"לא רואה פה צדק": אלמנתו של יורי פודובני ז"ל בביקורת קשה על ביהמ"ש

קשה לי אפילו להביע את הרגשות שלי כרגע, אני רק יכולה להגיד לך שאני פשוט בשוק. לא רק אני בשוק, אני חושבת שכולם בשוק. אני לא יודעת מה צריך לעשות כדי ששופטים יבינו שעל מעשה כזה לא נותנים הקלות", כך אמרה אתמול סיגלית קרן, אלמנתו של יורי פודובני ז"ל, שנורה למוות ב־14 בפברואר 2019 במהלך ויכוח על חניה.

אתמול הרשיע בית המשפט המחוזי בתל אביב את אוראל זוית, בן 26 מחולון, בהריגתו של פודובני ז"ל, אך זיכה אותו מאשמת רצח. הסיבה: טענת בית המשפט כי "הירי בוצע תוך כדי קטטה ותנועה, ולא היה בכוונתו" של זוית.

לפי כתב האישום שהוגש במרץ 2019, ביום הירי החנה מנהל החנות שבה עבד פודובני את מכוניתו ליד העסק של זוית, והאחרון הבחין בו ואמר לו שלא יחנה במקום. בין השניים פרץ ויכוח קולני ואלים. מנהל החנות נמלט מהמקום, אך לאחר מכן שב אליו יחד עם עובדיו, כשפודובני ביניהם. במקום החלה קטטה, שבמהלכה שלף זוית את אקדחו ממכנסיו, נופף בו, כיוון לעברו של המנהל וירה פעם אחת באוויר.

בהמשך הבחין זוית בפודובני מתקדם לעבר אחיו ואביו בניסיון לתקוף אותם, כיוון את האקדח למרכז גופו וירה בו. פודובני, בן 43 במותו, נפגע בפלג גופו העליון והתמוטט במקום.

"זה היה חג האהבה, ולנטיינ'ס דיי", נזכרת קרן. "במקום פרחים קיבלתי הודעה על מוות. לפחות היו אנשים טובים שעזרו לי לקנות קבר לבעלי. רק הקבר עלה 26 אלף שקלים. איך אפשר להגיד שלא הייתה במעשה הזה כוונה?".

כל מה שהיה מבעלי בעל ערך - מכרתי כדי שיהיה במה להאכיל את הילדה. הלאה אני לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה המון חוסר צדק. הוא יושב מחייך, אבא שלו שילם על עורך דין, ומה איתנו? המשפחה שלו אפילו לא התנצלה בפנינו. לפעמים אנשים שואלים אותי: 'מה נשמע, איך בלי יורי?'. זה ישר מחזיר אותי אחורה ולוקח לי זמן להירגע. שואלים: 'איך הילדה מסתדרת בלי אבא?'.

בשביל מה אתם בכלל שואלים את השאלות האלה? הם שואלים, אני שוב מתחילה לבכות, והילדה שואלת: 'אמא, למה את בוכה?'. אני מרגישה שלא באמת מעניין מישהו איך אנחנו חיים. תשלמי ארנונה, תשלמי הוצאות נוספות, אף אחד לא עוזר לך. נשארתי לבד. על מה אנחנו חיים? את מי זה בכלל מעניין? כשקורה אסון כזה, אנשים באים, מנחמים, אומרים לך ככה וככה.

למחרת אף אחד לא זוכר אותך. אני אפילו מתביישת לבקש שיעזרו לי. לא נעים לי שירחמו עליי. עכשיו למשל אספו כסף למשפחתו של יורי וולקוב ז"ל. כולם עכשיו איתם, אבל לא יעבור הרבה זמן עד שהם יחזרו להיות לבד עם הצער שלהם. חוץ מזה, באיזו מדינה משפט מתקיים ארבע שנים? ככה זה כאן".

ואז בקושי הספיק להיות אבא ומת. בהתחלה אמרתי לבת שלנו שלאבא כאב הלב, והוא עלה למעלה. איך יכולתי להסביר אז לילדה כל כך קטנה שירו בו למוות? אבל היא שואלת שאלות.

"אני לא יכולה, קשה לי", מוסיפה קרן. "אם יכולתי לומר ליורי משהו עכשיו, הייתי אומרת לו שחבל שהגיע לפה, שלא היה צריך להגיע. כאן הוא עבד ואיבד את החיים שלו. אני מנסה לגרש מעצמי מחשבות עליו, כי זה כל כך קשה לי. אבל איך אפשר לא לחשוב עליו כאשר כל דבר בבית, וכמובן הבת שלנו, מזכירים לי אותו? יש לי רצון שכל המשפט הזה כבר יסתיים.

אני חושבת אולי לארוז את התיק ולחזור למקום שבו נולדתי. אמא שלי נמצאת בטשקנט. אני לא רואה פה צדק, לא רואה פה הגנה. אין פה עונש אמיתי. העובדה שאין פסקי דין קשים במקרים כאלה רק גורמת לכך שרואים יותר ויותר מקרי אלימות. מי שלוקח עורך דין טוב, בעוד כמה שנים כבר נמצא בחוץ".