בתור הוא פוגש את ח"כ אורי מקלב מיהדות התורה, שנראה לי תמיד בטלוויזיה כחוש וחיוור, אבל בחיים הוא תמיר וכמעט שזוף. מקלב מחמיא לביסמוט על נאום הבכורה שלו במליאה, וביסמוט ממליץ למקלב על החומוס. מורגשת חיבה הדדית גם מול עובדי הכנסת עצמה, כולל החבר'ה במזנון.
ביסמוט, ואת זה אני כבר יודע די מזמן, יודע לשחק אותה על כל המגרש, והוא לא רע בכלל בלהגיד את המילה הנכונה למי שצריך. הוא יודע להתחבר בקלות לאנשים, חייכן וגם שטותניק במקומות הנכונים, כי יש לו סט התכונות שמייצר סטאר קווליטי, והוא פה עם סט כלים מרשים, שליטה מעולה באנגלית ובצרפתית, וקורות חיים שעושים עבודה. הוא יודע שבגילו וכאב לארבעה, חיי ההרפתקאות כבר מאחוריו, אבל כדי לשמר את הנעורים והרושם, הוא עדיין מחזיק בחצר ביתו אופנוע דוקאטי אדום.
ח"כ גלית דיסטל אטבריאן מתקרבת אליו במרוצה ושואלת “מה נשמע, כפרה?", וכשהוא מנסה להסביר שלהיות חבר כנסת זו עבודה קשה, כל כך רחוק מהדימוי המנומנם של מי שמכנים אותם אוכלי חינם שמרוויחים כסף ולא באמת באים לעשות משהו למעננו, דיסטל אטבריאן מתקוממת נוכח הדימוי ואומרת - “עבדתי בשמונה מקומות עבודה, ואף אחד לא מתקרב לכמות ההשקעה שאני נותנת בכנסת. אני מביאה הביתה 20 אלף שקל, ואם לא העזרה של ההורים שלי, אני לא יודעת איך אני מסתדרת".
ביסמוט, עדיין בחושים טבעיים של עיתונאי, מזהיר אותה שכל מה שהיא אומרת יהיה בעיתון. הוא בודק איתה אם תגיע לישיבה במליאה בארבע, והיא אומרת שיש לה דברים אחרים לעשות. בדרך למליאה, כשאני הולך עם ביסמוט, אנחנו פוגשים את מי שהיא שרת הכלכלה עדיין, אורנה ברביבאי, נציגת הממשלה במליאה של היום הזה, ואני שואל אותה מה ההתרשמות שלה מביסמוט. ברביבאי מסתכלת עליו ומחייכת: “בין כל המטורללים שם, הוא דווקא בסדר".
בחדרו, על המדף, בובות קטנות בדמותם של ז'בוטינסקי ובגין. ביסמוט אומר שהייתה גם בובה של דוד בן־גוריון, אבל בנו דוד, בגלל השם, חמד אותה והיא אצלו.
"יש לי מה להגיד לכל הרל"ביסטים האלה, רק לא ביבי, כולל אלו מהימין, שבאים אלינו בטענות כאילו הליכוד מפלג, מפצל ומסית. הם הלכו בחרמות על הפוליטיקאי הכי פופולרי בארץ. 11 שופטי עליון קבעו שהוא יכול להיות ראש ממשלה. עכשיו גם המשפט התפור נגדו מתפורר. כל אותם אלו שהחרימו את בגין, מחרימים את נתניהו, ובאים בטענות על השותפים שלו. אז עם מי נעשה קואליציה, עם סבתא שלי? היא מתה".
50 שנה, אולי טיפה יותר, אני מכיר את ביסמוט. מאותו יום ב־1971 שבו הגיע לנאות רחל, השכונה שבה גדלתי בחולון, ועמד בכניסה לבניין עם סבין, אחותו הבוגרת. הוא סיפר שמשפחתו עברה לגור בקומה השלישית, ממש דירה מולנו, ואני הצעתי להם לשחק איתי “אצבע שחורה".
