יום אחד מישהו היה צריך לבחור צבעים לרמזורים והוא החליט על ירוק, כתום ואדום. מדוע? אולי אף פעם לא באמת חשבתם על זה, או שבעצם תהיתם על כך במשך שנים. כך או כך, תקבלו תשובה לשאלה.
פייק, פייק, פייק, פייק: כך תזהו ותתמודדו עם חברים מזויפים
מעשנים וטסים בקרוב? הבשורה שחיכיתם לה בנתב"ג
כדי לגלות מדוע נבחרו צבעים אלה, צריך לדעת מהיכן הגיעו הרמזורים. תמרורי האזהרה הראשונים היו עששיות בצבעי ירוק ואדום שהותקנו בלונדון בשנת 1868 ונועדו עבור כרכרות רתומות לסוסים. באמצע המאה ה-19, עם התפתחות הרכבת, החלו לעשות שימוש בתמרורים כדי להסדיר את התנועה.
ב-5 באוגוסט 1914 הותקנו הרמזורים החשמליים הראשונים בקליבלנד שבאוהיו שהשתמשו בצבעים אדום וירוק. צבעים אלו יובאו ליבשת אמריקה לאחר שנים שנעשה בהם שימוש כדי לסמן ימין ושמאל בכלי שיט.
הצבע האדום סימל מאז ומתמיד סכנה ומלחמה בשל היותו זהה לצבעו של הדם והוא הצבע בעל אורך הגל הארוך ביותר. המשמעות: אפשר לראות אותו מרחוק ולהתכונן לעצירה.
הסימונים המוסכמים הראשונים היו שונים מהמקובל היום. הצבע הירוק סימן זהירות והצבע ה"לבן", שהיה למעשה אור מעששית חשופה, סימן שניתן לנסוע. סימון זה גרם לתאונת רכבת קשה בשנת 1914 לאחר שהקטר זיהה מקור אור חשוף כתמרור "לבן". לבסוף הוחלף הצבע הלבן בירוק, תוך הוספת אור בצבע כתום מהבהב כאות לצורך בזהירות.
הרמזור הראשון בישראל הותקן בפינת הרחובות הרצל-בלפור בחיפה בשנת 1949. עיתון "הארץ" כינה אותו "מנגנון אור אוטומטי לכיוון התנועה", ורק שנתיים לאחר מכן האקדמיה ללשון העברית יצרה את המילה רמזור, לאחר שגם בתל אביב הותקנו רמזורים בשני צמתים.
בתקופת מהפכת התרבות בסין הוצע להחליף בין האור האדום לירוק, כך שהאור האדום ישמש לנסיעה, מכיוון שהצבע האדום היה צבעה של המהפכה והוא סימל, בעיני השלטון, את הקידמה. ראש ממשלת סין ג'ואו אנלאי הצליח למנוע שינוי זה, מחשש לפגיעה בבטיחות ולתאונות דרכים. הוא אמר לוועדה שדנה בשינוי: "לדעתי, האור האדום הוא אורה של המהפכה, המספק את הבטיחות הנדרשת לפעילות המהפכנית".