מאז הקמתה, נהגה ישראל לעשות שימוש בשיטת הפעולה של סיכול ממוקד במסגרת אסטרטגית הלוחמה בטרור שלה. עם השנים הפכה שיטת פעולה זו להיות אמצעי מרכזי וחשוב שנתפס בעיני מקבלי ההחלטות והציבור הישראלי ככלי היעיל ביותר בארגז הכלים של מערכת הביטחון הישראלית במאבקה בטרור.
השימוש באמצעי זה נעשה במתווים שונים (הפצצות מהאוויר, ירי נק"ל בפעולה קרקעית, ועוד), והוא התבצע במשך השנים בגזרות שונות – ברצועת עזה, בגדה המערבית במדינות אויב ואף בשטח מדינות ידידותיות לישראל. היקף השימוש בשיטת הפעולה הזו ומאפייני השימוש בה השתנו בתקופות שונות בהתאם להתפתחות תופעת הטרור הפלסטיני והשיעי שהופעל נגד ישראל.
אירועי "אינתיפאדה אל אקצה" – "האינתיפאדה השניה" שפרצו בספטמבר 2000 על רקע קריסת התהליך המדיני בין ישראל והפלסטינים כללו גלי אירועים אלימים ופיגועי טרור בהיקף ובמאפיינים חסרי תקדים. אל הארגונים הפלסטינים האיסלמיסטיים חמאס והג'האד האיסלאמי הפלסטיני שמאז חתימת הסכם אוסלו בשנת 1993 הוציאו אל הפועל פיגועי טרור ללא הפסקה בניסיון לחבל בתהליך השלום, הצטרפו מאותה עת גם פעילי ארגון הפתח וארגוני טרור פלסטיניים אחרים דבר שהביא בשנים הבאות למספרי פיגועים ונפגעים חסרי תקדים בישראל.
גל זה הגיע לשיאו בחודש מרץ 2001 שבו בוצע מספר רב של פיגועי התאבדות ובמהלכו נהרגו כ-135 אזרחים ישראלים ונפצעו כ-1,400. פיגועים אלה שהעמיקו את החרדה בציבור הישראלי ופגעו קשות במורל, הניעו את ישראל לעבור ממגננה להתקפה, זאת בין השאר באמצעות שימוש מאסיבי בשיטת הפעולה של סיכול ממוקד בעיקר ביהודה, שומרון וברצועת עזה. אולם תקופה זו סימנה לא רק שינוי בהיקף ובעוצמת השימוש באמצעי הסיכול הממוקד אלא גם שידרוג של שיטת הפעולה וייעולה.
בתקופה זו החלה ישראל לעשות שימוש באמצעי לחימה מתוחכמים בביצוע הסיכולים הממוקדים כגון מסוקי תקיפה ומטוסי קרב. לצורך שכלול שיטת הפעולה של הסיכולים הממוקדים הוטל על סגן ראש השב"כ דאז להקים חמ"ל משותף לגופי הביטחון במודל שהיה ייחודי בעולם, בו שיתפו פעולה צה"ל (חיל האוויר וחיל הים וכוחות יבשה מיוחדים) והשב"כ. דבר זה אפשר לכוחות הביטחון הישראלים להוציא אל הפועל סיכולים ממוקדים במהירות רבה בהתבסס על מעגלי החלטה ופעולה קצרים ועל סמך מודיעין איכותי ועדכני.
על רקע יום השנה העשרים למבצע חומת מגן ולאירועי אינתיפאדת "אל אקצה" מפרסם המכון למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן סקר דעת קהל ארצי שנערך באמצעות "מאגר מוחות" במטרה לבחון את עמדות הציבור הישראלי לשימוש של ישראל בשיטת הפעולה של הסיכול הממוקד במסגרת המאבק בטרור תוך התייחסות לשאלות מוסריות – ערכיות ושאלות של אפקטיביות שיטת הפעולה הזו.
