מלחמת חרבות ברזל: אלוף (מיל') יעקב עמידרור, עמית בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, ראש המטה לביטחון לאומי ויועץ לביטחון לאומי לראש הממשלה לשעבר, התראיין ל'מעריב' ופרש את משנתו בנושא החטופים המוחזקים בידי חמאס והביע דעתו על הלחץ האמריקאי על הקבינט הביטחוני.
הסיפור שלא סופר: נתניהו יסכים לעצור את הלחימה בעזה רק בתרחיש אחד | ברסקי
סינוואר לא מסתפק בשחרור חטופים: המחיר הכואב שהוא דורש מישראל
"אני חושב שההגדרה 'משא ומתן' למצב הנוכחי היא הגדרה נדיבה מדי", אמר בפתח הראיון. "מחליפים מסרים, אבל אף אחד מהם לא התגבש עדיין למשא ומתן ממשי".
"כשזה יקרה, אנחנו נדע רק ברגע האחרון, וזה טבעם של משאים ומתנים כאלה", המשיך. "כך שאת האמירות השונות לגבי ניהול משא ומתן צריך לקחת בעירבון מוגבל. מה בדיוק עובר בין המתווכים לבין הנהגת חמאס, שחלקה בעזה וחלקה בחו"ל, שמור מאוד, וממילא הנושאים ונותנים לא קובעים את דעתם על פי ההתבטאויות בתקשורת, אלא לפי מה שהם מקבלים מהמתווכים".
לגבי הדד-ליין והצפי לסיום המלחמה, עמידרור אומר שהאמריקנים הבהירו בצורה ברורה שהם לא שמים לנו דד ליין. "הם מבינים את מה שהבינו גורמי המקצוע בהתחלה: שללחימה הקרקעית יהיו שני שלבים. הראשון יהיה מאוד אינטנסיבי, ואנחנו נמצאים בו עכשיו. יש הרבה מאוד כוחות, אש ונפגעים ברצועה.
זה שלב שבזמנו הוערך על ידי אנשי המקצוע שיימשך בין שלושה לארבעה חודשים. אנחנו נלחמים נטו בשטח בערך כחודש וחצי. לכן, להערכתי, צה"ל זקוק לעוד תקופה של כחודשיים על מנת לגמור את השלב האינטנסיבי. צריך לזכור שגם בסופו לא כל נקודה ברצועת עזה תיכבש, אבל החלקים יהיו כבושים: כלומר צפון הרצועה, חאן יונס ואולי גם חלקים מרפיח".
מה לגבי השלב הבא?
"ברגע שהשלב הזה יסתיים, יעברו לשלב פחות אינטנסיבי מבחינת כמות הכוחות והפעלת האש. היא עדיין תהיה מלחמה מסוכנת מאוד עם לא מעט נפגעים לצה"ל, אבל פחות נפגעים אזרחיים, והיא תעסוק בניקוי השטח על בסיס מידע שנאסף מחקירות שבויים ותפיסת שלל.
כל הדברים שנותנים מודיעין מדויק יותר ומאפשרים להרוס את תשתית הטרור ולהרוג את מפקדי חמאס שעדיין יישארו בחיים. השלב הזה של הניקוי יהיה ארוך ביותר, וצה"ל ישהה ברצועה עם כוחות קטנים יותר באופן רציף במשך שישה חודשים עד שנה. בהערכה גסה הייתי אומר ששנת 2024 כולה תהיה שנת הניקוי של רצועת עזה מתשתית החמאס ושארית היכולות והאנשים שלו".
"רק בסוף 2024 יהיה אפשר לדבר על היום שאחרי, על השאלה מה יקרה אחרי שצה"ל לא ישהה פיזית בתוך הרצועה ויתנהג אליה כפי שהוא מתנהג לג'נין, לדוגמא, שבה פועלים על בסיס מידע מודיעיני נקודתי.
ככל שההצלחה בשלב של הניקוי תהיה גדולה יותר, כך יהיה פחות צורך במעורבות של צה"ל לאחר מכן. באופן אירוני האינטרס שלנו, של העולם וגם של העזתים הוא אותו אינטרס: שתהיה הצלחה גדולה מאוד בניקוי השטח במהלך 2024, ולאחר מכן הצורך במעורבות צבאית ישראלית יהיה יותר קטן".
מה שעמידרור לא יכול להבטיח זה שלוח הזמנים הזה יהיה לרוחם של האמריקנים שאיתם מתנהל דיאלוג בנידון מסתייג קלות לגבי לוח הזמנים על רקע הדיאלוג עם האמריקנים בנידון. מבחינתו ,הוא הציג את הדברים, כפי שהם נראים מבחינה צבאית.
"מובן שיש עוד אילוצים שיש להם חשיבות גדולה וגם אותם יצטרכו לקחת בחשבון, והאילוץ האמריקני הוא אחד מהם. אם היו אומרים מהי התכנית האידיאלית מבחינת מדינת ישראל, זו התכנית האידיאלית.
