מפקד מחוז ירושלים לשעבר, ניצב בדימוס יורם הלוי, נכח אתמול בבית המשפט ברגע הדרמטי שבו 28 שנים וחצי אחרי הרצח של ורדית בקרקנוט ז"ל, חתם הנאשם ברצח, ולרי סאקוביץ', על הסדר טיעון עם הפרקליטות, שבמסגרתו הורשע ברצח, ונגזר עליו מאסר עולם. עבור הלוי, שמלווה את משפחת בקרקנוט זה שנים ארוכות, גם לאחר שפשט את המדים, מדובר בסיומה של הפרשה שאותה ליווה שנים ארוכות.
כתב האישום נגד ולרי סאקוביץ', 67, הוגש במרץ 2019, יותר מ־25 שנים אחרי הרצח. לפי כתב האישום, ב־30 בנובמבר 1993 הוא אסף את בקרקנוט, סטודנטית ב"קמרה אובסקורה", שביקשה טרמפ לכיוון ביתה בקריית ענבים, מרחוב הרכבת בתל אביב. במהלך הנסיעה, לפי כתב האישום, הוא סטה מהכביש אל דרך עפר באזור יער אשתאול, חבט בראשה, בחזה ובבטנה, תקף אותה וחנק אותה. גופתה נמצאה לאחר יומיים של חיפושים.
רצח ורדית בקרקנוט נחשב לתעלומה בלתי פתורה במשך שנים רבות. רוב השנים שעברו מאז הרצח ועד שנתפס שהה סאקוביץ' בבלארוס. הוא נעצר בפברואר 2019, אחרי שהמשטרה הצליבה דגימת דנ"א מהזירה עם המידע על בעלי רכב מסוג סובארו לגאסי, שעליו עלתה בקרקנוט בתל אביב לפני שנרצחה.
הקשר של הלוי, שפרש מהמשטרה ב־2019, עם משפחת בקרקנוט התחיל בעת כהונתו כמפקד הימ"ר של מחוז ירושלים. "ב־2001, כשכיהנתי כיו"ר הימ"ר, היחידה המרכזית, היו שני תיקים לא מפוענחים על שולחני: האחד של ורדית בקרקנוט ז"ל, השני של נועה אייל ז"ל", מספר הלוי. "שניהם פוענחו לשמחתי בשנים האחרונות. הדנ"א היה קיים גם אז, אבל הטכנולוגיה של אז והיום שונה לחלוטין. לקחתי את התיק של ורדית והקמתי צוות די מיוחד, צוות שיפתח את התיק ויתחיל לבדוק כל מה שנבדק וכל מה שלא נבדק וילך על כיוונים חדשים, יפתח זוויות אחרות מהחומרים הקיימים. הצוות הזה ישב הרבה מאוד זמן ובסופו של דבר הביא כמה נתונים שעזרו מאוד לפני שלוש שנים לפענח את התיק, כי הרוצח לא היה בארץ הרבה מאוד שנים ולא יכולנו להגיע אליו. לאחר שהוא הגיע ארצה, עצרו אותו ועשו עבודה מצוינת, ובסופו של דבר הוא הודה".
זו הנחמה
"הייתי בקשר עם המשפחה מהרגע הראשון", מוסיף הלוי. "הכרתי את המשפחה, את אחיותיה של ורדית, את האמא רעיה, את האבא חיים ז"ל שנפטר לפני שנים. הייתי מעדכן אותם, הייתי אצלם בבית, הייתי שותף לדברים מאוד אישיים. הייתי הולך עם האבא ושותה איתו כוס קפה באמצע היום. אם הוא לא היה נרדם בלילה, אז הוא היה מתקשר אליי והיינו הולכים לשתות בירה בלילה. נקלעתי לתפקיד ולסיטואציה, ונוצר קשר עם המשפחה וליוויתי אותם במשך כל השנים. חוץ ממני היו עוד אנשים שהיו בקשר עם המשפחה. המשכנו ללוות אותם אחרי פטירתו של האב. אני גם הודעתי למשפחה שהתיק פוענח ממש עם סיום התפקיד שלי כמפקד מחוז ירושלים".
אתה זוכר את הרגע הזה?
"הייתי כחודש אחרי סיום התפקיד, באתי אליהם על אזרחי. עשיתי את זה בעדינות. בהרבה מקרים רואים במהלך קריירה זוועות וגופות ונרצחים, וחלקי גופות ופיגועים ומחבלים, אז לצערי הרב החושים האנושיים שלנו קצת מתקהים. לכן הכאב יותר קשור למבט של המשפחה, איך המשפחה מקבלת את זה. אתה מסתכל על אמא שהיא כבת 80, וכמעט 30 שנה מהחיים שלה נחתכו בציפייה, בהמתנה. זו משפחה שיודעת שהרוצח הזה מסתובב חופשי, והבת שלהם קבורה. זה טירוף. כולנו הורים, כולנו בני אדם. אז איך אני יכול להרגיש? אני איתם, ובגלל זה הקשר הזה נוצר. מי שיגיד לך שזה לא נכנס ללב, שזה לא מחלחל - מדבר שטויות. אין דבר כזה שזה לא חודר. בסופו של דבר זה חודר. יש כאלה שבאירוע אחד נשברים, ויש כאלה שאחרי 100 אירועים נשברים. זה בסוף משפיע. השאלה היא כמה זה משפיע".
הלוי המשיך ללוות את המשפחה לאורך השנים גם בדיונים בבית המשפט ובפרקליטות. "נפגשתי איתם בפרקליטות, עם פרקליט המחוז", הוא אומר. "הייתי שותף לדיונים, ליוויתי את המשפחה עד הסוף. יש פה סבל אדיר למשפחה, שאי אפשר לתאר את זה ולתרגם את זה בשום דרך. זה חיים שלמים שנהרסו, במיוחד כשלא מצאו את הרוצח ובני המשפחה חיו עם הידיעה שהוא מסתובב חופשי".
איך הרגשת אתמול בבית המשפט?
"בסוף אנחנו אנשים, וכל אחד בתפקיד שלו צריך לעשות את המקסימום שבתחום אחריותו. כך אני הרגשתי בתחום המקצועי, שאני צריך לעשות הכל. אני לא מבטיח הצלחה, אבל אני אעשה הכל כל הזמן כי זה תפקידי. חובתי גם להשאיר מורשת שאחריי ימשיכו. ועובדה שהמשיכו אחריי ועובדה שפענחו. זו הנחמה שלי בציר המקצועי. לגבי התחושה בבית המשפט, אני לא רוצה להשתמש במונח 'סגירת מעגל'. זה משהו שנגמר. לפעמים אתה מיואש מדברים שאתה רואה שאין להם סוף וכנראה שלא ייגמרו, ופתאום זה באמת נגמר. פרק בחיים הסתיים". ד