שושי, השימפנזה המבוגרת ביותר בספארי ברמת גן, נשמה את נשימתה האחרונה והלכה לעולמה בגיל 62, כאשר היא מוקפת בחבריה השימפנזים.
מחריד: נמאס להם מבנם הנכה - אז הם זרקו אותו לנהר כאוכל לתנינים
נראית מיליון דולר: "הספורטאית הסקסית בעולם" העפילה לאולימפיאדה
שושי נולדה בבטבע באפריקה והגיעה מגן חיות בהולנד לגן החיות המיתולוגי בתל אביב, שנסגר לפני כ-40 שנים ובעלי החיים הועברו אז לספארי ברמת גן. שושי היא בין בעלי החיים האחרונים שנשארו בספארי לאחר שנולדו בטבע והועברו לגן חיות, דבר שהיה מקובל לפני כ-60 שנים, אבל כיום זה כבר לא קורה.
בספארי הסבירו, כי כיום לא לוכדים בעלי חיים בטבע, אלא מעבירים אותם בין גני חיות בהתאם לצורך של תוכניות הרבייה ופעולות השימור. חייה של שושי היו סוערים. לספארי היא הגיעה מגן החיות בתל אביב והעודה שלא נשארה עם אמה פרק זמן מספק, כדי לרכוש את הכלים הנחוצים לה להסתדר בטבע, באה לידי ביטוי בגידול הצאצאים.
שושי לא ידעה כיצד לטפל בגורים ולא הצליחה, או הראתה נכונות לעשות זאת בשתי ההמלטות היחידות שלה. נסיונות המטפלים לסייע לה על ידי המחשה של אם אוחזים גזר וכיצד מניקים, עלו בתוהו.
הם אפילו הציגו לה סרטים של טיפול הורי אצל שימפנזים, אך ללא הועיל. כאשר המטפלים הגיעו בבוקר לבתי הלילה הם ראו ששושי דוחה את בנה, שוקו ומסרבת לקחת אותו לחיקה.
בסופו של דבר, בליית ברירה, שוקו גודל על ידי זוג המטפלים עינת ועופר מטלון, עד שהגיע לגיל המתאים כדי להעביר אותו לשמורה באפריקה, שם השתלב בהצלחה בקבוצת שימפנזים מקומית.
שושי הפסיקה להתייחם, אך כנראה שהיצר האימהי כן היה טמון בה והיא אימצה לעצמה כדור, שליווה אותה שנים רבות, למעשה על למותה.
המטפלים בספארי מספרים עוד, כי שושי הייתה השימפנזה האינטילגנטית ביותר שיצא להם לפגוש. התנהגותה לא הייתה שגרתית, אך במקרה של שושי לא מפתיעה. החוכמה והרגישות שלה היו ניכרות באימונים בהם הייתה מצטיינת, ביכולות שלה למצוא פתרונות להעשרות בחצר וגם אז, בפעם האי ששושי מצאה מגרפה שנשכחה בחצר, החלה לגרף את העלים הסוררים.
"שושי שלנו שימשה כשגרירה נאמנה של בני מינה, מאחר והצליחה להעביר את הרגישות והיכולות של בעל החיים המופלא הזה למבקרים הרבים ונתנה לנו הצצה לעומתם של השימפנזים, הצצה שתורמת רבות למאמצי השימור וההסברה על חשיבות המין הזה הנתון בסכנת הכחדה חמורה ועל חשיבות שמירת הטבע והסביבה", ציינו בספארי – "המטפלים וכל הצוות כואבים וכבר מתגעגעים, נזכרים בשושי בעיקר עם חיוך, כי הייתה כה חכמה וטובה ובחייה הארוכים הצליחה ללמד אותנו כמה דברים חשובים".