הפרקליטה הצבאית הראשית החליטה אמש לחזור בה מהסדר הטיעון שנחתם עם סא"ל דן שרוני. ההחלטה התקבלה לאחר בחינה מעמיקה של רכיבי הסדר הטיעון שנחתם, שמיעה חוזרת של נפגעי ונפגעות העבירה, וקבלת עמדתם העדכנית ביחס להסדר, ולאחר שנמסר לבאת כוחו של שרוני עדכון בדבר הכוונה לחזור מן ההסדר, ונשמעה עמדתה בעניין.
לאחר הביקורת הקשה: הרמטכ"ל ישלול את הפנסיה של סא"ל שרוני
מעשים מגונים ועבירות חדירה לפרטיות: כתב אישום הוגש נגד סא"ל דן שרוני
עורכת דין עדי ריטיגשטיין-אייזנר, המייצגת את סא"ל שרוני, שוחחה הבוקר (חמישי) עם ניסים משעל וגיא פלג ב-103FM והתייחסה להחלטת הפרקליטה: "לא מופתעת בכלל. היו קריאות חוזרות למשפט ראווה, וזה מה שהפרקליטה הצבאית תתן להם. קריאה מדוקדקת של המסמך שהגיע אלינו לצערנו מהתקשורת ולא מהפרקליטה, מלמדת שלא כל הנפגעות מתנגדות להסדר".
"לתוך האירוע הזה יגררו שליש שלא רוצות להיות חלק מזה. הדבר השני הוא שהסדרי טיעון, וזו פסיקה מפורשת של בית המשפט העליון, לא נועדו ולא אמורים לקחת בחשבון רק את עמדת הנפגע, הם אמורים לקחת גם אינטרס ציבורי רחב יותר, כמו להבטיח שלא יהיו פגיעות נוספות ועבירות נוספות. אני לא מזהירה, אבל זה הפסיקה של בית המשפט העליון, לאפשר שיקום לעבריינים", הוסיפה.
לדבריה, "אחרי המשפט יהיה גם שיקום, זה לא במקום. גם הסדר הטיעון לא מדבר על שיקום במקום משפט או עונש. המחשבה שבחלוף פרק זמן מסוים לא יהיה פה עונש או עונש יהיה קל יותר, היא מחשבה שאין לה בסיס, היא לא נכונה. אנחנו לאורך הליכי מו"מ הצענו לא מעט חלופות להסכמה בין הצדדים, אבל בסופו של דבר הפרקליטות החליטה שבית הדין הוא זה שיקבע. לשם נלך, יהיה הליך ארוך, ממושך, יש המון עדויות, הליך שהוא במידה רבה מיותר. יש ויכוח משפטי משמעותי, זה דבר ראשון. האווירה שנוצרה כאילו זה תיק סגור היא לא נכונה".
בהמשך, התייחסה לאישומים נגד שרוני ואמרה כי "השאלה היא לא צילם או לא, השאלה כמה פעמים, איפה ואת מי. חלק מהן אם לא כולם יאלצו, בסופו של דבר פרטים מתוך הצילומים, מתוך החדרים, רק הן יודעות. זמנים, מקומות, רק הן יודעות. זה לא שהרשות החוקרת טרחה לעשות בדיקה מעמיקה. לכן הסיטואציה היא שנאלץ לעשות את זה. לאורך הדרך אנחנו היינו אלו שהסכמנו לגישור, היינו אלה שיצאנו לסיים בדרכים אחרים, לתת פיצוי מוסכם".
"אני מבינה את הצד השני לחלוטין אבל זו הסיבה שנפגעי ונפגעות עבירה לא מנהלים הליכים פליליים במדינת ישראל. שיקול הדעת שלהם אם להעיד או לא זה שיקול אחד מיני רבים. בית המשפט העליון אומר במפורש - נפגעי העבירה לא מקבלים זכות וטו, הם גם לא מקבלים קול בהצבעה. הם שיקול אחד מיני שיקולים רבים, ויש פה. אף אחד, גם לאורך הדרך, לא יצא בפומבי נגד הפגיעה, התעלם ממנה או לא לקח אותה בחשבון. האמירה 'צריך לתת פיצויים', אנחנו ניתן כמה שאנחנו יכולים עכשיו, אם אחרי זה ייגזר עוד אנחנו נראה איך אנחנו עומדים בזה. אבל אנחנו ניתן וניתן את זה מרצוננו, אף אחד לא התעלם או הקטין".
בסיום טענה עורכת דינו כי "לחץ ציבורי הוא הדבר היחיד שיש פה. מוצדק או לא מוצדק, זה לא שלי להחליט. לחץ ציבורי הוא לא מה שאמור להטות החלטות של רשות מנהלית, זה לא אינטרס ציבורי, לחץ ציבורי, עם כל הכבוד, יכול להיות לא נכון. העליהום הציבורי שנעשה פה נעשה על מי שמעוניין לקחת אחריות, פשוט לא בצורה המסוימת הזו. האמירה המפורשת פה 'אנחנו לא רוצים לפגוע באשתו וילדיו, אנחנו מעוניינות בצדק מהיר' - שני הדברים האלו לא יקרו".
סייעה בהכנת הכתבה: שני רומנו 103FM