קשה לקריאה: בדיון בנושא מצוקת שורדי הנובה בוועדה לענייני ביקורת המדינה בכנסת, שיתפו היום (שלישי) מספר שורדים מחוויותיהם מאז האירוע הקשה בשבת השחורה.

מחקר ישראלי קובע: הסם שהציל את שורדי מסיבת הנובה
בפעם השנייה: השר סמוטריץ' נאלץ לרדת מהבמה בעקבות צעקות | צפו

אור נאסא, שורד נובה, סיפר על המחדלים שחווים מול הגופים הממשלתיים: "נמצאת איתי כאן חברה שלפני חודשיים וחצי הפסיקה לעבוד בגלל התקף פוסט טראומטי שהיא חוותה. פסיכיאטר אבחן אותה עם PTSD בעקבות המסיבה, היא הגישה מכתבים לביטוח לאומי ולא אישרו לה. עברנו כאן משהו לא נורמלי, אנחנו לא ניצולים רגילים, אנחנו חיים את זה יום יום וסובלים מזה".

"אנחנו בתור ניצולים פגועי נפש לא צריכים לדבר עם הביטוח הלאומי, הגוף הכי קשה במדינה. אתם מצפים מאיתנו בתור אנשים שלא ישנים בלילה, לא קמים בבוקר, לא יכולים לעבוד, למלא עכשיו טופס כזה וכזה, לנו זה הורס את היום. אני ניסיתי לקבוע תור לפסיכיאטר אחרי חצי שנה, למה התור הבא הוא רק עוד חמישה חודשים".

גיא בן שמעון, שורד נובה, התריע: "יש קרוב ל-50 מתאבדים, זה מספר שהיה נכון ללפני כחודשיים, יש הרבה שגם מאושפזים בכפייה. אני אישית עדיין לא יוצא מהבית. אני לא רואה איך חודש הבא כשנגמר הטט"ר אני חוזר לעבוד. ראיתי אנשים פתוחים מכדורים ונשים צורחות את החיים שלהן עד שהן מתות, צריך זמן לעכל את מה שעברת".

בתגובה, נציג משרד הבריאות בדיון, ד"ר גלעד בודנהיימר, ביקש "להיזהר במספרים", ואמר: "נאמרו פה מספרים על כמויות של מתאבדים ומתאשפזים - אנחנו מכירים מספרים בודדים".

יובל רפאל, שורדת נוספת, סיפרה על הקושי מול ביטוח לאומי. היא סיפרה על החוויה הקשה שעברה, ומחתה ביקורת על הקושי מול המוסדות המדיניים: "אני מצאתי את עצמי במיגונית על כביש 232 לבארי עם עוד 50 איש. לצערי הרב, הייתי מוקפת בגופות בכל אזור בגוף שלי. עם  גופה ספציפית הסתתרתי בכל פעם שהגיעו מחבלים, מחוררת מדממת עליי מכל מקום. הרמתי את הראש לה, הצמדתי את הלחי שלה לשלי וככה הגנתי על עצמי כדי שאם יפגע בי כדור זה חלילה לא יהיה בראש. מחבלים לא הפסיקו להגיע אני התקשרתי בלי הפסקה למשטרה. התשובה שקיבלתי: "מגיעה אלייך ניידת". הסתרתי במשך 8 שעות, בשעתיים האחרונות כבר הפסקתי להתקשר. לצערי, הגיעו אליי מחבלים לירות שוב ושוב".

"למישהו יש ספק שאני הולכת להתמודד עם הדבר הזה כל החיים שלי? אז למה אחד הדברים שעוברים כרגע כל השורדים זה ועדות של ביטוח לאומי לקבלת אחוזי נכות? המינימום להכרה לכל החיים זה 20% נכות. למה באופן גורף, אוטומטית, לשנה הקרובה, כל השורדים לא מקבלים את המינימום? למה אני צריכה לעבור מהמלחמה של ה-07.10 להילחם מול ביטוח לאומי? זו מלחמה, ללכת מול גורמים שיפוטיים ולפתוח את הפצעים שלי כדי לקבל את המינימום. יש לי לא מעט חברים שקיבלו פחות מ-20% אחוז בוועדה הזאת. להילחם מלחמות אני יכולה, אני לא שרדתי בשביל לא לחיות. אני עכשיו חזרתי מהאו"ם ומהפרלמנט, אני נואמת, יוצרת קשרים עם שגרירים בעולם. אז למה אני נלחמת עבור המדינה שלי והמדינה שלי לא נותנת לי את המינימום ואני צריכה להילחם גם מולה".

