"אין מילים שיכולות לתאר את הצער, את האובדן. ואם יש, אלה לא מילים שאני מכירה", אומרת טל תמרי, אלמנתו של מאיר תמרי ז"ל, שנרצח בשלישי שעבר בפיגוע ירי מחוץ ליישוב חרמש בצפון השומרון. תמרי, 32, אב לשניים, שנרצח בידי מחבלים שעצרו ליד רכבו ופתחו באש, נסע ביום הפיגוע לסדר את האוטו של אשתו.
"יום לפני כן הייתה תקלה, ומאיר אמר שעוד לפני העבודה הוא יספיק לקחת את האוטו לסדר אותו, ואז יחזור", מספרת תמרי. "הוא כבר היה בדרך הביתה, היה אמור להגיע בכל רגע. ואז הרבש"צ של היישוב שלח הודעה בקבוצת היישוב שהיה פיגוע. ישר ידעתי שזה מאיר. התקשרתי אליו, שלחתי לו הודעות, אבל הוא כבר לא ענה".
"הייתה לי תחושה חזקה שזה הוא, סוג של ידיעה כזאת. ואז התקשרתי לפלאפון שבש"ג של היישוב. שאלתי: 'זה האוטו שלנו?', אמרו לי שכן. שאלתי מה קורה עם מאיר, אם הוא בסדר. אמרו שעכשיו הוא עולה לאמבולנס ושהוא בהכרה. ישר התקשרתי לאמא שלי שתבוא לשמור על הילדים. ארגנתי אותם, ואז נסעתי לבית חולים".
מה חשבת באותם הרגעים?
"הייתי בטוחה שיהיה ניתוח, שתהיה תקופת שיקום, אבל נסתדר. חשבתי שתהיה תקופה קצת קשה, קצת קושי פיזי בבית, אבל לא תיארתי לעצמי ולא עלתה בדעתי לשנייה אחת אפילו מחשבה על איזושהי סכנת חיים. הייתי בטוחה שהוא בדרך לבית חולים, יטפלו בו ויהיה בסדר. ואז הגעתי, לקחו אותנו לחדר אחר עם עובדים סוציאליים, ואפילו אז לא ירד לי עדיין האסימון.
"הייתי בטוחה שמפני שזה פיגוע, אז גם כשיש פצועים - יש איזשהו ליווי למשפחה. אמרו: 'הרופאים עוד מעט יבואו ויסבירו את המצב'. חשבתי שבטח יגידו איפה הוא נפגע, איזה ניתוח עשו לו, וכמה זמן צריך לחכות. לא עלה בדעתי משהו אחר. ואז הרופאים אמרו שהם לא הצליחו".
כעת מנסה תמרי, 26, לשאוב כוחות מילדיה הקטנים, מאמה, ממשפחתו של מאיר, וגם ממאיר עצמו. "אני פשוט רוצה שהוא ידע שאדאג לילדים ושלא יחסר להם כלום", היא אומרת בדמעות.
מחצלת ליד מחצלת
מאיר ז"ל גדל בצפת. טל תמרי מתגוררת בחרמש מגיל 14. הם נפגשו בעמק המעיינות. "מאיר הלך עם אחותו ואח שלו למעיין, ואני הלכתי לשם עם חברה", נזכרת תמרי. "ישבנו מחצלת ליד מחצלת, התחלנו לדבר, שיחקנו שש־בש, היינו כל היום יחד.
"אחרי זה במשך שנתיים היינו חברים מאוד טובים. היה לנו ברור שאם זה יצליח לעבור לקשר רומנטי, אז זה - זה. אחרי שנתיים של היכרות התחלנו לצאת. בתוך ימים החלטנו שאנו מתחתנים, ובתוך חודשיים וחצי היינו כבר תחת חופה".
החודש היו אמורים בני הזוג לחגוג ארבע שנות נישואים, אך האידיליה המשפחתית התנפצה יממה לפני יום הולדתו ה־32 של מאיר. ביום הולדתו הוא הובא למנוחות בבית העלמין שקד שבשומרון. מאות בני אדם הגיעו ללוות אותו בדרכו האחרונה: "מאיר היה מדהים, אהב ליצור, אהב לבנות, אהב כל דבר שקשור בהרכבה. הוא היה במקצועו חשמלאי, ידע לעשות הכל בידיים. בנה הכל, אהב לבנות בעץ, ידע לתקן כל דבר.
