“התכוננו לגל שדומה אולי למלחמת לבנון השנייה או למבצע צבאי נרחב", אומר שלומי נחומסון, מנכ"ל ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, “בפועל קיבלנו צונאמי. כבר ביממה הראשונה היו לנו מאות חללים. לצערנו, בחודשים האחרונים נופלים לוחמים מדי יום ביומו, וזה מאוד עצוב. אתה מבין את התפנית הקשה במסלול החיים שהמשפחות האלה עוברות עכשיו. אין באמת משהו שישקם באופן מלא, שינחם. הכאב והאובדן יישארו עם הילדים האלה כל החיים, אבל לפחות אנחנו שם כדי לתמוך ולהקל. כשאנחנו עושים לילדים בר מצווה בכותל, אבא שלהם היה אמור להיות איתם, אז אנחנו שם בשביל לעזור כדי שלא כל המעמסה תיפול על אם המשפחה, להקל קצת בסיטואציה הבלתי אפשרית שהם נמצאים בה".

בכיר במוסד לשעבר: "כיבוש רפיח אמור להיות אמצעי להשגת מטרה אחרת"
ישראל תצליח להילחם בלי נשק מארה"ב? "רחוקים מהיכולת לוותר על החימוש"

כאשר אוריה ושירה (שם בדוי) הצטרפו לאירוע בר ובת המצווה השנתי של ארגון אלמנות ויתומי צה"ל בתחילת אפריל, הן עשו זאת לאחר שכבר התוודעו כמה חודשים קודם לכן לתוכנית “עוצמה" שמוביל הארגון. פיתול אכזרי של הגורל הפגיש בין הבנות האלה, שאבותיהן נהרגו במלחמת חרבות ברזל, והוביל לידידותן הייחודית. אביה של אוריה נפל בעת מילוי תפקידו ב־7 באוקטובר, כשהגן על תחנת משטרת שדרות. גם אביה של שירה נלחם באומץ ונפל כחבר בצוות ההגנה האזרחי של קהילתם בעוטף עזה באותו יום נורא.

“אני מרגישה היום שמחה, כי פגשתי את החברים שלי ממחנה 'עוצמה' שאליו נסעתי בדצמבר. רק הם יכולים להבין מה אני מרגישה. אבל אני מתגעגעת לאבא שלי. זה יום ההולדת הראשון שלי בלעדיו, והוא היה צריך להיות בבת המצווה שלי", אמרה אז אוריה.

מאז 7 באוקטובר התייתמו יותר מ־540 ילדים ויותר מ־230 נשים התאלמנו. נחומסון, שנמצא בארגון אלמנות ויתומי צה"ל כבר 14 שנים, מונה לתפקיד המנכ"ל לפני כשלוש שנים וביקש מהצוות, עם מינויו, להכין תוכנית פעולה למקרה של מבצע גדול או מלחמה. את “צונאמי" האבידות איש כמובן לא צפה.

“אנחנו מייצגים את כל האלמנות והיתומים של חללי צה"ל, השוטרים וכוחות הביטחון האחרים שלנו", אומר נחומסון, שמוביל את המאמצים להגביר את תמיכת המדינה בארגון. “החובה שלנו היא להציע להם תמיכה רגשית ותחושת קהילה ושייכות, ולהבטיח שקולם יישמע. כל משפחה שעברה טרגדיה כזאת היא משפחה במצוקה".

לארגון אלמנות ויתומי צה"ל, שנוסד בשנת 1991, מעמד ייחודי בחברה הישראלית, כאחת מארבע עמותות רשמיות המוכרות על ידי המדינה. המשימה המרכזית של הארגון, שתכליתו לסייע לבנות ולבני הזוג וכן לילדי הנופלים, היא להציע תמיכה בפן הרגשי, החברתי והכלכלי, ולהגן על זכויותיהם בכל הקשור לחקיקה בכנסת. גישה הוליסטית זו מבטיחה שמשפחות שנפגעו לא רק יקבלו סיוע מיידי - אלא גם יזכו לתמיכה מתמשכת. זאת, באמצעות תוכניות שונות שנועדו לקדם חוסן וצמיחה אישית.

“אנחנו פועלים בשלושה תחומים עיקריים", מסביר נחומסון. “ראשית, תמיכה קהילתית ורגשית. בנוסף, אנו מעניקים סיוע כלכלי, כולל מלגות לסטודנטים, מענקים רפואיים לאלמנות מבוגרות, מענקי חתונה ליתומים שמקימים בית ועוד". כמו כן, עוסק הארגון בייצוג משפחת השכול - בחקיקה בכנסת, בהסברה מול רשויות אחרות ובאמצעי התקשורת, ככל הנדרש.