נעמה איתן, שורדת נובה, משתפת מחוויתה האישית: "מספר שעות השינה הממוצעות שלי בלילה נעות בין 2 וחצי ל-3. אחד הדברים הכי קשים שאני חווה בתקופה הזו הוא שלא הוחזרה לי תחושת הביטחון. במשך 7 שעות אני התחבאתי מתחת לעץ כשמחבלים עברו על ידי, התקשרתי למשטרה בצהריים וכל מה שהיה לשוטר להגיד זה אני מצטער אין לי איך לעזור לך וסיים את השיחה ב'יום טוב'".

היא המשיכה, "פחדתי לצאת מהמיטה, לצאת לרחוב, אני עד היום לא מסתובבת לבד. אני זקוקה לטיפולים, אני זקוקה למתווה, אם לא הפסיכולוגית שלי לא הייתי פה. יש לי חברים שעדיין לא חזרו לעבוד, שלא קמים מהמיטה, שלא קיבלו טיפולים. עברו 24 טיפולים, אני כבר אחרי, ומה עכשיו? למה אני צריכה להוכיח את מה שקרה לי ולהתחנן לטיפול? אני לא מקבלת טט"ר כי אני התחלתי לעבוד, אז מה אני מקבלת במקום? כל החודשים הראשונים המדינה לא הייתה שם, היו מתנדבים. כשאתם מקבלים החלטות תסתכלו עליי, עלינו".

יוזמת הדיון, חה"כ קארין אלהרר: ״מדובר באלפי צעירים וצעירות שהם הדור הבא של מדינת ישראל. הייתה החלטת ממשלה לפני כחודשיים. הוחלט שינתנו לשורדים מענים מרוכזים דרך משרד הרווחה. מה קרה מאז? מה שלא נטפל בו היום, אנחנו נפגוש בריבוע ועל סטרואידים עוד כמה שנים. במקום להסליל אותם לאבטלה, תנו להם את מה שמגיע להם. אני מצפה שמדינה שלא הצליחה להגיע לאזרחים שלה ברגעי הטבח תגיע אליהם עכשיו ותיתן מענים".

הדס ניר קופלר, דוברת עמותת "בשביל החיים", העוסקת במניעת התאבדויות ברמה הלאומית ובסיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו, הגיבה גם היא לדבריו של גיא בן שמעון: "עמותת בשביל החיים עוקבת כל העת אחר מספרי המתאבדים בישראל. נכון להיום ועל פי בדיקה מול הגורמים המוסמכים עולה כי יש מספר מקרי התאבדות בודדים מקרב ניצולי הנובה וודאי לא מדובר בעשרות".

"מאידך, כל מקרה כואב וטראגי ויש לעשות הכל על מנת למנוע התאבדויות מקרב הניצולים ובכלל. מכרז למינוי בקר למקרי אובדנות יצא ממש באחרונה ואנו מצפים שיאויש בקרוב- כך שתהיינה פחות ספקות באשר למספר המתאבדים וניתן יהיה לתת מענה בזמן אמת. ידיעת היקף ההתאבדויות הכרחית תמיד, ובעיקר בעתות משבר", הוסיפה.

"פועלים לפי חוק משנות ה-70"

גורם בביטוח לאומי הדף את טענות שורדי הנובה, ואף טען כי המשרד "רדף" אחרי השורדים: "התקשרנו לכל 3,580 שורדי מסיבת הנובה, וחלקם לא שיתפו פעולה גם אחרי חמש שיחות. נמשיך לנסות בעדינות לסייע".