ככל שנתקרב אליה, והאמריקנים יבינו את ההיגיון שלה ויפנימו שזה לא פתיח לכך שאנחנו מתכוונים להישאר בעזה לעולם ועד וחולמים על בניית יישובים שם, אלא יבינו שזה מהלך צבאי עם תהליך סיום ברור וחד-משמעי שנובע מהעשייה בשטח, ויוגדרו הפרמטרים שיכתיבו מתי צה"ל יפסיק לשהות בשטח ורק יפעל שם על סמך מידע מודיעיני, כך הלו"ז שלהם ידמה ללו"ז שלנו. זה חלק מהדיאלוג. האמריקנים לעולם לא יקחו אחריות על הביטחון של ישראל, הם מבינים שזו אחריותה של הממשלה, ולכן צריך לנהל את השיח איתם בצורה בטוחה ופתוחה".
ומהי האפשרות הכי טובה ליום שאחרי? לדידו של בן שיחתנו, אם יימצא גוף ערבי שייקח על עצמו את הניהול של עזה ואת בנייתה מחדש. זה, כמובן, ידרוש השקעה של כסף רב והרבה מאמצים. "יצטרכו להקים שם מערכת ביטחונית שתשמור על חוק וסדר – דבר שצה"ל לא מתכוון לעשות. צריך לדאוג לא רק לבניין הפיזי, אלא גם להקמת התשתיות שלא קיימות בעזה", מדגיש עמידרור. ובינתיים צריך לדאוג להרוס את כל המנהרות בצורה זו או אחרת, "כי הן מהוות סיכון גם לתושבים".
עמידרור לא מסתיר שיש שם המון עבודה, "אנחנו לא רוצים שייקח את זה גוף כמו הרשות הפלשתינית, שמחנך את התלמידים שלו להרג ישראלים ומושחת לחלוטין שנזקו גדול מתועלתו. אבל יכול להיות שאתבדה, והגוף שיוקם יהיה מורכב גם מאנשי הרשות. יש להם אלפי אנשים שהועסקו על ידם לאורך השנים ושמרו על נאמנות לפחות פורמלית לרשות, אז יש שם איזושהי תשתית.
איך זה ייראה בדיוק? אין אף אחד בעולם שיודע. כי הטעות הכי גדולה שאנחנו יכולים לעשות היא להכניס פנימה מישהו שייצר משהו דומה למציאות ששררה בעזה לפני ה-7 באוקטובר".
ואם גם הגוף החדש-ישן יסכן את שלומנו?
"היות שאנחנו לא מתכוונים להישאר בעזה, אף אחד לא יכול לכפות עלינו מציאות שלא נסכים לה. אם הגוף החדש יסכן אותנו, ניכנס שוב בכוח ולא ניתן לו להתקיים. גם לאמריקנים וגם לגורמים אחרים בעולם יש מספיק אחריות להבין שאי אפשר לייצר ברצועה מציאות חדשה שתאיים על ישראל כי ישראל לא תיתן לזה להתקיים.
הם יצטרכו להבין שיש לנו תפיסת עולם שלא מאפשרת לנו להתקיים בצד גורם שמסכן אותנו, גם אם יש מישהו שחפץ ביקרו. אבל אני לא חושב שאנחנו נמצאים במצב הזה. גם בארה"ב מדברים על 'רשות פלשתינית לאחר רפורמה'. איפה הרפורמה? לכן אני לא חושב שאנחנו נמצאים עכשיו בפני בעיה כזאת. בכל פתרון שיהיה, לנו יש אינטרס חד משמעי: אנחנו נשמור על חופש פעולה מוחלט בפני כל מי שיסכן אותנו, ולא נאפשר לעזתים להתקרב לגדר".
ומה לגבי החזית הצפונית?
"אני לא רואה הסלמה עכשיו בצפון. אנחנו וחיזבאללה מקפידים כרגע לשמור על הלחימה פחות או יותר במרחב הגדר, ועד עכשיו הרגנו למעלה מ-100 אנשי חיזבאללה. זה משהו שלא עשינו ב-30 השנים האחרונות. אנחנו מלקקים את פצעינו וסופרים את מתינו, אבל כרגע כל הלחימה היא באותה מדרגה.
ההחלטה הכי חשובה שראש הממשלה קיבל במלחמה הזאת היא לא לפתוח במערכה נגד לבנון במקביל לזו בעזה, בניגוד להמלצות של גורמי ביטחון. ההחלטה הכי חשובה שהוא יצטרך לקראת סוף השלב השני של המלחמה בעזה היא באותה שאלה: האם לפתוח במלחמה בלבנון. זה יהיה תלוי בתנאים שיהיו בעזה באותה העת.
ככל שההצלחה בעזה תהיה יותר ברורה וחדה, יהיה קל יותר להביא למהלכים דיפלומטיים שאולי יזיזו את חיזבאללה מהגבול. ההערכה האישית שלי היא שהסיכויים לכך מועטים, אבל בגלל שהסיכוי הוא לא אפס צריך למצות אותם. אם יתברר שהמאמצים הדיפלומטיים לא עוזרים, הממשלה תצטרך להחליט אם לפתוח חזית נוספת – קרי, מלחמה שתהיה קשה פי עשר מהמלחמה נגד חמאס, בעיקר לעורף".