מלחמת חרבות ברזל: רס"ן נעמה קפר, בעלת תפקיד נחשק כיום כמפתחת בחיל התקשוב, שיתפה היום (שלישי) את 'מעריב' בעשייתה לפיתוח כלים טכנולוגיים במלחמה.
הסיבה לאמברגו הנשק? הלחץ שאיראן מפעילה על איטליה מאחורי הקלעים
יאיר גולן: "מדיניות נתניהו קרסה ובאים בטענות לשמאל, זו פסיכוזה"
רס"ן נעמה קפר בת 26 מגבעת יערים, כיום רמ"ד מנהל מוצר ביחידת מצפן באגף התקשוב וההגנה בסייבר, היא "ילדה טובה ירושלים". היא למדה בבית הספר החקלאי בעין כרם ואז בתיכון היוקרתי ״בויאר״ שבירושלים. לפני השירות הצבאי, היא הייתה חניכה במכינה הקדם צבאית "ערבה" שלוחת חצבה, זו מכינה חקלאית שמכוונת לציונות ולאהבת הארץ.
רס"ן קפר מגיעה ממשפחה שדוגלת בשירות משמעותי וארוך בצבא. האח הצעיר קצין שריון במילואים והאחות משרתת כעת כמדריכת איסוף קרבי בסדיר. במהלך המלחמה, לתקופה, האחים שירתו בו זמנית ואפילו הזדמן לנעמה לפגוש בהם מספר פעמים בשטחי הכינוס.
בתחילת השירות הצבאי שלה, שובצה כתצפיתנית יחד עם חברותיה למכינה והתאכזבה: "מאוד מאוד לא רציתי את התפקיד, התבאסתי שזה התפקיד ששובצתי אליו , התגייסתי עם חברה מאוד טובה מהמכינה ביולי 16". אך ההמשך היה אחר, היא מציינת, "לא לקח לנו הרבה זמן להתאהב בתפקיד ומשם היסטוריה".
אחרי כמה שנים בתור קצינת איסוף, ששירתה ברוב המוצבים בגזרת עזה, בתפקידים מקצועיים ופיקודיים, היא קיבלה הצעה מעניינת ומפתה מאגף התקשוב. ההצעה ייעדה לה תפקיד יועצת, שהרזומה שלה כתצפיתנית לשעבר, היה מושלם עבורו. נעמה התבקשה לעזור לאפיין ולהסביר לצוות המפתח, איך המערכת עובדת בשטח ואיך היא משפיעה על הלוחמים שבמעברים.
הכוונה הייתה לפתח ולהפוך את המערכת של התצפיתניות למערכת טכנולוגית, חדשנית, משמעותית וטובה יותר. בתפקיד הזה, רס"ן קפר מספרת "למדתי על העולם הטכנולוגי בצבא, איך הפיתוח של המערכות עוזר לצבא, על AI. מהצד שלי אני לימדתי אותם איך משלבים את ה-AI במערכות האלה בשטח בצורה הכי יעיל והוקלה שתהיה נוחה ללוחמים ולתצפיתניות, כזו שלא פוגעת בביטחון ובמבצעיות בזמני לחץ".
העולם הזה מאוד עניין אותה, בשל השילוב שבין יכולת טכנולוגיה לשטח. היא יותר מרומזת שמדור "מנהלי מוצר", פיתח מספר מערכות מבצעיות, שבלעדיהן לא יוכל הצבא לנהל מלחמה. בתור ראש המדור, חשוב לה לציין שהיא שואפת למקצועיות גבוהה כדי לאפשר לכלל הגופים בצבא, מהחייל שבשטח ועד לישיבות הקבינט להשתמש במערכות, שמשפיעות על ההחלטות המתקבלות בשטח.
רס"ן נעמה, עבדה במהלך המלחמה על מספר פרויקטים, ששינו כאמור לדבריה, את פני הלחימה כפי שאנחנו מכירים אותם היום. בין המערכות האלה ניתן למנות את מערכת MapIt - שנותנת תמונה אינטגרטיבית, באמצעות מידע רב שכבתי. המערכת תורמת בהערכות מצב, מעין תמונת "מאגר כוחות" עדכנית בכל רגע נתון.
