ימים מאוד אינטנסיביים, בלתי שגרתיים וטעוני רגשות עוברים על סא"ל שי אברמסון, החזן הראשי לצה"ל ב־15 השנים האחרונות. הוא מדלג בין הלוויות בזו אחר זו ובין ביקור פצועים בבתי החולים ומשתדל לא לפספס גם אף חתונה צבאית בבסיסים השונים. כל זאת לצד התנדבותו במד"א כנהג אמבולנס בתחנת מודיעין.
"עומרי הוא גיבור ישראל": המחווה המרגשת של תושבי קצרין ללוחם שנפל
"ראיתי ערפל וקיבלתי זרמים ברגליים": הנס של יונתן בן חמו שרגלו נקטעה בעזה
“אף פעם, בכל שנותיי בתפקיד, לא חוויתי מערבולת רגשות עוצמתית ומגוונת שכזו", הוא מספר. “אני חושב שהמלחמה באה לי בצורה מאוד אינטנסיבית בכמות הלוויות שאני מזועזע ממנה עד היום, בצורה חסרת תקדים שאני מקווה שלא אחווה יותר בחיים שלי. אחרי 15 הלוויות ברצף פסיכי, אשתי, עובדת סוציאלית קלינית, ראתה שאני מאבד את זה ואמרה לי שאני צריך לקחת פסק זמן רגע ולעשות דברים אחרים, ויש הרבה מה לעשות. אז לקחתי את להקת הרבנות הצבאית שאני מפקד עליה והלכנו להופיע בשטחי כינוס בצפון ובדרום, בבסיסים שונים ופשוט התחלנו לבקר פצועים בבתי חולים, ואז הגיעו הבקשות להופיע בחופות".
"הבנתי שמה שיעזור לי להתמודד עם הכאוס הזה הוא פשוט להיות בעשייה מתמדת במקום לצפות כל היום בחדשות מול הטלוויזיה, זה עוזר לי להישאר עם הראש מעל המים. כשהתחלתי לעשות דברים מגוונים וראיתי שמחות וחיים שממשיכים לצד הזוועות שראינו בהתחלה ועכשיו נפילת חיילינו, אז הבנתי שאפשר להישאר אופטימי וללקט את נקודות אור הקטנות האלה כדי להתקדם קדימה. לכן, כל חתונה שמישהו רוצה שאופיע בה, אני ישר קופץ על ההזדמנות, זה מבחינתי מפעל הפיס".
יצא שהופעת בהלוויה ושעה אחרי זה הופעת בחתונה?
“כן, זה קרה לי כמה פעמים. באחת הפעמים עשיתי הלוויה בהר הרצל, ומיד אחרי זה נסעתי להופיע בחתונה בצומת גולני. היה שם חבר ששאל אותי איך אני מסוגל לעבור מהעצבות לשמחה, ושיתפתי אותו בשריטה שיש לי כבר לצערי הרב, שכשאני מופיע לפני חבר’ה לוחמים סדירים, לצערי הרב מאוד יש לי דמיונות של מודעות אבל. אז הוא אמר לי שיש שיר של אהוד בנאי שאני מוכרח לשמוע. שמעתי את השיר הזה והוא הרגיש לי כמו בוקס בתוך הבטן, על מה שעובר עליי ועל חיילי להקת הרבנות הצבאית. השיר נקרא ‘הופעת מילואים’ והוא מתאר הופעה בפני חיילים, וקול נפץ שקוטע אותה באמצע. השיר תיאר מילה במילה את מה שאנחנו מרגישים כי לפעמים אנחנו מופיעים לפני 400 איש ו־20 איש מהחטיבה נהרגים. זו טבעה של המלחמה. אהוד תיאר בדיוק, אחד לאחד, את מה שאנחנו מרגישים. אנחנו עושים הכל ומחפשים רק מה לעשות".
