מְפַלְּסִים הוא קיבוץ בצפון מערב הנגב שמשתייך למועצה האזורית שער הנגב. אוכלוסייתו מונה קצת יותר מ-1000 תושבים, כ-335 משפחות, מתוכם תושבים מבוגרים רבים וקרוב ל-200 ילדים. רוב התושבים מועסקים מחוץ לקיבוץ. הקיבוץ מתקיים מחקלאות, רפת, מפעל מתכות ודירות שהוא משכיר, לרוב לסטודנטים הלומדים במכללה האקדמית ספיר הסמוכה אליו. מרחק הקיבוץ מגדר ההפרדה עם רצועת עזה הוא כ-1.2 קילומטר.
"כמו 'אהבה בשחקים' פוגש את 'מלחמת הכוכבים'": טייס שהשתתף במבצע משחזר את הלילה ההיסטורי
חטיפת הספינה הישראלית זו רק ההתחלה: התוכנית הגדולה של איראן נחשפת
באירועי מתקפת הפתע של ארגון הטרור חמאס על ישראל, ביום שבת, 7 באוקטובר 2023, כיתת הכוננות וארבעה חיילים ששהו ביישוב בשבת, נלחמו בעוז נגד עשרות מחבלי חמאס שהגיעו רכובים על טנדרים ואופנועים, במטרה לטבוח בתושבי הקיבוץ ולחטוף מהם שבויים.
הלחימה נמשכה משעות הבוקר ועד שעות הצהריים, עת הגיע תגבור של כוחות צה"ל למקום. מספר מחבלים הצליחו לחדור ליישוב רגלית, חלקם חוסלו וחלקם נתפסו. על הקרב שהתקיים ביום למחרת במפעל פרסקו הממוקם בקיבוץ, כתבנו אתמול.
קהילת מפלסים שרדה את מתקפה של חמאס באוקטובר עם מספר נפגעים מועט יחסית, שישה תושבים נפצעו, שלושה מהם באורח קשה, עם זאת, מבין חברי הקיבוץ אין אף נרצח ולא נחטף איש. קהילת קיבוץ מפלסים פונתה להרצליה, ורובה שוכנה במלון דן אכדיה.
השבוע, כחצי שנה ממתקפת אוקטובר, לאחר שנאלצו להתפנות מביתם בנסיבות טראגיות, ביקשנו לברר את תחושותיהם ועמדתם של חברי הקיבוץ בנוגע לחזרה שכבר התחילה של חלק מהתושבים.
רון אוחיון, סטודנט תושב הקיבוץ מספר: "אני ובת הזוג שלי חזרנו בתחילת מרץ, כשהודיעו לנו מהקיבוץ על חזרת חיוב שכר הדירה וכבר היה נמאס להיות בדירות פינוי". רון מרגיש בטוח: "בקיבוץ יש הרגשה של ביטחון מהסיבה שיש כאן כיתת כוננות בשמירות 24/7, זה תורם לשהייה והחזרה לקיבוץ". עם זאת, הוא מוסיף: "לקחנו בחשבון שהחזרה לקיבוץ בזמן לחימה תגרום לחוויית החזרה להשאיר אותנו מתוחים וערניים לכל פיצוץ או ירי באזור".
ליאור לוי, סטודנטית ששכרה דירה בקיבוץ מפלסים נמצאת במקום אחר: "אני לא חוזרת למפלסים, גם כי אני כבר 190 יום במילואים במרכז, וגם כי העבודה שלי במרכז. אבל בעיקר כי איבדתי אנשים שאהבתי, הדינמיקה החברתית השתנתה באזור, הרבה אנשים וחברים וגם חלק מהקהילה לא חוזרים ולכן יש חשש לחזור לשם. מעבר לזה שהמצב הביטחוני לא ברור". ליאור מעדכנת: "כאחת שעושה מילואים אני יודעת שעדיין יש לחימה, ויש התקפות באזור וכרגע מרגיש פחות נעים לחזור".
עם זאת, היא לא סגרה את שער הקיבוץ הצהוב מאחוריה: "הדבר היחיד שמחזיק אותי עם הרעיון לחזור לשם, זה כי המקום הזה, בחבל ארץ הזה, פשוט מרגיע אותי. משפט אבסורדי ככל שיהיה.. אני אוהבת את הבית ואת האנשים והסביבה, מקווה שכשתתחיל תקופת השיקום הדברים יהיו יותר קלים ופשוטים ואמצא את הדרך שלי חזרה לקיבוץ."
קלאודיו בלינדר, בן 62 גרוש 2 בנות ו-3 נכדים, אף הוא תושב הקיבוץ, כרגע מחוצה לו: " אני עדיין לא חזרתי לקיבוץ, כרגע אני מתגורר בהרצליה במלון. אני לשעבר חבר קיבוץ, יש לי בת ונכדים בקיבוץ ובעקבות הנכדים, אני עדיין פה במלון ולא חזרתי לקיבוץ".
קלאודיו אמביוולנטי: "התחושות כרגע הן מעורבות, מצד אחד מאוד רוצה לחזור, מצד שני תחושה שלא עושים מספיק כדי שאנחנו נחזור ורוצים לקנות אותנו עם כסף". למרות הכל קלאודיו מצהיר שהוא רוצה לחזור "כי מפלסים זה הבית, רוצה להיות במלחמה ולעשות אותה מבפנים, לחזור הביתה ולנסות להחזיר את החיים לכמה שיותר נורמליות. למרות שזה נשמע מאוד לא הגיוני". קלאודיו מודע לדואליות: "מצד אחד שום דבר לא הסתיים, מצד שני, קשה להיות כבר מעל חצי שנה מחוץ לבית".
עילאי זק, בן 28: טרם חזר לקיבוץ, "אני כרגע מפונה עד ה-7 ביולי, שאז אמורים להסתיים הפינויים" הוא אומר ומוסיף: אבל צריך לראות מה יקרה בהמשך". עילאי מתלבט: "אני לא יודע כמה אני שש לחזור לקיבוץ, למרות שאני מאוד מתגעגע , אבל אני לא יודע כמה אני יכול, במיוחד שיש בת זוג וגם לה יש את התחושות והחששות שלה". למרות אכזבותיו מהרשויות עילאי מקווה שיהיה בסדר.