מנהיג המפלגה השמרנית הבריטית וראש האופוזיציה בבריטניה לשעבר, ויליאם הייג, טען בטור שפרסם ב"טיימס" הבריטי כי תקיפה ישראלית ברפיח עלולה להיות טעות גורלית.
ישראל תיסוג מתוכניותיה הצבאיות ברפיח? הלחץ ממדינות העולם גובר
מעבר להישגים הטקטיים: המבצע ברפיח העביר מסר למנהיגי חמאס | שלום בן חנן
לדבריו, "לאחר הטבח ב-7 באוקטובר על ישראל, כתבתי שהישראלים יצטרכו להיזהר לא ליפול למלכודת החמאס. יותר מארבעה חודשים לאחר מכן, זה יכול להיות השבוע שבו ישראל נופלת למלכודת הזו. תקיפה צבאית בקנה מידה מלא על רפיח, החלק של שבו מרוכזים כיום כמיליון וחצי בני אדם, לא תביא את 'הניצחון המוחלט' שהבטיח ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, אלא תפחית את ביטחון ישראל בטווח הארוך יותר".
"לא צריך להזדהות עם חמאס בשום צורה כדי לחשוב שמתקפה גדולה לרפיח תהיה טעות. אולי, כמוני, הייתם מסכימים עם הצורך במערכה הצבאית של ישראל עד כה - תוך כדי הבנתם שיותר סיוע הומניטרי הוא חיוני - ותקבלו שהזוועות ב-7 באוקטובר קראו לתגובה מוחצת. אפשר להבין ששום בני ערובה לא היו משתחררים ללא לחץ קיצוני על שוביהם. אתה יכול לזהות שחמאס עצמו הוא שמציב בכוונה אזרחים בקו האש, מנהל מלחמה מבתי חולים ואפילו ממנהרות מתחת לסוכנות האו"ם המספקת סיוע. אתה יכול להאמין לכל זה, כמוני, אבל בכל זאת תחשוב שרפיח עלולה להיות עבור ישראל נקודת מפנה, גשר צבאי רחוק מדי, רגע של התפרצות שמביאה ירידה בפח", הוסיף.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
עוד טען כי "עבור נתניהו, רפיח היא הדרך לניצחון המוחלט שהוא מחפש. אם אתה חושב על חמאס כעל צבא, יש בזה היגיון: לחמאס היו 24 גדודי לוחמים; ישראל טוענת שהשמידה 18 מהם. ארבעה מהנותרים נמצאים ברפיח; להשמיד את הארבעה האלה והניצחון המוחלט בפתח. אולם בעוד לחמאס אכן יש מאפיינים רבים של צבא, יש לו גם תכונות של משהו אחר: התקוממות. ואנחנו יודעים מניסיון ארוך ומר שאפשר להביס את היחידות הצבאיות, אבל זה יצוץ שוב עם יותר מתגייסים מאי פעם.
אנחנו מכירים את זה מעיראק ומאפגניסטן, והישראלים עצמם יודעים זאת היטב מהכניסה שלהם ללבנון ב-1982, שהובילה בסופו של דבר לנסיגה ב-2000, והותירה מאחוריהם אויב חזק יותר. חיזבאללה מהווה כעת איום גדול מאי פעם. ניתן להשיג ניצחון מוחלט על צבא בשדה קרב, אך לא על התקוממות השואבת את כוחה מרעיון, המושרש באוכלוסייה. כדי לנצח על זה, פוליטיקה נבונה צריכה ללוות את הפעלת הכוח.
לשלוח את צבא ההגנה לישראל לרפיח באותה גישה של החודשים האחרונים זה להתעלם מפוליטיקה כזו. מספר עצום של אנשים דחוסים בחלל קטן. בפועל, אין להם לאן ללכת. רבים נמצאים על סף רעב ומחלות. הנשיא ביידן התקשר ביום ראשון לנתניהו כדי לדרוש ממנו לא להמשיך ללא תוכנית אמינה לביטחונם ולתמיכתם. עבור קבינט המלחמה, ארבעת גדודי חמאס הם פיתוי רב עוצמה. אבל מספר נוסף שהם צריכים לקחת בחשבון הוא זה 17,000 היתומים המוערכים בעזה. בלי תקווה כלשהי לשלום במזרח התיכון, היתומים האלה יהוו יום אחד את גדודי החמאס של העתיד.