משפחת אבורון (צילום: באדיבות המצולמים)
משפחת אבורון (צילום: באדיבות המצולמים)

“תוכנית הדגל שלנו, ‘עוצמה', מספקת ליתומים בגילי 18־6 תמיכה הוליסטית מתמשכת בסביבה קהילתית מטפחת לאורך שנותיהם המעצבות", מסביר נחומסון. “מאז 7 באוקטובר מספר היתומים הזקוקים לתמיכה שלנו עלה ביותר מ־130%, מה שיצר צורך דחוף בהרחבת המשאבים כדי לשמר ולשפר את איכות הטיפול שלנו. אחד האתגרים המיידיים וארוכי הטווח שלנו הוא לפתח את תוכנית 'עוצמה'. כיום היא מורכבת מארבעה מחנות שנתיים, וכעת נצטרך לענות על הדרישות שגדלו באופן דרמטי, כדי להבטיח שלאף ילד לא תחסר התמיכה שהוא צריך.

“לדוגמה, כ־270 אלמנות ויתומים השתתפו במחנה 'עוצמה' שערכנו לפני חג הפסח בכפר הנוקדים", הוא מוסיף. “כמחציתם אלמנות ויתומים ממלחמת חרבות ברזל. אחד הרגעים המשמעותיים ביותר עבורי היה כשאחת האמהות סיפרה לנו שזו הפעם הראשונה שראתה את ילדיה מאושרים מאז מות אביהם".

שירן אבוהרון, אשתו של רנ"ג רוני אבוהרון ז"ל שנפל ב־7 באוקטובר במהלך הלחימה באופקים, הגיעה למחנה "עוצמה" עם שלושת ילדיה, ליאור (12), מיה (9) ואליאל (5). “בזכות המחנה הזה אני מרגישה שהילדים שלי נפתחים לאחרים, שהם לומדים דברים חדשים, שהם שמחים כאן", אמרה אבוהרון. “וגם אני שמחה על ההזדמנות להכיר אנשים כמוני, לצבור כוח ולצמוח".

לדברי נחומסון, המלחמה המתמשכת חייבה הערכה מחודשת של הצרכים הייחודיים שצצו בעקבותיה. פרויקט “לצידך" שהגה הוא אחד מכמה תוכניות חירום חדשות שמפעיל הארגון. במסגרתו מטפל הארגון ב־29 אלמנות מלחמה הרות, 14 מהן כבר ילדו. פרויקט “לצידך" הוא חבל הצלה לאמהות לעתיד שאיבדו את בן זוגן, המציע תמיכה מקיפה לאורך כל ההיריון, בעת הלידה ולאחריה, וכולל סיוע רגשי ומעשי בתקופה קריטית זו.

רס"ל במיל' יעקב עוזרי ז"ל נהרג בקרבות העזים בעזה ב־7 בנובמבר. ב־6 במרץ ילדה רעייתו הגר דניאלס עוזרי את בתם, אלה. “לא תכננתי ללדת את הילד הראשון שלי לבד. תכננתי שיעקב יהיה איתי, אבל כמה דברים היו צריכים להשתנות עם המצב החדש. תוכנית ‘לצידך' נתנה לי הרבה תמיכה והזדמנות לדבר עם נשים אחרות הנמצאות באותו מצב. יעקב לא כאן כדי לעזור לי בכל בעצם, אבל אנשי הארגון נותנים לי תמיכה, ואני מרגישה שיש לי גב", אומרת עוזרי.

נחומסון מדגיש כי אחת המשימות העיקריות של הארגון כיום היא הובלת חקיקה בתחומים רבים הדורשים שינוי מיידי. “אנו מספקים תמיכה גם לאלמנות וליתומים ממלחמות ומאירועים ביטחוניים קודמים", הוא מסביר, “אבל אם אני עוצם את עיניי, אני כבר יכול לראות את ההשלכות המתמשכות של הטרגדיה הנוכחית".