צירפתי אותה לחבורה בשכונה, הוא שיחק איתנו כדורגל, פינות, סטנגה וקפיצה לתקרה, ובגדול לא נפרדנו כמעט עד היום. יחד עם סבין הגיעו גם ההורים, ז'קלין וברנרד, היא מורה לאנגלית במכון התרבות הצרפתי, והוא בכיר באייר פראנס. משפחה ממוצא תוניסאי - שהתקבלה בחום ואהבה על ידי המשפחה שלי, הוריי אולגה ושמואל, ואחי ליאון.
המעבר לחולון לא שינה את התוכניות אצלם, ואף על פי שהיה בית ספר יסודי ממש מול הבית, הוא ואחותו היו עולים כל בוקר בשבע למיניבוס שלקח אותם ללמוד בבית ספר ביפו, שבו למדו ילדי דיפלומטים מהעולם. בפעם השנייה שנפגשנו השבוע, הוא בא עם כאבי גרון, ונזכר שכל פעם שלא הרגיש טוב, נכנס אלינו ואמא שלי בדקה לו את הגרון ונתנה לו תרופה.
ברנרד ביסמוט היה מביא לארוחת ערב פיתות חמות מאבולעפיה בשקית חומה והיה בשלן גדול. הוא לימד את אבא שלי, הפולני, לאכול את האוכל הכי חריף שיש, וכשנסענו לאילת, שתי המשפחות, לחניון קרוונים, הפולקסוואגן חיפושית מנוע 1,500 סמ"ק אוטומטית, עם מספר רישוי 263-971 - למה אני זוכר את זה אחרי 50 שנה? - נתקעה והיינו צריכים להזמין גרר.
בל"ג בעומר של 1976 יצא מאשדוד אוטובוס של מאמינים להילולה במירון, אבל בדרך הייתה תאונה וסבא של בועז נהרג. בלילה ההוא, כשהוריו נסעו לזהות את הגופה, הוא ישן אצלנו, מבין-לא מבין את גודלו של האירוע. לאבא של בועז הייתה אסתמה. בבקרים השיעולים שלו חצו את הקירות אלינו. כשהייתי קטן, שאלתי את אמא שלי אם ברנרד יכול למות מזה. היא הרגיעה אותי שלא.
לביסמוט היו הרגלי אכילה קצת משונים. הוא אמר שתוניסאים לא אוהבים גבינה, אבל כשהלכנו יחד למרכז המסחרי בשכונה, הוא אכל פלאפל ואני פיצה, ביקש לטעום ממני והתאהב בגבינה עד שחטף לי את כל הסלייס. לפני כמה שנים, כשאביו נפטר, התקשר אליי אחרי תקופה ארוכה שבה לא היינו בקשר, וביקש שאבוא. הייתי בחופשה פרטית רחוקה, אבל לי היה ברור שאבוא. כשנפגשנו בבית הקברות, נפל על צווארי והתפרק בבכי גדול.
כשהפכתי לעיתונאי במדור הספורט של “מעריב", עוד לפני שהייתי בן 18, ביקשתי ממנו שיחליף אותי יום אחד וילך לסקר משחק כדורעף בבת ים. הוא הלך רק כדי להעביר תוצאה למערכת, וקיבל קרדיט שאותו חיפש בשקיקה ביום שלמחרת, פעם ראשונה השם שלו בעיתון.
כשעברתי ל"ידיעות אחרונות" ב־1989, הבאתי אותו כעבור שנה, לעורך מדור הספורט, איתן עמית, איש חזק, שיהפוך לראש מערכת הכתבים בעיתון ויבנה את בועז כשליח העיתון בפריז במשך שנים רבות. לפני חמש שנים התקשר אליי והציע לי לכתוב ב"ישראל היום", העיתון שבראשו עמד: “תבוא, תגניב את העיתון. הוא כבד לי קצת". חצי שנה אחרי שעזב שם, עזבתי גם, מי יודע למה.