לדברי הגורם, "הביטוח הלאומי פועל על פי חוק שנקבע בכנסת ישראל וקצבה כחלק מחוק התגמולים מקבלים דרך ועדה רפואית. כדי לבדוק איזו לקות נותרה וטיפול בהתאם לנזק שנותר בין אם נפשי או פיזי או שניהם במקביל היום מאפשרים לקיים ועדות לרובם ללא נוכחות ועל בסיס מסמכים מרופא קופת החולים. 

"הביטוח הלאומי הבין את גודל האסון, ולמרות שאין עד היום חוק פיצוי אסונות לאומיים, שהביטוח הלאומי ניסה להעביר באסון מירון) אנחנו פועלים לפי חוק התגמולים שנכתב בשנות ה-70", מדגישים בביטוח לאומי. כבר בחודש אוקטובר ונובמבר אפשר הביטוח הלאומי תגמול רפואי שנותן מענה ביניים ושילם מענקים החל מחודש דצמבר. "עשינו מגוון פעולות כדי ליידע על התהליך בביטוח הלאומי שהוא במסגרת חוק התגמולים הכולל בקשה להכרה, המאושרת ע"י משרד הביטחון, ולאחר מכן ועדה שנקבעת על ידי מסמכים עם טופס מקוצר שייצרנו. לראייה יש כיום מעל ל-70 אלף נפגעי פעולות איבה.

במקביל, לטענת הגורם, בביטוח הלאומי בקשר רציף עם המפיקים של נובה ומגיעים לכל המפגשים נציגי ביטוח לאומי כדי לסייע ולקדם מיצויי זכויות. בביטוח הלאומי מעדכנים כי לפני חג הפסח הם יעשו גם סבבים למשפחות והמשך הקשר השוטף כדי לוודא סיוע רציף ושיקוף של כל הזכויות שלהם כנפגעי איבה.

בביטוח הלאומי מסבירים שהחוק קובע באופן מפורש את הצורך בוועדה רפואית שהרי 65 אלף נפגעי פעולות איבה נפגעו באופן שונה האחד מהשני: "אדם שנפגע בנפש, לא זהה לאדם שנפגע פיזי או אדם שנפגע גם בגוף וגם בנפש וכל אחד מתמודד עם הקושי והפגיעה שנותרה באופן שונה האחד מהשני וכדי להתאים את המעטפת המתאימה לו, חייבים לבחון את הנושא".

הגורם הזכיר את סמכותו המוגבלת של המוסד לבצע שינויים במדיניות, ומפנה את האצבע המאשימה לממשלה: "ביטוח לאומי הוא לא המחוקק, הוא מבצע את החוק. כדי להקל על התהליך, הביטוח הלאומי שינה באופן מהותי את ההתנהלות מאז שבעה באוקטובר בהקשר של ועדות באיבה ומסמכים רפואיים.

"בעוד שלפני הטבח היה צריך מסמכים מרופא על כל פגיעה, כיום מקבלים מסמכים מכל גורם מטפל ובלבד שהמסמך יהיה מפורט וניתן יהיה לקבוע על פיו נכות.  חשוב להדגיש, לא מדובר בשחזור אלא בפירוט של הרופא המטפל בלקות שנותרה כדי להתאים את הסיוע ככל האפשר לפגיעה".

עוד טוען הגורם כי "הטופס קוצר באופן משמעותי, ואין צורך להגיש מספר בקשות אלא טופס קצרצר אחד שההליך למסלולים השונים שקוף לאזרח ומבוצע אוטומטית בטופס אחוד. מדובר בהקלקה פשוטה על פרמטרים בסיסיים שבתוכם גם מידע על חשבון בנק כדי לדעת לאן להפקיד את הקצבה במידת הצורך".

לדבריו, "הוועדות הרפואיות לא מחייבות הגעה אלא אפשר גם בצ׳אט או על בסיס מסמכים רפואיים כל עוד יש כאלה.  כלומר, כל הקלה אפשרית שהביטוח הלאומי יכל לעשות במסגרת החוק - הוא ביצע וכך ימשיך לעשות. יש צורך להפריד בין הכאב הגדול והחשש לבין העובדה שיש חוק שהביטוח הלאומי מחויב לו ובמקביל הופך כל אבן כדי להעניק שירות מיטבי ולהקל על ההליך ככל האפשר".