כמו כן ניתן לנקוב בשמה של מערכת "ליבת ההתראות ואחיזת המרחב" – שמסייעת לראות את האיומים לכוח המשתמש בה ולהתריע מפני סכנות, כאיום רחפנים ועוד שלל איומים, שלא נפרט כאן לטובת ביטחון מידע. בנוסף לאלה, נעמה עסקה בפיתוח ושדרוג מערכות ארגוניות וניהוליות, בהן עוברות ההודעות והפקודות לכלל הגורמים הרלוונטיים כמערכת האנטר- מערכת ציד, שאפשר רק להזכיר אותה, אך לא יותר.
בימים אלה נעמה והצוות שלצידה, מפתחים מערכת שאמורה להחזיק את כל התיאום בין חיל האוויר לכוחות המתמרנים, זו מערכת שהייתה קיימת אך לא בפיתוח מיטבי. בלחימה הנוכחית הודגם עוד יותר הצורך בשילוב הכוחות של אוויר ויבשה. סרן קפר צופה ש"גם עוד עשר שנים, הטייס, המג"ד ואלופי הפיקוד ילחמו אתה, יורידו הוראות לסנכרון מדויק וזה יפתור המון בעיות".
מכולן, המערכת שממש קרובה לליבה, היא הפיתוח לתצפיתניות שנקרא ״סאטרטרק״, זו מערכת שפותחה בשיתוף פעולה עם אלביט. נעמה חושפת שהמערכת היא "כלי שעוזר לתצפיתניות לאפיין את מה שהיא רואה לפני שהיא מזהה אותו, זו מערכת מסווגת" אין בכוונתה לפרט מעבר לכך. "בתור מ״מ בנחל עוז ראיתי כמה משימות יש לתצפיתניות ובתור מ״מ לא היה לי איך להקל עליהן.
ראיתי כמה פעמים איך משבר העומס מהווה תסכול גדול בקרב התצפיתניות, אין ספק שזה אחד מהפיתוחים שעוזרים לתצפיתניות ואני שמחה להיות חלק מהמפתחות. "היא הייתה לוקחת את המערכת אתה לאי בודד היא מתבדחת, "הטכנולוגיה הייתה עוזרת לה לאפיין מה מולי, ארוחת צהריים? או אויב?".
סיקרן אותנו לדעת, האם יכולים להיות שימושים אזרחיים לפיתוחים הצהליים האלה? נעמה טוענת, "שום דבר ממה שהצבא מסתכל עליו אינו דומה לשום חברה אזרחית מאחר והפיתוח פה הוא כלל צה״לי, לעומת חברה אזרחית שם הוא יותר ספציפי. זאת אומרת, אותה מערכת שאנחנו מפתחים משמשת את כל הדרגות בצבא, בעוד שבחברות אזרחיות, כל תפקיד מחזיק במערכות משל עצמו".
היא מבהירה את הדברים: "בסוף אנחנו במורכבות ארגונית מבחינה פיתוחית, בגלל שהדרישה היא לפתח מערכת אחת שתדע לכלול את כל הצרכים, בין אם הן של הרמטכ״ל ובין אם הן של אותו לוחם מעברים. צריך להנגיש את כל הכלים בכדי שהשימוש של המערכת יהיה אפקטיבי ויעיל".
התופעה של "בריחת מוחות" מהצבא מוכרת, הצבא מודאג ממנה לא מעט. שאלנו, מה צה"ל צריך לעשות כדי להשאיר את המוחות הטובים אצלו בקבע? האם ציונות מספיקה בעת הזאת? נעמה מאשרת שזה אתגר מאוד גדול של הצבא, עם זאת, לדבריה "הדגש על העשייה המבצעית המשמעותית לכולם יותר ברור מה-7 באוקטובר".
היא מאמינה שזה "צריך להיות בהכרח בליבה של העשייה, צריך להזכיר את זה לאנשים שבסוף הולכים לחברת סטארט-אפ, שמפתחת סטארט-אפ, ששום דבר שיעשו, לא יהיה משמעותי כמו לשרת בצבא ברמה הערכית והציונית". נעמה מאוד כנה בעניין הזה והיא מפרטת: "בסוף אפשר לתגמל אותנו, לתת לנו הרבה מאוד למידה וכלים שיכולים לפתח אותנו בצבא. אותי לקחו לקורס העצמה לנשים, שבו נחשפתי לכמות המשרות הבכירות באזרחות, ברפואה, בעולם היזמות, בחברות הייטק ואז אתה מקבל גם מזה ומזה".