ביסמוט, 58, מחזיק בתואר ראשון במדע המדינה מבר־אילן ותואר שני ביחסים בינלאומיים מהסורבון. הוא התחיל אך לא סיים, בליווי של אבא שלי, תואר שלישי, כשנושא התזה היה שיתוף הפעולה החקלאי בין ישראל למצרים בין 1979 ל־1993. הוא נשוי בשלישית לוואנסה, שאחרי גיורה קיבלה את השם רות, ואב לארבעה (מאי מנישואיו הראשונים, מיכל־טס, דוד־ברנרד ונעמי־ז'ולייט).
"אמרתי לך שלפני שנה לא ראיתי את עצמי בכנסת עכשיו, אבל כבר בגיל 6 הייתה לך וגם לי מודעות פוליטית. דיברנו על הפוסטרים. ידעת לבחור בין פרס לרבין. תחשוב על הדקויות האלו. אני הייתי בגין, והליכוד מבחינתי זה כמו ליברפול. תמיד אהדתי אותם, ופתאום אני יורד לדשא ועולה בהרכב של הליכוד".
כאמור, בזכות "אולפן שישי", המעבר של ביסמוט מהתקשורת לפוליטיקה היה מאוד פריבילגי ומהיר. מסלול VIP. בנוסף להיותו עורך ראשי של “ישראל היום", המקורב לליכוד ולנתניהו, הוא הפך לפנים מוכרות בכל בית, והמלחמות שלו מול הפאנל, שהיה לרוב לעומתי כלפיו, הוסיפו לו הרבה נקודות זכות ברחוב, בקרב תומכי הימין. הוא מספר שיצא מהאולפן הקר בנווה אילן, וקיבל את החום של הרחוב האוהד.
ב־2008 חזר ממאוריטניה אחרי ארבע שנות כהונה לא קלות כשגריר במדינה ערבית בצפון־מערב אפריקה. אלו היו שנותיו הראשונות עם ואנסה, והשהות הקשה והמאתגרת הייתה מבחן גדול לחיבור ביניהם. הוא הצטרף באותה שנה ל"ישראל היום", אז בחיתוליו, והפך לעורך חדשות החוץ תחת העורך עמוס רגב, שאותו ירש כעבור תשע שנים.
"איזה מזל ש'ישראל היום' פנו אליי. כשהיינו ילדים, לימין לא היה עיתון משלו. היה אולי שבועון בשם "העולם השבוע" שערך רוני מילוא, שלא החזיק מעמד. הייתי פתאום עורך חדשות חוץ בעיתון, שלא חושב שרעיון שתי המדינות הוא פתרון טוב, שחוגג את העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, ששמח על זכייתו של דונלד טראמפ בנשיאות".
אלכס שפרן הוא יועצו הפרלמנטרי של ביסמוט. קודם עבד עם אלקין עד שעזב עם גדעון סער, ואחר כך עם יואב גלנט. הוא היה עם ביסמוט בפריימריז וראה בולדוזר מסתער: “שר הוא לא יהיה בקדנציה הזאת. למה למהר. יש לו הרבה כישורים, אבל עדיף להתקדם בקצב נכון". את הצוות האישי שלו משלימים גרי אברמוביץ', שהיה ראש מערכת הצלמים ב"ישראל היום", ועוד קודם לכן ב"מעריב", ועכשיו נהגו ועוזרו האישי הנאמן. שירה זנו היא העוזרת הפרלמנטרית.
"שש מדינות ערביות וערביי ישראל לא קיבלו את הרעיון, ויצאו עלינו. אבא אבן אמר שלא הייתה הזדמנות אחת שהם לא החמיצו, ולכן אני אומר שהיום הם לא יכולים לנהל מדינה. אם הייתה לי טיפת אמון בהסכמי אוסלו, היום איבדתי את האמון. אומרים שאם לא נפתור את הבעיה הפלסטינית, לא יהיה לנו עתיד. אני מעדיף שהעולם אולי יגנה אותי באו"ם, אבל שההרוגים מהפיגועים אחרי אוסלו יחיו פה איתי עכשיו".
התרעות פיקוד העורף