לכן, מדגיש נחומסון, מוטלת על מדינת ישראל אחריות לפעול, ומהר: “צריכה להיות פה התייחסות נוספת, טובה יותר, של מדינת ישראל - כדי שבאמת יהיה אפשר להביא את המשפחות האלה למקום שבו הפגיעה שהם ספגו תהיה כמה שפחות גדולה. בסופו של דבר מדובר בלוחמים ובלוחמות שעזבו את הבית שלהם, נפרדו מבני ומבנות הזוג שלהם ויצאו להגן עלינו, על כולנו, כדי שהילדים שלנו יוכלו לישון בשקט בלילה. עלינו מוטלת החובה לוודא שהפגיעה בהם, כמשפחות, כאנשים - בחוסן הכלכלי ובחוסן האישי שלהם - תהיה קטנה ככל האפשר".

הגר ויעקב (צילום: הגר דניאל עוזרי)
הגר ויעקב (צילום: הגר דניאל עוזרי)


“המצב כיום שונה, למרבה הצער", הוא מוסיף, “אנחנו יודעים שאלמנות חוות פגיעה משמעותית, גם בחוסן הכלכלי, גם ביכולת לייצר זוגיות מיטיבה בהמשך, גם בחוסן האישי של הילדים ובכל מה שקשור ליתומים. לפני קצת יותר משנתיים משרד הביטחון כינס ועדה ציבורית, בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס אליקים רובינשטיין. הוועדה דנה באופן שבו המדינה מטפלת ביתומים, והקביעה החד־משמעית שלה הייתה שמדינת ישראל לא מיטיבה לטפל בנושא".

לדבריו, אחד הקשיים המשמעותיים הוא העובדה שצעיר שהתייתם בגיל 21 ויום אינו זכאי למה שאחיו בן ה־20 זכאי לו: “אנחנו יודעים איך נראית התרבות הכלכלית שלנו במדינת ישראל. חבר'ה בני 21 לא מפסיקים להיות נתמכים על ידי ההורים שלהם, ואין שום סיבה שהמדינה תתייחס אחרת ולא תיתן הטבות למישהו שהתייתם בגיל 21 או 22 כי אבא שלו יצא להילחם ולא חזר. זה סימפטום אחד מני רבים, והשורה התחתונה היא שמדינת ישראל כיום לא יודעת לטפל ביתומים ואלמנות. שורש הבעיה אינו ברמה הפקידותית או הביצועית במשרד הביטחון - שורש הבעיה טמון בחקיקה. מי שצריכים לטפל בדברים האלה הם שרי הביטחון והאוצר. הם יודעים בדיוק מה צריך לעשות כדי להעניק לאלמנות וליתומים את השקט ואת החוסן האישי והכלכלי שנדרשים להם. מסיבות שונות, חלקן מובנות יותר וחלקן לא מובנות כלל, הדבר הזה לא נעשה. הוא נמרח".

יותר מ־20 חודשים עברו מאז הגישה ועדת רובינשטיין את המלצותיה. “ההמלצות של הוועדה הן צעד בכיוון הנכון, אבל הן אינן הפתרון שאנו מייחלים לו", הוא מוסיף. “הפתרון צריך להיות מקיף הרבה יותר, אלא שאפילו מה שהומלץ לא מקודם. המלחמה איננה תירוץ. עד שהחלה המלחמה היו 14 חודשים לטפל בזה. גם שר הביטחון הקודם גנץ, וגם שר הביטחון הנוכחי גלנט תמכו לא רק בקידום ההמלצות אלא אף בהרחבתן. אנחנו מאמינים שאין מקום למגבלות גיל או למגבלות אחרות. המדינה חייבת לספק מענים לכלל האוכלוסייה השכולה".

“התפקיד שלנו הוא לצמצם עד כמה שאפשר את הפגיעה", אומר נחומסון, “מתוך הבנה שלעולם לא נצליח להעלים אותה. אנחנו שם כדי לצמצם אותה ולחזק את היסודות עבור המשפחות הללו, עבור האלמנות והיתומים".

המדינה, הוא מדגיש, צריכה לבחון את עצמה ואת היחס שלה למשפחת השכול: “המדינה צריכה לפעול במהירות, לא לחכות למשבר הפוליטי הבא, למשבר הכלכלי, לממשלה אחרת, או להתרחבות של המבצע. הממשלה צריכה לטפל בבעיה היום. יש לנו מתווים שהצגנו למשרד הביטחון על איך בדיוק אנחנו חושבים שנכון לטפל באלמנות וביתומים. ואנחנו מצפים שיפעלו במהירות". 

הכתבה מתפרסמת בשיתוף עם ארגון אלמנות ויתומי צה"ל