היא נזכרת בחוויית הגיוס הראשונית שלה, כשקיבלה את השיבוץ כתצפיתנית, ממנו לא הייתה בזמנו שבעת רצון. "דווקא ביום שהתגייסתי, ההבנה הכי חשובה ומעצימה שמשפיעה עליי עד היום היא, שאין לנו עוד מדינה אחרת והדבר הכי ציוני שאנחנו יכולים לעשות זה לשרת את המדינה. זה לא משנה מה אתה עושה זה, חשוב איך אתה עושה את התפקיד ומה אתה עושה ממנו, כי בסוף כולנו למען מטרה אחת והיא לשרת את המדינה. ב-7 באוקטובר הבנו כולנו את המשמעות העצומה של התצפיתניות ואני גאה להגיד שהייתי אחת מהן".
איך שלא נסתכל על זה, חיל התקשוב הפך להיות לאורך השנים שמורת טבע שלפלח מסוים מאוד בציבור הישראלי. בשנים האחרונות, יש ניסיונות להתרחק מהתדמית הזאת ולפעול למען גיוון, אך יש גם עדויות רבות שמשאירות רושם על כך שבשטח, הרצון לגוון לא כל כך ניכר ואפילו על כך שמאחורי הקלעים יש ידיים ששמות עליו מגבלות. נעמה חושבת ש"צריך לשים את הדגש בתיכונים בכל הארץ, ללכת ולחשוף את התפקידים ואת המבחנים ושכל תלמיד תיכון שמעניין אותו עולם הטכנולוגיה והפיתוח יהיה זכאי להיבחן במבחנים הראשוניים".
שאלנו את נעמה, מה לדעתה צריך היה האגף שלה לעשות אחרת כדי שה-7 באוקטובר לא יקרה? נעמה עונה בקצרה, "מה שחשוב לנו כאגף זה איך משתקמים מהר ומה האלטרנטיבות העומדות בפנינו בזמני לחץ, ואיזה גיבויים יש. אנחנו כאגף לומדים לפתח גם חסינות פיזית של המכשירים והבנייה שלהם שתעזור להם לשרוד טוב יותר".
בעתיד, באזרחות, הייתה רוצה להמשיך להתעסק בתחום של ניהול מוצר, איפיון מוצר, איך עוזרים ללקוח לבצע את העבודה בצורה הטובה ביותר. באותה נשימה היא אומרת שלהישאר באזור הביטחוני נראה לה משמעותי ומתאים לה לא פחות. "אין חייל שלא תורם למאמץ המלחמתי הכולל.
ההשפעה של כל חייל וחייל מורגשת, אם לרגע חשבנו שיש תפקידים חשובים ותפקידים חשובים פחות גילינו שלכל אחד במלחמה יש חשיבות עצומה במאמץ במערכה הנוכחית". כמו כן היא אומרת: "נשים יכולות לעשות הכל, אנחנו רואים את זה במלחמה יום יום, איך אישה יכולה להוביל טנק ואיך אישה יכולה לפתח מערכת שמצילה חיי אדם".
ספק אם היה כזה, בצה"ל, או בציבור כולו לגבי היכולות של נשים, הולך וקטן עם הזמן. הנשים המשרתות כמו נעמה וחברותיה מוכיחות את עצמן והישגיהן מדברים בעד עצמם.
לטכנולוגיה, גם יש לתת חשיבות ומקום של כבוד, כמו שנעמה מאמינה, הפיתוחים שלה יעמדו לצד הכוחות, יתנו מענה ויצילו חיים עוד שנים ארוכות. נדרש רק לייחל לכך, שיחד עם התרומה של הנשים והטכנולוגיה, צה"ל ישכיל למנות מפקדים שייאותו לתת קשב ותשומת לב למידע שמובא בפניהם, כדי שה-7 באוקטובר לא ישנה.