עוד לפני שמתווה הפשרה יצא לאור הוא כבר עורר מעצם היוולדו סערה וחילוקי דעות. תחילה טען איילנד שלוין ורוטמן יזמו את הפנייה אליהם, דבר שעורר זעם רב בקרב המוחים נגד הרפורמה, וחיזק את הטענה שזו הסיבה שהמתווה דומה לרפורמה. עוד באותו יום פרסם אלבשן הכחשה וטען שדווקא המחברים של מתווה הפשרה הם אלו שפנו מיוזמתם אל לוין ורוטמן. שבוע לאחר מכן הכריז איילנד שהמתווה מת, היוזמה כשלה והיא יורדת מסדר היום. “אנחנו נמצאים בעיצומו של המהלך, והרבה דברים נמצאים בערפל", מרגיע פרידמן. “אני מאמין שהיא לא ירדה לגמרי מהפרק".
"כל הזמן מדברים אצלנו על פולין והונגריה, אבל כדאי להסתכל על אנגליה, שנכנסה לקושי סביב בעיית המהגרים בגלל שבתי המשפט על בסיס זכויות אדם הגבילו עד מאוד את היכולת להתמודד עם ההגירה. התוצאה היא שיש ריאקציה מאוד גדולה שם נגד מהלכים של בית המשפט, והם מתמודדים עם זה על ידי שינוי הדרגתי של החוקים ומניעת התערבות של בתי המשפט בנושאים פוליטיים ומדיניים".
"תמיד יהיו מקרים שאתה אומר, הלוואי שאפשר היה לפסול אותם, אבל אין לזה גבולות ברורים, וכשנותנים לבית המשפט את הכוח הזה מול ממשלה ופוליטיקה, אז גם השאלה מה ועד איפה לא ברורה ולפעמים מסוכנת. יש גם מחיר לא פשוט לכוח הזה, כמו העוינות שנוצרת בין בית המשפט למערכת הפוליטית וגם השיבוש שנוצר בתוך המערכת הפוליטית. השאלה למשל האם באמצע תהליך שלום מוצדק שפתאום בית המשפט יגיד, פלוני לא יוכל לשמש כשר, ובכך מפילים את הממשלה ומונעים תהליכים? יש לזה צדדים רבים".
"כשהייתי עורך דין צעיר והופעתי בפני אחדים מגדולי השופטים בישראל, השופט היה שואל, ‘יש פשרה?', ואם אין, בתוך שתי דקות הוא התחיל לשמוע את העדויות. יום, יומיים, חמישה ימים והמשפט הסתיים. גם משפט מורכב. היום משפטים נמשכים שנים, במיוחד המשפטים הפליליים מתארכים בצורה בלתי מתקבלת על הדעת וגורמים לסחבת ועינוי דין. בזמן הזה בית המשפט מתייחס לכתב האישום כאילו זו הרשעה, והנאשם שממתין לפסק דין לא יכול לקבל עבודה בשורה של תחומים, לא יכול להתפרנס ובסופו של דבר נאלץ להגיע להסכם טיעון".
התרעות פיקוד העורף