"לפני כחצי שנה נכנסנו לביתנו אחרי שיפוץ מאוד ארוך. מאיר עשה את כל החשמל של הבית מאפס, כל מה שקיים בבית הזה, הידיים הטהורות שלו נגעו בו, בנו ועשו. למזלי, מאיר ואני הגענו להסכמה שאנחנו תמיד משאירים בינינו דף נקי, שאנחנו לא מטאטאים שום דבר. הכל דובר תמיד, הייתה בינינו תקשורת טובה.
"מאיר יצא מהעולם הזה כשאנחנו בדף נקי ובאהבה גדולה. אני מודה על העובדה שזה היה כך, שאין לי שום חרטה בקשר שלנו ואין לי שום דבר שאני מצטערת שלא אמרתי, כי דאגנו כל יום להגיד וליהנות מהרגעים ביחד. אני חושבת שכדאי לנצל כל רגע עם האהובים שלנו ולדעת שזה לא מובן מאליו. חשוב גם לא לשמור בבטן שום דבר".
פצע גדול
לשניים שני ילדים - עלמא, בת שנתיים וחצי; ויהב, בן שנה. "היינו כולנו ישנים בלינה משותפת, במיטה גדולה עם הילדים", מספרת תמרי. "היינו המון בחיבוקים, המון בכרבולים, המון יחד עם הילדים. ניצלנו את הזמן לאהוב ולהוסיף טוב בעולם. זה היה חשוב למאיר תמיד. כשדיברנו על חינוך הילדים ועל העתיד, הוא אמר לי ש'הכי חשוב שהם יהיו אנשים טובים, שיוסיפו טוב בעולם, וזהו, כל השאר לא משנה'.
"מאיר היה כזה. הוא הוסיף טוב לכל מקום שהוא הגיע אליו. תמיד ראה איך הוא יכול לעזור, נתן מעצמו. הוא פשוט ראוי להערכה ושכולם ידעו כמה הוא היה מדהים, ואיזה פספוס זה לעולם הזה ולנו באופן אישי שאנחנו לא נזכה יותר ללמוד ממנו ולראות את הטוב שלו, ויהיו לנו רק דברים מהעבר".
איך בישרת לילדים מה שקרה?
"לעלמא סיפרתי מה שקרה. היא מבינה פחות או יותר לגיל שלה. עוד כשיצאתי לבית חולים, אמרתי לה שלאבא יש פצע מאוד גדול, שאנחנו הולכים לבית חולים ושהרופאים יסדרו את זה. היא ידעה כבר שהוא פצוע. כשחזרנו מבית החולים ישבתי איתה ועם יהב, ואמרתי שהיו אנשים רעים מאוד שעשו לאבא פצע מאוד־מאוד גדול.
"אמרתי שלפעמים הפצע כל כך גדול שהרופאים לא יכולים לסדר את זה, ושאבא מת. עלמא לא תבין את המילה 'נרצח'. אבל היא מכירה את המילה 'מת', כי ראינו ציפור מתה, אז יש לה איזשהו מושג למה הכוונה. סיפרתי לה שאבא מת, שהוא לא יחזור יותר ושעכשיו הוא אצלנו בלב".
מי שהיה ליד תמרי בעת שקיבלה את הבשורה המרה היה בנימין הורגן, בעלה של אמה, ששכל את אשתו הקודמת, אסתר הורגן ז"ל, בדצמבר 2020, כאשר מחבל פלסטיני רצח אותה ביער ריחן שבסמוך לביתה בצפון השומרון. בפברואר 2022 נישא הורגן בשנית לדלית, אמה של טל. דלית, שעוסקת באמנות, ציירה את דיוקנה של אסתר ז"ל, הביאה לבנימין את הציור, וכך השניים הכירו.
"בנימין מבין את מה שאני עוברת", אומרת תמרי. "בואי נגיד ש'הצטרפתי למועדון'. יש איזשהו גורל משותף והבנה משותפת של אובדן שאנחנו חולקים עכשיו, כל אחד מהמקום שלו. זה גורל משותף לי ולמשפחה של בנימין, ולכל המשפחות השכולות. תחושת הכאב בלב משותפת לכולנו".