הרפורמה במערכת המשפט: על רקע הביקורת הציבורית והחשש מהשלכות כלכליות הרות גורל, ולאחר שבקואליציה דחו את "מתווה העם" שהציג הנשיא הרצוג, חשף אמש יו"ר ועדת החוקה, חבר הכנסת שמחה רוטמן, את "ההצעה המרוככת" שלו.
המשנה ליועמ"שית נגד מתווה רוטמן: "הגברה של הפוליטיזציה"
לפי ההצעה החדשה של רוטמן, הוועדה לבחירת שופטים תכלול 11 נציגים, בהם שלושה שרים, שלושה חברי כנסת מהקואליציה, שלושה שופטים ושני חברי כנסת מהאופוזיציה. זאת, לעומת תכנית לוין המציעה כי הוועדה תורכב מתשעה נציגים, בהם שלושה שרים, שלושה חברי כנסת (שניים מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה) ושלושה שופטים, מהם שניים בדימוס שייבחרו על ידי שר המשפטים.
לעומת התכנית המקורית, שמעניקה רוב משמעותי בקואליציה בוועדה לבחירת שופטים ושליטה מוחלטת במינויים, תכניתו של רוטמן מציעה כי רק שני המינויים הראשונים ייעשו ברוב רגיל (שישה מתוך 11 נציגים), בעוד שבמינוי השלישי תידרש הסכמת נציג האופוזיציה (שבעה מתוך 11) וברביעי הסכמה של שופט נציג האופוזיציה (שמונה מתוך 11).
כך, למעשה, הקואליציה תידרש להגיע להסכמות עם האופוזיציה במינוי השלישי והרביעי. יש לציין כי הקואליציה עדיין תוכל למנות את נשיא בית המשפט העליון הבא בזכות השליטה בשני המינויים הראשונים, שאחד מהם הוא מינוי הנשיא. בחירת הנשיא, אם כן, תהיה עדיין נתונה להחלטת הוועדה ולא תתבצע על פי שיטת הסניוריטי.
רוטמן מציע בנוסף שני הרכבים שונים לוועדה למינוי שופטים, וזאת בהתאם לסוג המינויים, כך שכאשר דנים במינויים לבית המשפט העליון - שלושת חברי הוועדה יהיו שלושה שופטי עליון, בעוד שכאשר דנים בערכאות הנמוכות - הרכב השופטים יורכב מנשיא העליון, נשיא מחוזי ונשיא שלום. המשמעות היא, למעשה, שהרכב השופטים יאבד את הווטו על בחירת שופטים.
למרות ניסיון הריכוך החד צדדי, עדיין קיימים הבדלים משמעותיים בין ההצעה החדשה לבין מתווי הפשרה של הנשיא הרצוג ופרופ' יובל אלבשן. כך למשל, בעוד שרוטמן עדיין מאפשר רוב לקואליציה בוועדה למינוי שופטים בחלק מן המינויים, תכניתו של הנשיא הרצוג מונעת זאת, בעוד שמתווה אלבשן מציג שתי חלופות, שבאחת מהן יש לקואליציה רוב של נציג אחד בוועדה ובאחר מתקיים שוויון בין הצדדים.
כמו כן, רוטמן לא מוכן לסגת מביטול שיטת הסניוריטי, לפיה השופט הוותיק ביותר בבית המשפט העליון הוא זה שמתמנה לנשיאו, בעוד שהרצוג מציע לשמר אותה.