“לכבד את המשפחות"
ב־7 באוקטובר, בשבת הארורה, היה אברמסון במשמרת שגרתית בניידת טיפול נמרץ של מד"א. “בשעה 6:30 בבוקר מיד הקפיצו אותי ונסענו לעשות סבבים לפינוי פצועים מאזור הדרום לבתי חולים במרכז. הבנו שיש הרבה מאוד פצועים אבל לא הבנו את גודל האירוע. היו כמה פעמים שעצרו אותנו בדרך והיה חשש שאלו מחבלים, ואז היה מאוד קשוח. אחרי יום וחצי עליתי על מדי צה"ל והתחלתי בצער רב ועמוק בהלוויות בלתי נגמרות".
האינטנסיביות של התקופה הנוכחית גורמת לך להסתכל על התפקיד שלך בפרספקטיבה אחרת?
“בהחלט כן. קודם כל זה נותן פרספקטיבה על החיים כי בסופו של דבר כולנו מגדלים ילדים ומשפחות. בשבוע שעבר הופעתי ברומניה וחוויתי כל מיני דברים, והבנתי שהחיים שלנו לפני ה־7 באוקטובר ואחריו הם שונים לגמרי וזה מורגש גם בקרב הקהילות היהודיות בחו"ל. זו טלטלה מאוד עמוקה שמביאה אותך לחשוב מה תפקידך בכוח. לצורך העניין, יכולתי בימים הראשונים לשבת רגל על רגל בבית כי לא נקראתי לדגל, שכן יש ברבנות הצבאית מערכת שלמה שמתעסקת בנושא הקבורה וכו’, אבל קפצתי לתוך המערכה הזו גם כמומחה תוכן וידע, וגם כדי ‘לתפוס’ כמה שיותר הלוויות ולהוביל את ההלוויות הרגישות והמורכבות יותר מתוך הרגשה שצריך דמות שתיתן נופך יותר מקצועי ורגיש".
"ברגע שמשפחה מרגישה שהחזן הראשי לצה"ל נמצא בהלוויה של הילד שלה זה עושה משהו, זה מכבד את המשפחה, מכבד את הקהל ואת החלל. אני לא עושה איפה ואיפה ומגיע רק להלוויות של קצינים בכירים, אלא מגיע לכל הלוויה שאפשר כדי לכבד את המשפחות, ולעשות את ההלוויה הכי רגיש שאפשר".
אברמסון (49), בוגר ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה, נולד בירושלים וגדל על ברכי החזנות, שכן אביו, רוני אברמסון, שימש כסולן בית הכנסת הגדול בירושלים וניהל במשך שנים את התזמורת הקאמרית הישראלית. הוא למד חזנות אצל מיטב המורים וחקר לעומק את הנושא, אך לא ראה בזה מקצוע. את שירותו הצבאי החל בעתודה האקדמית, בלימודי לוגיסטיקה וכלכלה, ובמסגרת הרזומה הצבאי שלו ביצע תפקידים שונים כמו מדריך בקורס קצינים, מפקד פלוגת מפקדה ביחידת “מגלן", וכן מילא תפקיד בכיר בתחום מערכות המידע ואמצעי הלחימה באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה.
לתפקיד החזן הצבאי הראשי הגיע לגמרי במקרה, “באשמת" בני גנץ. “זה תפקיד שעושים הרבה מאוד שנים ולא כל יום יש תחלופה של חזן צבאי ראשי", משחזר אברמסון. “הגעתי לאירוע הפרידה מהאלוף בני גנץ, וביקשו ממני לעלות ולשיר קטע חזנות כיוון שידעו שאני אוהב לשיר, אז עליתי ושרתי תפילה לשלום המדינה וגבי אשכנזי, שהיה הרמטכ"ל אז, עלה לבמה, מאוד התרגש ופחות או יותר עשה מינוי על המקום".
זה תפקיד שחלמת עליו?
“לא, בכלל לא, אני איש תקשוב ומערכות מידע. גדלתי בשטח ועברתי לחיל התקשוב, ועסקתי הרבה מאוד בתחום הזה. החזנות הייתה תחביב עבורי, ופתאום הגיע התפקיד הזה בהפתעה".