ההחלטה שתתקבל בירושלים מה לעשות ברפיח היא אפוא בעלת משמעות עצומה, אולי הרגע האסטרטגי המכריע ביותר מאז החלה מלחמת עזה. היא מייצגת בחירה גורלית בין אסכולה אחת של מחשבה ישראלית - ששום שלום עם פלסטינים אינו בר קיימא ורק הרתעת הסכסוך תעבוד - לבין השנייה: יש להשאיר מקום לפתרון שתי המדינות יום אחד, אחרת לעולם לא יהיה.
הסתכלו מסביב לעולם, וקל לטעון שרק הרתעה מונעת מלחמה במצבים שלא ניתן לפתור בדרכי שלום. מקו הרוחב 38 המפריד בין צפון ודרום קוריאה, לקו השליטה בין הודו לפקיסטן בקשמיר, ועד לגבול נאטו-רוסיה סביב המדינות הבלטיות, רק מושג ההרתעה הוא שמחזיק את השלום הבינלאומי. זה טיעון שאנחנו מעלים בלי סוף. זו הסיבה שאנחנו בונים צוללות גרעיניות חדשות. זה משהו שאנחנו רוצים שדונלד טראמפ, עם הדיבור האינפנטילי שלו על עידוד התקפות על בעלי ברית שלא משלמים מספיק, יבין. וכשהמלחמה באוקראינה תסתיים בסופו של דבר, רק הרתעתה של רוסיה, על ידי שילוב אוקראינה בנאט"ו, היא שתמנע ממנה לפרוץ שוב.
אפשר להבין, אם כן, שישראלים עשויים לחשוב שמה שעובד עבור רוב שאר העולם יעבוד עבורם. חוץ מזה שזה לא. זה עבד ברמה אחת - יכולת גרעינית ויכולת צבאית אילצו את מדינות ערב לוותר על מאבקן למיגור ישראל. עם זאת, הרתעה לא יכולה לעצור קבוצות חמושים ומחבלים שאינם שייכים למדינה ולא אכפת להם ממה שקורה לבני עמם. המומחה הצבאי סר לורנס פרידמן הצביע על כך, בטענה שישראל התקדמה עוד יותר, בניסיון להשמיד את האיום לחלוטין. אבל זה עלול להיכשל בלי חזון מדיני מי ישלוט בעזה - מי שהוא לא חמאס ולא ישראל.
הדיפלומטיה של החודשים האחרונים חשפה שעדיין יש פתרון למלחמה במזרח התיכון, כזה שעם הזמן אנשים סבירים מכל הצדדים יוכלו לאמץ. בני ערובה משוחררים, מנהיגי חמאס עוזבים את עזה, ישראל נסוגה, הרשות הפלסטינית מוקמת מחדש, ההתנחלויות נעצרות, הסעודים מנרמלים את היחסים עם ישראל, ארה"ב נותנת ערבויות לסעודים, מדינות המערב מכירות בפלסטין כמדינה והישראלים מקבלים זה. זה ההקשר שבו דיוויד קמרון אמר, בצדק רב, שבריטניה עשויה להכיר במדינה פלסטינית - לא שינוי מדיניות אלא תזכורת שאפשר לעשות זאת.
כל אחד יכול להעריך שפתרון כזה הוא ניסיון ארוך ויצריך שנים של בניית אמון בסבלנות. אין לה סיכוי קטן ללא הדחת נתניהו ואחיזה ערבית טובה יותר בהנהגה הפלסטינית. אבל תהיה זו טעות איומה של ישראל לצמצם עוד יותר את המרחב לפתרון כזה, תוך השלמה בלי משים למלחמות נוספות שאינן ניתנות להרתעה ובהן ניצחון מוחלט בלתי אפשרי. המלכודת פתוחה לפניה. עתידו של המזרח התיכון עשוי בהחלט להיות תלוי בגורלה של רפיח".