אל רשויות המדינה נכתב ביום 29.6.04, ולא חלף אלא שבוע ימים, וביום 6.7.04 הוגשה העתירה המונחת לפנינו והיא עתירה המעלה את טענות העותרת במלואן. לא זו הדרך לפנות לבית המשפט הגבוה לצדק. אכן, יש שגוף ציבורי משתהה שלא כהלכה ושלא בדין בתשובה למכתב הנכתב אליו, ובמקרה מעין זה יכול ורשאי הרואה עצמו נפגע לפנות לבג"ץ בטענה כי לא זכה לקבל תשובה שהיה זכאי לה. ואולם, אין להשלים עם תופעה מעין זו, שעורך-דין יכתוב מכתב התראה למשרד ממשרדי הממשלה, ולאחר שבוע ימים יפנה בעתירה לבג"ץ. אין להשלים עם תופעה מעין זו, ועל כן החלטנו לדחות את העתירה על הסף מטעם זה בלבד".

כזכור, נוה חשוד כי סייע לאשה הנמצאת בקשרים עמו לצאת ולהיכנס לישראל מבלי להציג ולהחתים את דרכונה. לטענת נוה, מדובר בטעות שהוא מצטער עליה ונובעת מסכסוך גירושין מכוער, ונעדר כוונה פלילית. אולם התביעה סבורה כי לא מדובר בעבירה טכנית או בכשל רגעי בשיקול הדעת, אלא במהלך שקדמו לו תכנון ומחשבה.