“מתפרק עם כולם"
כאיש עשייה סקרן מיסודו, אברמסון שואף תמיד לחדש ולרענן את תפקידו, ואחד השינויים הבולטים שהכניס במסגרת תפקידו במלחמה זו הוא הגרסה המעודכנת לתפילת “אל מלא רחמים" לחללי מערכות ישראל. “תפילת ‘אל מלא רחמים’ השתרשה בישראל כתפילה של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. בחלוף השנים היא הלכה ותפחה כי רצו לתת ביטוי לכל תחום, כמו קהילות נוספות או חיילות בלשון נקבה. אני החלטתי לעצור את זה. התחלתי לנבור בארכיונים, במכתבים שהחליפו הרב גורן ובן־גוריון בנושא, ובסופו של דבר הכללתי את כל אוכלוסיות וקבוצות הנופלים בתפילה אחת, וזה משהו שהכנסנו ב’חרבות ברזל’. המטרה היא שהתפילה תדבר לכל משפחה שכולה. התלבטויות לא פשוטות".
יצא לך לבצע את התפילה הזו פעמים רבות בתקופה האחרונה, איך אתה מצליח לא לבכות בזמן הביצוע?
“אני לא מצליח, אני מתפרק יחד עם כולם. כבר יצא לי לדמוע במהלך תפילת ‘אל מלא רחמים’, להשתנק, לנשום ולשתות מים אם צריך. אני מתרגש עם המשפחות ואלה החיים שלנו. אני לא אטום".
הגישה שלך לתפקידך כחזן צבאי ראשי השתנתה לאורך השנים?
“אני חושב שלא. אני משוכנע שבנושא המקצועי יש הרבה דברים שצריך כל הזמן לחדד ולחדש, אבל אני מתייחס לתפקיד באותו כובד ראש לאורך הדרך, אף פעם לא שר ‘על אוטומט’, ובכל פעם מתרגש מחדש".
אברמסון, המשמש בתפקיד החזן הצבאי הראשי בתור אזרח עובד צה"ל, מופיע במקביל כחזן וכזמר “אזרחי" במופעים ובאירועים רבים בארץ ובחו"ל ובקונצרטים שונים, משתף פעולה לעתים תכופות עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, התזמורת הקאמרית הישראלית, התזמורת הסימפונית ירושלים, וכאמור, גם שר בחתונות צבאיות.
“אני רוצה לציין גם את השמחה שיש בחתונות האלה ורוצה למסור לכל החיילים שמתכננים להתחתן בחודשים הקרובים – תקדימו את החתונה ותעשו אותה בשטח. זו חוויה חזקה ומחממת את הלב. החתונות האלה הן שמחות ויוצאות דופן. החתן והכלה מגיעים עם האמר מקושט וכל היחידה מקבלת אותם. ממש פרחים בקנה ובנות בצריח. יש גם כל מיני בקשות, למשל בחתונה שעשיתי לאחרונה בקריה בתל אביב, הזוג ביקש ממני להכניס אותו לחופה עם שיר לועזי של אלביס פרסלי, ומבחינתי, אם יש שיר שעומד בקריטריונים מסוימים, אז אני שר אותו. מרגש אותי לשתף פעולה עם חבר’ה צעירים שמתחתנים למרות המצב".
לסיום שיחתנו מבקש אברמסון להעביר מסר: “גם בימים קשים, כמו שאנחנו חווים עכשיו, ובכל זמן, יש נקודות אור. צריך קודם כל למצוא אותן, להיצמד אליהן, לחשוף אותן, לעורר אותן ולחבק אותן. כל אחד, בתחום שלו, יכול לעזור במערכה הזו שהיא לא רק צבאית אלא גם הסברתית. יש עוד הרבה דברים שאנחנו צריכים לעשות בהסברה ובמקומות אחרים ולהמשיך להבעיר את שלהבת הרוח היהודית. עם ישראל חי".