מהסקר עולה כי הציבור הישראלי ככלל סבור כי הסיכול הממוקד הינה שיטת הפעולה האפקטיביות ביותר במאבק בטרור הפלסטיני – 78% מהנשאלים המייצגים את כלל הציבור הישראלי על כל רבדיו השיבו כי שיטת פעולה זו אפקטיבית מאוד (62%) או אפקטיבית (16%) בעוד רק 7% סברו כי השיטה לא אפקטיבית (3%) או כלל לא אפקטיבית (4%). מעניין לציין בהקשר זה כי כשליש – 31% מבין הנשאלים שהזדהו כאזרחי ישראל בני המיעוט הערבי גם כן העריכו כי הסיכול הממוקד הינו אפקטיבי.
עפ"י סקר דעת הקהל הנדון 74% מכלל הציבור הישראלי סבורים כי הסיכול הממוקד הינה שיטת פעולה מוסרית ולגיטימית בעוד רק 14% סבורים כי שיטת פעולה זו אינה מוסרית, (גם כאן 31% מבין הנשאלים שהזדהו כאזרחי ישראל בני המיעוט הערבי העריכו כי מדובר בשיטת פעולה מוסרית בעוד 48% מהם סברו אחרת והתייחסו אל הסיכול הממוקד כשיטת פעולה לא מוסרית).
%51 מהציבור סבור כי יש לבצע סיכול ממוקד גם כאשר פעולה זו הינה פעולת נקמה המתבצעת לאחר התרחשות פיגוע טרור רב נפגעים בישראל. זאת לעומת 10% שמתנגדים לפעולה שכזו ללא כל סייג ו- 29% שהשיבו כי הדבר מותנה בנסיבות הספציפיות של המקרה.
%83 מהציבור סבור כי חשוב לבצע סיכול ממוקד כלפי מי שמוגדר כ"פצצה מתקתקת" (אדם העומד לבצע פיגוע בטווח הזמן הקרוב או המיידי) – 70% הגדירו משימה זו כ"חשובה ביותר" ו-13% כ"חשובה".
רוב מכריע של הציבור הישראלי סבור כי כל עוד מדובר בפעיל המשתייך לכוחות הצבאיים של ארגון הטרור הרי שאמצעי הסיכול הממוקד הינו אמצעי חשוב או חשוב מאוד בארסנל אמצעי הלוט"ר של ישראל. ומה באשר ל"מנהיג פוליטי, מדיני, או אידאולוגי של ארגון טרור"? במקרה זה יש ירידה מסוימת במידת התמיכה של הציבור הישראלי בפעולה (אם כי עדיין יש רוב ברור בתמיכה בביצועה) – 62% מהציבור הישראלי סבורה כי פעולה שכזו הינה חשובה (19%) או חשובה מאוד (43%).
על השאלה - "במהלך ביצוע של סיכול ממוקד עלולים להיפגע גם אזרחים שאינם מעורבים בכל פעילות של טרור. האם גם במקרה כזה מוצדק או למוצדק לדעתך לבצע סיכול ממוקד?", ענו 21% מהמשיבים כי פעולה שכזו תהיה בלתי מוצדקת, בעוד 17% רואים בה פעולה מוצדקת ללא סייג, ומחצית מהמשיבים – %50 סבורים כי לגיטימיות הפעולה תלוי מחד גיסא בזהות יעד הסיכול ומאידך במספר האזרחים שעלולים להיפגע בפעולה.
%69 מהציבור סבור כי האפשרות של התרחשות פיגועי נקמה מצד ארגוני הטרור לאחר ביצוע הסיכול הממוקד ("אפקט הבומרנג") כלל לא צריכה להשפיע (42%) או צריכה להשפיע במידה מועטה בלבד (27%) על החלטה זו. לעומתם, 16% סבורים כי לאפקט הבומרנג צריכה להיות השפעה רבה על החלטה שכזו.
פרופ' בועז גנור, מנכ"ל, המכון למדיניות נגד טרור (ICT), המרכז הבינתחומי, (IDC) הרצליה